יבואר בליקוט זה:א) תועלת ותכלית מעמד הר סיני.
ב) שישנה מצווה לזכור את מעמד הר סיני.
ג) לכוון לכך בברכת "אשר בחר בנו" בברכות התורה וב"ובנו בחרת" בברכת אהבה רבה.
ד) דין מיוחד לספר בסיפור מעמד הר סיני.
ה) ובמיוחד בחג השבועות."אתה נגלית בענן כבודך על עם קדשך לדבר עמם, מן השמים השמעתם קולך ונגלית עליהם בערפלי טוהר, גם כל העולם כלו חל מפניך ובריות בראשית חרדו ממך, בהגלותך מלכנו על הר סיני ללמד לעמך תורה ומצות, ותשמיעם את הוד קולך ודברות קדשך מלהבות אש, בקולות וברקים עליהם נגלית ובקול שופר עליהם הופעת" (תחילת סדר שופרות, מוסף דר"ה)
זכירת מעמד הר סיניבחודש סיון שנת ב'תמ"ח לבריאת העולם רועש העולם ומזדעזע, 'האי יומא' הגיע, קולות וברקים וקול תקיעת שופר חזק מאד, העם ניצב בתחתית הר סיני אשר עשן כולו ובוער באש עד לב השמים, ושומע ממש את קול אלוקים מדבר מתוך האש ויחרד כל העם, כאשר בורא העולם נותן לנו עמו את תורתו.
והנה המעמד המפעים וההיסטורי הזה שכולו ניסים ונפלאות, הוא רק אמצעי והכנה למאורע הגדול שירדה תורה מן השמים לבני האדם וקיבלנו את התורה הקדושה והטהורה מהשי"ת שהיא תכלית הבריאה ובעבורה יצאנו ממצרים ובזכותה נהיינו עַם ה', עם זאת ציוונו השי"ת להתייחס ולזכור את עצם המעמד ולספר עליו ולא לשכוח אותו, שנאמר:
"רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב" וגו' (דברים ד, ט).
וכתב שם
הרמב"ן:
והנה קודם שיזכיר הדברות שנאמרו שם, הזהיר במצות לא תעשה שלא נשכח דבר מן המעמד ההוא ולא נסירהו מלבנו לעולם, וצווה במצות עשה שנודיע בו לכל זרענו מדור לדור כל מה שהיה שם בראיה ובשמיעה.
האם זו מ"ע מן תרי"ג מצוותהרמב"ן מנה מצווה זו במנין התרי''ג (סה"מ שכחת הלאוין המצוה השניה) וכן
הבה"ג (ל"ת ק"ע).
וביארו המפרשים שהרמב"ם לא מנאה רק מחמת שהיא מצווה כוללת כל התורה (כן כתב המגילת אסתר שם, והאריך בזה המו"ל ס' חרדים בהקדמה בשם אחרונים). אך ודאי פירש כן את מצווה זו שהרי אלו דבריו של
הרמב''ם באיגרת תימן: וכמו כן זכרו מעמד הר סיני שצונו הקדוש ברוך הוא לזכרו תמיד, וגם הזהירנו מלשכחו אותו, וצונו ללמד אותו לבנינו כדי שיגדלו על תלמודו.
תכלית מעמד הר סיני וחיוב זכירתו – עמוד האמונה בהשי"ת ובתורה מן השמיםהרמב"ם בהמשך דבריו שם כותב:
וראוי לכם, אחינו, שתגדלו בניכם על המעמד ההוא הגדול, ותספרו בתוך קהל ועדה גדולתו והדורו שהוא עמוד שהאמונה סובבת עליו, והטענה המביאה לידי אמת, וְגַדְלוּ המעמד ההוא על כל גדולה כמו שְגִדְלוׄ הקדוש ברוך הוא, שנאמר (דברים ד' ל"ב): "כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך". ודעו אחינו בברית הזאת ובסברא הזאת- שהדבר הגדול הזה שנראה במציאות שהעיד עליו מבחר כל העדים שלא היה מקודם כמוהו וכן לא יהיה אחריו כמוהו, והוא- שתשמע אומה אחת בכללה דבור הקדוש ברוך הוא ושתראה כבודו עין בעין, ודבר זה היה שתתחזק האמונה חיזוק שלא ישנהו משנה, ויגיע לנו על ידי האמת כדי להעמיד רגלינו לבל ימעדו אשורינו בעתות כאלו, כשיתחדש שום רוגז או שמד על יהודים חס וחלילה וכשתתגבר יד האנס, שכן כתוב (שמות כ' כ'): "כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו", כלומר שזה הנגלה עליהם בענין זה, כדי שתעמדו בכל נסיון שיפגע בכם באחרית הימים, שלא יזוז לבבכם ולא תחטאו. ואתם, אחינו, היו על בריתכם קיימים ובדתכם מחזיקים ועל אמונתכם נוהגים ועומדים.
