הרגיל בשו"ע הרב יודע שראה לעצמו למטרה לבאר היטב לא רק את ההלכה עצמה אלא גם את טעמה, ובענין זה הוא הולך בדרכו של בעל הלבושים בחיבוריו, ואכן הרבה מהטעמים שמביא מקורם בלבוש.
והנה ראיתי דבר פלא לגבי הפטרת יום ב' דשבועות, שכתב כך (סימן תצד סעיף יב): "ביו"ט שני קורין חמשה גברי בפרשת כל הבכור ... ומפטיר בנביא תפלה לחבקוק עד למנצח בנגינותי, ויש מקומות שמתחילין מן וה' בהיכל קדשו".
ותמוה, למה לא כתב שום טעם על זה שמפטירים בתפלה לחבקוק. והמעיין בדבריו במקומות אחרים יראה שבכל פעם שמזכיר שו"ע הרב הפטרה, הוא מבאר את טעם אמירתה - כך הוא בפסח, ראש השנה ויום הכפורים - ואף בעניננו הרי לגבי יום א' דחג השבועות הוא מאריך ומבאר את טעם ההפטרה (שם סעיף ד): "ומפטיר בנביא במרכבה דיחזקאל על שם שנגלה הקב"ה בסיני ברבוא רבבות אלפי שנאן", וא"כ מה טעם כאן כתב באופן סתום ולא נתן שום טעם על ההפטרה.
ואכן בלבוש כן נתן טעם וז"ל: "ומפטיר בחבקוק וה' בהיכל קדשו עד למנצח בנגינותי שהוא ג"כ מעשה מרכבה", ולמה איפוא בשו"ע הרב לא הביא דבריו ובכלל השאיר את הדברים סתומים שלא כדרכו.