דוד המלך הנטוש ממשפחתו

[משכיל אל דל]

לפי חז"ל שהאחים שלחו אותו למדבר כדי שימות ע"י חיות רעות, כי חשבו שהוא ממזר --
האם זה היה עפ"י דין? ככה ייעשה לממזר אשר משפחתו אינה חפצה ביקרו?
ואיפה כאן האבא ישי שמת בעטיו של נחש? ואיפה האמא הצדיקה שידעה את האמת...?
ומישהו יודע באיזה גיל זה היה?

[ישראל אליהו]

וכי כל רועה צאן אמור להיטרף?
בסה"כ הגדילו את סיכוייו למות בדרך הטבע. אך עדיין לא חשיב מיעוט המצוי

[פלתי]

וכי כל רועה צאן אמור להיטרף?
בסה"כ הגדילו את סיכוייו למות בדרך הטבע. אך עדיין לא חשיב מיעוט המצוי

תשובה מתחמקת. הרי כתוב במפורש מה היתה כוונתם, ועל זה לא ענית כלום.

[עקביה]

לבוש יורה דעה סימן רסה
ממזר אף על פי שהוא מטפה פסולה מכל מקום כישראל הוא לכל דבריו, ומברכין עליו ברכת המילה עד כורת הברית, אבל אין מבקשין עליו רחמים קיים את הילד הזה כו', דמי יתן שימות בו ביום ולא ירבה ממזרים בעולם, ומפרסמין בשעת מילתו שהוא ממזר, כדי שיתפרסם הדבר וידעו הכל ליזהר מלהינשא לו.

כמדומני שזה עונה על השאלה על אביו ואחיו. אמו הייתה מנועה מלגלות את האמת לאביו. ובאיזה גיל זה היה, כנראה עד שבא שמואל למשוח אותו למלך, קרוב לגיל 30.

[מה שנכון נכון]

מהיכן מקור הדברים כפי שהובאו בראש האשכול?

בילקוט המכירי כתוב לט' חדשים בקשו בניה להורגה ואת בנה דוד, אמר להם ישי הניחו לו ויהיה לנו משועבד ורועה צאן.

וע"ע באב"ק דשמו"ז מעמ' 239.

[משכיל אל דל]

למישהו יש את הספר "בן אמתך" (הרב יוסף רפפורט)?
שמעתי שיש שם דיבורים על זה.

חוצמיזה: מה זה? אב"ק דשמו"ז מעמ' 239 סליחה על הבורות.

חוצמיזה, מלבד המקור של 9 חודשים, שזה לא מסתבר שישרוד (ומסתבר שאז היה הדיון אבל לא הביצוע), עדיין לא נמצא מקור ממתי ננטש.

[לעומקו של דבר]

א ב' קמייתא דשמואל זעירא.

[אבא יודן]

וע"ע במקורות אלו

[משכיל אל דל]

וע"ע במקורות אלו

לא כ"כ הבנתי את הקשר.

והנה מקום איתי לנושא של קיום ממזר או...: (מתקליטור בר אילן)

שו"ת משנה הלכות חלק ה סימן קפא

אי נכון להתפלל עבור ממזר שיתרפא מחליו

ב"ה עש"ק בהר התש"ל בנ"י יצו"א.
מע"כ צ"מ מופלא ומופלג וכו' מר מתתי' וויינשטאק הי"ו תלמיד בישיבת נר ישראל באלטימאר.

אחדשה"ט יסלח לי אם לא תיארתיו כראוי כי בבלתי מכירו קאמינא ויהא שמיה מברך.

בדבר הערתו בדברי מהרי"ל שלא לומר מי שברך בברית מילה של ממזר דאין לנו לקיים ממזרים בישראל ומספקא ליה לאחד מחבריו בממזר גדול שחלה והוא בסכנה אי יש להתפלל שיחי' הנה לפי טעם מהרי"ל נראה לכאורה דאין להתפלל עליו שיחי' ואף דאנן מצווין עליו להחיותו ומשנה מפורשת היא בגמ' הוריות י"ג ע"א ממזר ת"ח וכה"ג ע"ה ממזר קודם והתם גם להחיותו מיירי ועיין שם ובספרי משנה הלכות כתובות קע"ח ובב"י יו"ד סי' רנ"א האיש קודם לאשה היינו להצילם אם הם טובעים בנהר וכיוצא וכ"כ בבאר שבע שם ועיין ש"ך שם ס"ק י"א ונראה דכולהו ס"ל דאכילה לאו בכלל להחיות הוא ולפ"ז לכאורה מבואר דחייבים להחיות גם לממזר ומיהו י"ל דדוקא להצילו בדרך טבעי כגון במקום שאם לא יתנו לו מזונות ימות וכיוצא בו אבל להתפלל עליו לה' אין לנו.