וכן
הרמב"ן בהמשך דבריו שם כותב:
והתועלת במצוה הזאת גדולה מאד שאם היו דברי התורה באים אלינו מפי משה בלבד- אף על פי שנבואתו נתאמתה באותות ובמופתים, אם יקום בקרבנו נביא או חולם חלום ויצונו בהפך מן התורה ונתן אלינו אות או מופת, יכנס ספק בלב האנשים, אבל כשתגיע אלינו התורה מפי הגבורה לאזנינו ועינינו הרואות אין שם אמצעי- נכחיש כל חולק וכל מספק, ונשקר אותו, לא יועילהו אות ולא יצילהו מופת מן המיתה בידינו, כי אנחנו היודעים בשקרותו.
יסוד האמונה שנבואת משה רבינו אמיתיתעוד מפרש
הרמב"ם (הל' יסודי התורה פ"ח כל ג' ההלכות שם) שבמעמד הר סיני התאמת לעם ישראל נבואת משה רבינו:
משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה וכו' ובמה האמינו בו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים, והוא ניגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים "משה משה, אמור להן כך וכך".
וכדאי לעיין בלשון
החינוך בתחילת הקדמתו לחיבורו שמרחיב בביאור מצוות מעמד הר סיני והתועלת מכך באמונה.
וכמובן מצווה זו הובאה
בחרדים (פרק א אות ח' ט'):
שלא לשכוח מעמד הר סיני הנורא, שנתן לנו שם אלוקינו את התורה, אלא יהיו עיניו וליבנו שם כל הימים, שנאמר "השמר לך ושמור נפשך וכו' יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב"
וכן הביא
מרן החפץ חיים בספרו נדחי ישראל (פמ"ג):
והמעמד הגדול והנורא בשעת קבלת התורה שעמדו שישים ריבוא (לבד מנשים וטף) וראו כולם את הקולות והלפידים וההר עשן וקול אלוקים מדבר עליהם מלהבות אש וכו' ושמעו את דבר ה' אל משה רבינו- משה משה לך אמור להם כך וכך, ועי"ז נקבע בליבם אמונתם בה' ובתורתו ובנבואת משה רבינו, ולמען לא ישכח המעמד הנורא מדור אחרון- לא סמך הקב"ה על אהבת האבות שבוודאי יספרו דור אחר דור עיזוז ה' ונפלאותיו, אלא ציווה והזהיר מאד לזכור בכל יום ולהודיע לבנינו ולבני בנינו, כדכתיב השמר לך וכו' יום אשר עמדת וגו'
קיום מצוות הזכירהכתב
הטור (או"ח סימן מז):
ועוד יש ברכה אחרת על התורה בא"י אמ"ה אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו בא"י נותן התורה, ויכוין בברכתו על מעמד הר סיני אשר בחר בנו מכל העמים, וקרבנו לפני הר סיני, והשמיענו דבריו מתוך האש, ונתן לנו את תורתו הקדושה שהיא בית חיינו כלי חמדתו שהיה משתעשע בה בכל יום.
ובב"ח (שם) ביאר זאת:
שברכה זו השנייה אינה כי אם ההודאה ושבח על מה שנתן לנו תורתו וכו' ולפי שהזהיר אותנו בתורתו שלא נשכח מעמד הר סיני כמ"ש וכו', לפיכך צריך לכוין בברכה זו השנייה להודות לו יתעלה על מעמד הר סיני.
ואף
הט"ז (שם) הביא את דברי הטור.
אמנם
האר"י שהביא את חיוב הזכירה הורה להזכירה באהבה רבה (הכוונות, כוונות ברכת אהבה רבה בשחרית):
ד' מצוות עשה צריך האדם לקיים בכל יום שהם עניין זכירה, והם ד' זכירות הכתובים בתורה שתלויים בזכירת הלב, ואלו הם, האחת היא זכרון מעמד הר סיני וקבלת התורה, וכמ"ש הכתוב יום אשר עמדת וכו' בחורב וכתיב בתריה פן תשכח וכו', והיא אחת מרמ"ח מצוות עשה להרמב"ן וכו' ומתן תורה צריך לרמוז אותה באומרך "ובנו בחרת מכל עם וכו' וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול וכו'.
מתבאר בדבריהם שבברכת 'אשר בחר' וב'ובנו בחרת' מקיימים את הזכירה מן השש זכירות - זכירת מעמד הר סיני ולהכניסו בליבנו.
והודעתם לבניךאכן העיר הגר"מ שטרנבוך שליט"א (תשובות והנהגות כרך ה סימן סח) דלכאורה כל זה הוא רק החלק של זכירת מעמד הר סיני ולא לשוכחו אולם יש עוד דין במצווה והוא החלק של "והדעתם לבניך" להכניסו ללב ילדינו, ואת זה מקיים בעת שמספר ומתאר כפי יכולתו את כל מה שהיה שם בראיה ובשמיעה, ודין זה אינו מחובת ללמד בניו אלא זהו מ"ע מיוחדת להודיעם מעמד הר סיני בלבד.
