מדורות ל"ג בעומר והילדים

[אבישי פרי]

מישהו ראה/ יודע על מאמר חיובי או שלילי שנכתב בהקשר למדורות ל"ג בעומר של הילדים אשר נהגו לללקט עבורם משטחים וכולי שבועות טרם יום ל"ג בעומר?

[ארזי ביתר]

מתאים יותר לפורום 'ויתהלך חנוך את האלוקים'.

[אבישי פרי]

ולגופו של עניין..

[קו ירוק]

מה מקורו של הענין, וכמה זמן נוהגים בדבר הזה, ואיזה עדות התחילו עם דבר זה ?
כד הוינא טליא בויזניץ' בב"ב עשו מדורה ענקית שפעמים רבות המיסה את התריסים של הבתים סביב במרחק 150 מ', אח"כ הפסיקו עם זה. כלומר כנראה זה לא ענין עם מקור.
אך אולי בכל זאת?

[פלגינן]

מישהו ראה/ יודע על מאמר חיובי או שלילי שנכתב בהקשר למדורות ל"ג בעומר של הילדים אשר נהגו לללקט עבורם משטחים וכולי שבועות טרם יום ל"ג בעומר?

כמה אשכולות חשובים:
viewtopic.php?f=28&t=13306
viewtopic.php?f=7&t=9576
viewtopic.php?f=28&t=27106

והלום ראיתי אצל לוינסקי:

[מנין]

ויקיפדיה

[אבישי פרי]

תודה. אבל אני מתייחס ספציפית למדורות הילדים, שאולי במסגרתם נוטלים עצים מהגזל או משחיתים עצים וכדומה. מישהו כתב/ התריע על כך?

[אריה הכהן]

