כתב רבינו הבני יששכר בדרך פקודיך הקדמה ג' אות ד':
עוד קבלתי, שישתדל מאוד בקיום המצוה הראשונה והאחרונה שבתורה, דהיינו הראשונה היא מצות פריה ורביה בקדושה , והאחרונה היא כתיבת ספר תורה . דמקובל הדבר ביד חכמי ישראל ביש לאדם איזה מניעה בלימוד איזה ספר לגמרי, על כן מצד ההכרח הוא רק מתחיל ומסיים ויחשב לפני הבורא כל כאילו למד הכל. על כן המנהג הנהוג בכל תפוצות ישראל בליל מתן תורתינו להתחיל ולסיים מכל ספרי התנ"ך ומשיתא סדרי משנה , בכדי שיחשב לפני הקדוש ברוך הוא כאילו למד כל התורה כולה בכתב ובעל פה. ואם כן לפי זה הוא הדין בנידון דידן, כיון שמקיים המצות שהן התחלות התורה וסופה , יוחשב כמעט לפני הבורא כאילו קיים הכל מחמת שאין המניעה ממנו.
ברצוני לדעת מקור לדברי הבני יששכר שעל ידי לימוד תחילה וסוף של ספר נחשב כאילו למד כולו, ושזה הוא ענין מנהג אמירת תיקון ליל שבועות, דהנה ראיתי שהרבה מציינים למה שכתב רבינו כאן 'עוד קבלתי', שהוא מרבו הרה"ק רמ"מ מרימנוב זי"ע, על פי מה שכתוב בספר דברי בינה (מהרה"ק מביאלא זי"ע הראשון, לחג השבועות דף ל"ט בדפוס תשמ"א ד"ה הנה איתא בדרך פקודיך), שכתב: 'הנה איתא בדרך פקודיך בשם הרה"ק מו"ה מנחם מענדיל מרומנאב זי"ע שאמר שכשם בתיקון ליל שבועות...', והרואה כאן יראה, שלא הביא רבינו בשם רבו, אלא ש'עוד קבלתי'. ואם היה לה'דברי בינה' איזה קבלה בזה, היה לו לכתוב כן. וגם, שאם תעיין עוד בדברי הבני יששכר בהקדמה הנ"ל, הביא כמה 'קבלות' ורוב הדברים מבוססים על דברי ספר הגלגולים שציטט ממנו רבינו, ומדברי השל"ה הק' , על אף שלא מצאתי דברים אלו בהשל"ה הק' (בענין זה שיש להקפיד על מצוה ראשונה ואחרונה, ושהוא תיקון לכל התרי"ג מצות), אבל כנראה שכמו כל מה שכתב רבינו כאן 'שקיבלתי' הוא מן ספרים קדומים, גם נראה שעצה זו הוא מן קדמונים.
וביותר דהנה ראה במעין גנים (פרק ט"ו אות א'), וז"ל: ועוד אודיעך באגב רמז מעבר יבק שהעביר יעקב את בניו, נ"ל הרמז התחלת התורה שבכתב בראשית וסופה כל ישראל, א"כ התחלה והסוף הוא ל"ב, והתחלת התורה שבע"פ מאימתי וסופה בשלום הוא מ"ם מספר כולם הוא יב"ק, וכבר ידעת שבתחלה וסוף נכלל התנ"ך ממילא, וזה שאנו נוהגין בליל מתן תורתינו שרצונינו לגמור התורה כולה אנו מתחילין ומסיימין מכל ספר, הנה תתבונן יעקב אבינו כשרצה לעמוד נגד עשו ושרו הנה העביר את בניו מעבר יב"ק בתורה שבכתב ובע"פ (כי כן ברכו אביו הקול קול יעקב כשקולו של יעקב מצפצף וכו' אין הידים ידי עשו שולטות בו, ומעתה תתבונן טעם למה מונים מחג השבועות עד ר"ה קי"ב ימים, ר"ה יום בריאת העולם, יב"ק הוא סוד כלל התורה שקדמה לעולם. הבן הדברים וינעמו לחיכך ואכ"מ להאריך).
והמעיין במעין גנים הנ"ל יראה, שהביא מאמר מרבו הרה"ק רמ"מ מרימנוב זי"ע הידועים לגבי זה שיש לא תרצח בדיבורו, (הובא הרבה פעמים בתוך ספרי רבינו), עיי"ש. ואחר כך הביא דברים אלו בענין תיקון ליל שבועות, ואם היה זה קבלה מרבו שהזכיר לפני כמה שורות, היה לרבינו לכתוב 'עוד קבלתי מרבו הנ"ל', או על כל פנים בסוף הדברים 'עד כאן שמעתי' וכדומה, וצ"ב.
אם תוכל חברי הפורום להמציא איזה מראי מקום קדום לזה שלימוד רישיה וסיפיה דספר נחשב כאילו למד הכל, אני ישמח מאד.