וכעין רמז לדבר מתוס' ע"ז ג' ע"ב בהאי מינא שכתבו התוס' דהי' חייב מיתה ומותר הי' להרגו בידים בזמן המקדש מ"מ אין לנו לדחוק להרגו בידי שמים והכוונה כי מן השמים אם רוצים להרגו או שלא להרגו אין זה מעשה שלנו והכ"נ בהאי ממזירא להיפוך מה שנוגע לנו מחויבים להצילו בדרך הטבע אבל להתפלל עליו שיחי' אין לנו לדחוק בידי שמים אם רוצים להעבירו מן העולם שלא ירבה פסולים בישראל.

וז"ל מהרי"ל בהל' מילה (דף ס"ז מדפי הספר) מה שראיתי וגם אח"כ כמה שנים סיפר לנו אמ"ץ מהרי"ל בשעת אגדת ההלכה שאירע לפניו מילת ממזר נולד מא"א וכו' וצוה הרב לאחיו לברך אשר קדש ידיד עד כורת הברית ותו לא דמשם והלאה הכל בקשה לקיים הילד ולהחיותו על דם הברית שהוציא וכל זה אין לבקש על הממזר דלא ניחא להו לישראל הקדושים לקיים ממזרים שביניהם ואמר דמטעם זה נמי העומדים שם אל יאמרו אחר שנימול כשם שנכנס לברית וכו' וצוה הרב לשמש העיר להכריז אחר המילה לציבור קול רם תדעו הכל שהילד הנימול הוא ממזר למען לא יתערב זרעו בזרענו ואמר אלינו מהרי"ל שנתגדל הנער ההוא לבן עשר שנים ומת וכתבו למהרי"ל לבשורה טובה שנסתלק ונאסף מתוכינו ע"כ ע"ש.

מבואר דכשמת אותו ממזר הי' לו להמהרי"ל ז"ל לשמחה ולבשורה טובה שמת וא"כ כ"ש שאין להתפלל עליו שלא ימות וממילא אין לחלק נמי בין קודם שלשים יום לאחר שלשים שהרי התם הי' כבר בן עשר שנים וע"כ כמו שכתבנו דאף דח"ו להזיקו ולהרגו והעושה כן הרי הוא בכלל רוצח ועיין שו"ת חו"י דאפילו כשהיא הרתה לזנונים ח"ו אסור להרגו ואין בזה שום חלוק בין ממזר לשאר בני ישראל אלא לענין קדימה כמבואר במשנה מ"מ כ"ז בדרך הטבע אבל מה שנוגע לתפלה לשמים אין לנו להתפלל עליו והשם הטוב יעשה רצונו הטוב וקצת צ"ע מדוד המלך עם בנו מב"ש וי"ל כמ"ד האומר דוד חטא אינו אלא טועה ודו"ק. ועיין יבמות ע"ח ע"ב אכריז עליה דממזר הוא איקפיד א"ל נתתי לך חיים דממזר שאינו ידוע אינו חי ודו"ק.
ובזה הנני לברכו בברה"ת ללומדיה צלח ורכב בלב ונפש. מנשה הקטן

[אבא יודן]

וע"ע במקורות אלו

לא כ"כ הבנתי את הקשר.

כהמשך לתגובת משנ"נ שבילקוט המכירי כתוב ההיפוך, כתבתי לעיין במקורות אחרים שגם שם ליתא ולמשל במשאת בנימין הנוסח:

אונ' ער וואליט דאך נימנט נישט זאגן דען ער וואלט זייני קינדר אונ' זיין משפחה ניט די שנד אויף טאן, און דוד מושט זיין טאג אונ' נאכט אויף דעם פעלד בייא דען בהמות דען איר קיינר וואלט אין נאך הערן נאך זעהן און האלטן אין פער איין ממזר.

ובתרגום

ולא רצה לספר הדבר לאיש שלא לבייש את בניו ומשפחתו ודוד הוכרח ביום ובלילה להיות בשדה עם הבהמות כי איש לא רצה לשמוע אודותיו ולא לראותו והחזיקו אותו לממזר.

[ישראל אליהו]

וכי כל רועה צאן אמור להיטרף?
בסה"כ הגדילו את סיכוייו למות בדרך הטבע. אך עדיין לא חשיב מיעוט המצוי

תשובה מתחמקת. הרי כתוב במפורש מה היתה כוונתם, ועל זה לא ענית כלום.

התכוונתי לענות על שאלה 3 [מתוך 5]