ויש לציין שהגר"מ שטרנבוך שליט"א הציע טעם נוסף למצווה זו לאחר שהביא את הטעם הנ"ל מהראשונים, ואלו דבריו:
ולענ"ד נראה דענין המצוה כדי שיושפעו ליראת שמים וכמאמרם (ברכות כב.) "מה להלן (בהר סיני) באימה ביראה ברתת ובזיע" והיינו שהיה שם פחד אלוקים ויראתו, וחיוב לספר לזרעינו האימה יראה וכו' כדי שיושפעו ליראת שמים.
(וכן רמז בחמד"י שאביא להלן עי' בסוף דבריו)
להשתמש בכח הדמיוןבענין הזה כתב
המשגיח הגר"ש וולבה זצ"ל (עלי שור ח"ב, עמ' רצ"ט-ש):
הרי זה סגולתו החיובית של כח הדמיון שהוא יכול להמציא לנו ציורים בהירים וחיים ממעמד הר סיני וכן מיציאת מצרים ועוד, ידוע כי גדולי העבודה המוסרית קבעו לעצמם זמן לצייר לפני עיניהם כיצד יצאו ממצרים ועמוד האש הולך לפניהם... ומשה רבנו ע"ה נושא על שכמו את ארונו של יוסף וכל שישים ריבוא הולכים אחריהם... על דרך זה ציירו לעצמם את עשרת המכות ואת קריעת ים סוף, בחגים מסיעים לנו מעשי המצוות המכוונות להמחיש לנו את יציאת מצרים וההליכה במדבר... במעמד הר סיני מרמזת התורה בעצמה על כך שעלינו לעשות לעצמנו ציורים ממנו בכל הדורות: והר סיני עשן כולו... בוער באש, נתנה התורה ציור שיכול להמחיש לנו איך היה נראה מעמד הר סיני, יש לדעת שאם אין לאדם שום ציור ממעמד הר סיני – אמונתו בתורה מן השמים רופפת.
הענין לספר בחג השבועות
ולכאורה היות והמצווה לזכור ולספר תלויה בחובות הלבבות יש להלהיב הלב לכך, ובפרט ביום שבועות גופיה שהזמן גרמא לכך ראוי ומתאים לספר ולתאר מעמד הר סיני, ואפשר להטעים את הדבר ע"פ דברי החינוך (במצווה ש"ח, לשבות ממלאכה בעצרת, שולח לעיין בדבריו במצווה רצ"ז ורצ"ח) שמבאר שטעם שביתת מלאכה ביו"ט הוא בכדי להתבונן בניסי ה' שנעשו ביו"ט זה ולספרם למשפחה, וז"ל (רצ"ז):
"משרשי המצווה (עשה לשבות ממלאכה ביו"ט) כדי שנחשוב בעניין המועד בנס שנעשה לנו בו, ונהלל ונפאר במחשבתינו מה שציוונו ב"ה עליו, ועשה לנו ניסים בזמן ההוא.
ובמצווה הבאה כתב (רצ"ח):
משרשי המצווה (לאו שלא לעשות מלאכה) כדי שיזכרו ישראל הניסים הגדולים שעשה השם להם ולאבותיהם, וידברו בם ויודיעום לבניהם ולבני בניהם.
ואם כך הגע בעצמך כמה נפלאות נעשו בעיצומו של יום נתעלה בתואר כלה זה, וכ"ש שנצטווינו לזכור ולספר את הניסים והנפלאות שנעשו לאבותינו ביום ההוא בזמן הזה.
ומצאתי תנא דמסייע בדברי הרב חמדת ימים (שבועות ג, מ) אחר שהביא לכוון באשר בחר בנו ובאהבה רבה את זכירת מעמד הר סיני, הוסיף וכתב דהוא טעם וסיבה לעצם חג שבועות, וז"ל:
ועל כי זכירת מעמד הקדוש ההוא מרומם ומהולל מאד לתועלת היהידות- ראה אלוקים לקבוע עליו יום מסוים חג לה' ביום מתן תורה ההוא, למען לא ישכח מפינו ומפי זרע זרעינו עד עולם המעמד הקדוש ההוא בעבור תהיה יראתו על פנינו לבלתי נחטא..
קריאת פסוקים מעניינו של יוםומדי דברי בו אזכיר הוספה חשובה, שהנוהג לתאר ולספר מעמד הר סיני בסעודת החג, יביא טובה לעולם אם יספר אף מן פסוקי התורה עצמן, כדאיתא בסנהדרין (קא.)
העיד רבי שמעון בן אלעזר משום רבי שמעון בן חנניא כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם שנאמר ודבר בעתו מה טוב.
ופירש"י (ד"ה הקורא)
כגון שהוא יו"ט ונוטל כוס בידו ואומר עליו דברי הגדה ופסוקים מעניינו של יום מביא טובה לעולם.