אקדים שאיני נכנס לכל השיטות בעניין האבלות בספירת העומר, אלא נקודתית לשיטות לגבי ל"ג בעומר.
בנושא ל"ג בעומר יש כמה שיטות שבעצם חולקות מתי מתו תלמידי ר"ע ומתי פסקו למות:
1) המנהיג בשם בעל המאור: פסקו למות ט"ו יום קודם שבועות. לפי"ז כותב ר"י אבן שועיב שמסתפרים רק בל"ד בבוקר שמקצת היום ככולו, והתשב"ץ מוסיף שלפי הרמב"ן גם מקצת הלילה ככולו.
2) ארחות חיים: מתו מפסח עד עצרת, והאזכור של המספר ל"ג הוא בגלל שלמעשה אין אבלות נוהגת אלא ל"ג ימים בניכוי הימים שאין אומרים בהם תחנון.
3) מהרי"ל: מתו רק בימים שאומרים בהם תחנון, ובניכוי הימים הללו נשארו רק 32 ימים שמתו בהם, ולכן נוהגים אבלות רק 32 ימים. הב"ח מתקן אותו שבתוך ז' ימי הפסח (ואני מבין שמשום מה הם מחשבים גם את יו"ט שני של גלויות למרות שתלמידי ר"ע מתו בא"י. מצד שני גם בא"י לא אומרים תחנון ביו"ט שני של גלויות כך שזה לא כ"כ קשה) יש גם שבת אחת, ולכן מתו 33 ימים, אבל כיון שמקצת היום ככולו מסתפרים בל"ג בבוקר.
אבל המהרי"ל מוסיף גם שעושים שמחה בל"ג בעומר, ובטעם הדבר כותב "לכן כשכלו אותן ל"ב ימים שמתו עושין למחרתן שמחה לזכר". והגר"א משווה את זה לגמ' בסוף תענית שט"ו באב הוא יו"ט מכיון שכלו מתי מדבר. וזה משתלב עם דברי האריז"ל בשער הכוונות של"ג בעומר הוא יום שמחת רשב"י כי אז התחיל ללמוד אצל ר"ע (לא לפי הגרסה של ר"מ פופראש בפרע"ח שזה יום שמת רשב"י, ולא אכנס לזה).
וזה לא מובן, שהרי בל"ב (או ל"ג לפי תיקון הב"ח) לא הפסיקו למות, אלא רק עבר המנין של הימים שמתו, אבל מבחינת התאריך הפסיקו למות רק בשבועות, ומה הדמיון למתי מדבר? וגם תמוה מה שהאריז"ל אומר שרשב"י התחיל ללמוד אצל ר"ע בל"ג בעומר, כי זה רק ציון מספר הימים שמתו, אבל רשב"י שהתחיל ללמוד אחרי שהפסיקו למות זה היה רק אחרי שבועות.
וא"א לומר שזה הולך לפי בעל המאור, משתי סיבות. א) המהרי"ל עצמו כותב את הסיבה שמתו רק בימים שאומרים בהם תחנון. ב) לפי בעל המאור הפסיקו למות רק בל"ד בעומר.
אשמח לעזרה.