אור מופלא
איתא בגמ' יבמות (ס"ב ע"ב): אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שמם עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע והם הם העמידו תורה אותה שעה תנא כולם מתו מפסח ועד עצרת וכו', ועי"ש. וביום ל"ג בעומר פסקו תלמידי ר"ע מלמות. ועי' ברמ"א (סי' תצג' ב'), שלכך ביום זה מרבים בו קצת שמחה ואין אומרים בו תחנון, עי"ש. (עי' במ"ב שם). וכבר הקשה הפרי חדש (סי' תצג'): ומיהו יש לדקדק בשמחה זו למה, ואי משום שפסקו מלמות, מה בכך הרי לא נשאר אחד מהם וכולם מתו ומה טיבה של שמחה זו? ואפשר שהשמחה היא על אותם תלמידים שהוסיף אח"כ ר"ע שלא מתו כאלו (כקודמיהם), ע"כ. (עוד טעמים לשמחה בל"ג בעומר, עי' במהרש"א מועד קטן (דף כח'). ובסידור בית יעקב. ובחת"ס יו"ד סי' רלג').
אמנם בחיי אדם (כלל קלא' סעי' יא', באה"ד) כתב טעם אחר שנוהגין שמחה בל"ג בעומר, שהוא יום הילולא דרשב"י ולכבודו נוהגין קצת שמחה.
אחד מן המנהגים הנפוצים ביותר ב-ל"ג בעומר, הם ה'הדלקות' שמדליקין בסמוך לציונו של הרשב"י ובכל אתר ואתר, במאמר שלפנינו נביא בעז"ה מקורות לזה הענין עד כמה שהיריעה תאפשר.
(פולמוס נרחב ישנו בספרים אודות מנהג קדום שהיו זורקים לתוך ההדלקה לכבוד התנא האלוקי רשב"י, בגדים יקרי ערך. אי יש סכך משום איסור 'בל תשחית' אם לאו. המאמר שלפנינו אינו עוסק בזה הענין, אלא בעצם מנהג ה'הדלקה' בל"ג בעומר)
הראשון לציון, שכותב מהעליה ההמונית לאתרא קדישא מירון בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל בל"ג בעומר, הוא רבינו עובדיה מברטנורא במכתבו לאחיו בשנת רמט' (נדפס בספר דרכי ציון) וז"ל: בי"ח אייר יום מיתתו (דרשב"י), באים מכל הסביבות ומדליקים אבוקות גדולות מלבד מה שמדליקין עליה נר תמיד, ע"ש.
בספר ארץ ישראל כתב, בני ארץ ישראל בעיקר החסידים נוהגים בליל ל"ג בעומר בהילולא ובהדלקות (והספרדים מרבים בנרות בבית הכנסת) לכבוד רבי שמעון שנפטר באותו יום.
בקונטרס 'עניני הילולא דרשב"י' (מובא בטה"מ אות יד') מובא, נוהגין בכפר הקודש מירון שעם התקדש ליל ל"ג לעומר עולים על גג מערת רשב"י, ששם נמצא עמוד של חומה ועליו כמין ספל גדול ששופכים לתוכו שמן וכו' ומדליקין אותו על ידי כלונס של עץ ארוך ועליו אבוקה של אור עד ששלהבת עולה מאליה שנעשה מדורת אש גדולה, וכן נוהגין בכל ערי ומושבי ארה"ק שמשיאין משואות, ע"ש.
כתב בספר בני יששכר (מאמרי חודש אייר מאמר ג - ל"ג בעומר, אות ו'): יש לומר עוד טעם על מנהג בני ישראל שנוהגין להרבות באור ביום ההוא יומא דהלולא דרבי שמעון, דהנה ר' שמעון כשהיה מגלה רזין ביום ההוא באדרא קדישא אמר (זוה"ק ח"ג - דף רצ"א ע"ב) וז"ל, והשתא בעינא לגלאה רזין קמיה דקוב"ה וכו' והאי יומא לא יתרחק למיעל לדוכתיה כיומא אחרא דהא כל יומא דא ברשותי קיימא עכ"ל, רצה לומר, שהיה היום מתארך באורו ולא היה רשות לאור היום להתחשך היינו שיתפנה מן העולם עד שנתן לו ר' שמעון רשות, וזה יורה כי כל האורות בטלים ומשמשים אל האור כי טוב היינו רזין סתימין דאורייתא אשר גנוז בה אור הגנוז לצדיקים, והצדיקים המבינים ברזין דאורייתא הנה מאירים באור הגנוז בה, על כן אור היום ההוא היה מתארך ושמר פקודתו של ר' שמעון, הבן, הנה לבעבור זה מרבין אור ביום הזה, וע"ש עוד שהאריך בזה הענין.
וגם בספר ערוך השולחן (סי' תצג' ז') הביא מנהג זה וז"ל: מחזיקין היום הזה (ל"ג בעומר) לקצת יו"ט וגם במנחה שלפניו ורגילין לקרותו הלולא דרשב"י ובארץ ישראל מרבין בתפלה ובהדלקת נרות על קברו הקדוש ואומרים שנסתלק ביום זה וגם יצא מהמערה ביום זה.
עוד טעם כתב בספר טעמי המנהגים: לפי שהשבעה שבועות של ספירה הם כנגד ה-ז' קולות, והספירה החמישית היא כנגד קול ה' חוצב להבות אש. על כן בל"ג בעומר שהספירה היא 'הוד שבהוד' והוא גם כן הלולא דרבי שמעון, על כן מרבים באור ביום ההוא.
טעם נוסף להדלקות בל"ג בעומר כתב בספר זיו המנהגים: מנהג בכל מקום להשיא משואות ולהדליק מדורות אש שהן זכר למשואות שהיו מעלין להודיע על קידוש החודש, והרומאים הכובשים אסרו לעשות כן, לכן היו המדורות סמל ונס של מרד, ועל כן ביום הילולא דרשב"י שהיה המורד הגדול נגד הרומאים תלמידו של רבי עקיבא שהיה נושא כליו של בר כוכבא, מדליקין מדורות על קברו וכן במקומות שונים בארץ לרמז על חרותינו ופדות נפשינו מכל שלטון זר.
כתב בספר התודעה: בקהילות פולין ורוסיה נהגו שבחורי חמד סובבו על פני העיר ואספו נרות לכבוד ה'הילולא' שנערכה בבית המדרש. וכן היו מקומות שהדליקו משואות תחת כיפת השמים לכבוד היום. (נכתב בס"ד ע"י א. פלשניצקי)