פורום אוצר החכמה

חשבתי פעם שאולי הטעם הוא להראות גודל מעלת התורה וישראל, שכן איסורים של דברים מסויימים או מנהגים יש גם בעמים אחרים, אולם, המיוחד בישראל הוא שגם הבשר מותר וגם החלב מותר ובכל זאת הם אסורים ביחד ויש להרחיק ביניהם בהכנה, בבישול, באכילה, במקום ובזמן.
דבר נוסף שאולי רואים בהפרדה בין בשר לחלב את כחה של תורה שבעל פה, שהתורה אסרה רק כשנתבשלו יחד ובאו חז"ל והוסיפו כה הרבה גזרות והרחקות.
האם מישהו מכיר מקור לסברות אלו?

אני שמעתי היום עוד טעם שהחלב מסמל את תחילת גידולו של כל יצור חי ממשפחת היונקים וזהו משל נפלא לתפיסת החיים הרוחנית שלנו שבעצם התחילה ממתן תורה כמערכת פעילה ומחייבת ללא שום הבדל בשיעור הקומה הפרטי של כל יחיד

לא הבנתי. וכי חסרים אנו טעמים מומצאים שבאתם להמציא לנו עוד טעמים?
ואם לדרוש דרשות קא אתיתו, לחיי.

סגי נהור כתב:לא הבנתי. וכי חסרים אנו טעמים מומצאים שבאתם להמציא לנו עוד טעמים?
ואם לדרוש דרשות קא אתיתו, לחיי.

וכי חסרים אנו שאלות שאתה בא להוסיף עליהם?
אני בסך הכל חפשתי אם יש מקור לדברים שחשבתי?

יש להוסיף טעם נוסף והוא הטעם הערב של החלב והגבינה עצמם ודו"ק

דרומי כתב:יש להוסיף טעם נוסף והוא הטעם הערב של החלב והגבינה עצמם ודו"ק

מעשה מפורסם באחד מגדולי ישראל בילדותו שנשאל מה הטעם למנהג והשיב כדברי הרב דרומי דלעיל (עם כי יש כאלה שלא יסכימו להנ"ל ואין דעות בנ"א שווה).
ידועים לי כמה טעמים. אך רציתי לדעת אם יש מקור למה שכתבתי בהודעה הראשונה

הספר "ויקהל דוד מאכלי חלב" מאת הרב דוד דוב מייזליש (תשס"ד) נותן מאה ואחד טעמים למה אוכלים מאכלי חלב בשבועות.
יש עותק בספרייה הלאומית.

והטעם שכתבתי בתחילת האשכול מופיע שם?

כדכד כתב:

יעל כתב:הספר "ויקהל דוד מאכלי חלב" מאת הרב דוד דוב מייזליש (תשס"ד) נותן מאה ואחד טעמים למה אוכלים מאכלי חלב בשבועות.
יש עותק בספרייה הלאומית.

והטעם שכתבתי בתחילת הנאשכול מופיע שם?

אני מפנה אותך לספר. הוא לא נמצא לפניי עתה. הוא לא באוצר.

יעל כתב:הספר "ויקהל דוד מאכלי חלב" מאת הרב דוד דוב מייזליש (תשס"ד) נותן מאה ואחד טעמים למה אוכלים מאכלי חלב בשבועות.
יש עותק בספרייה הלאומית.

כמו"כ ישנו קונטרס בשם מטעמי משה [איננו באוצר ובה"ב אך נמצא בגוגל בוקס]

אני שואל שוב אם יש מקור כתוב לדברים שכתבתי בתחילת האשכול

יל'ע דמובא במשנ'ב שבשבועות אוכלים 'מאכלי חלב', ואילו בחנוכה כתוב לאכול 'גבינה'. ומאי שנא.


ויש לתרץ בתרי אנפי, הא' דבשבועות הוא יו'ט, ויש דין סעודת יו'ט. אמנם בחנוכה אין דין סעודה וע'כ הענין הוא לאכול מאכל אחד לזכר יהודית שהרגה את סיסרא ע'י שהשקתו חלב.

ועי'ל לפי שני הסיבות למנהג אכילת מאכלי חלב בשבועות, הא' מה שמובא ברמ'א לזכר שני הלחם, הב' במשנ'ב שלא הספיקו בנ'י לשחוט. דהנה לפי שני הטעמים אין ענין בחלב מצד עצמו, אלא רק במה שהוא "לא בשר",
אכן בחנוכה יש ענין לזכור את התכונה של החלב שמרדים, וע'כ נכתב לאכול גבינה היינו חפצא של מאכל חלב. משא'כ בשבועות הוא דין כללי של מאכלי חלב, ואין ענין במאכל מצד עצמו, אלא במה שהוא הפוך מבשר. וק'ל

טוב אבל אני שואל שוב אם יש מקור כתוב לדברים שכתבתי בתחילת האשכול[/quote]

שני הדברים לקוחים כנראה מספר אבני חן של שלמה אשכנזי עמ' 115 ו121.
האופן שבו הובאו הדברים על "זמן בית שני" בסתם ועל "המדקדקים" בעייתי, שכן בשני המקרים מדובר על מנהגי האיסיים.

מעניין לעניין לפי הרמ"א כל הרעיון שזה זכר לשתי הלחם ולאכול רק חלבי אין ענין, וכמעט שלא מדקדקים בזה.

אכן הטעם לפי הרמ"א לאכול חלבי הוא בדווקא כאשר אוכלים באותה סעודה חלבי ובשרי. וד"ז מקוים היום לפי הידוע לי רק בקהילת יוצאי גרמניה

עלה בדעתי פשט שטעם הרמ"א מתקיים גם כשזה לא באותה סעודה.
הכיצד? לחם הפנים נאפות שתים שתים ואילו שתי הלחם נאפות אחת אחת ולכן כזכר לשתי הלחם יש להביא שתי לחם שנאפו כל אחת בנפרד ולזה הנהיגו שתהיה אחת בשרית ואחת חלבית אבל זה בעיקר לדברי הרמ"א שגם אופים אחת עם חלב ואחת עם בשר

דרומי כתב:יש להוסיף טעם נוסף והוא הטעם הערב של החלב והגבינה עצמם ודו"ק

בעניי, כאשר למדתי עם השומעים הלכות החג לפני החג, הבהרתי, שכל הכוונות שתכוונו באכילת החלב, יש בכך משום קיום 'מנהג' [שוודאי חשוב מאוד].
אבל לא לשכוח גם לכוון להנות, ולקיים 'חציו לכם' ועונג יום טוב, שהוא מ"ע דאורייתא.

בענין הספירה. ובמד' אימתי הם תמימות כשישראל עושין רצונו של מקום. דכתי' אמרות ה' אמרות טהורות. רמז לעשרה מאמרות. שהגם שכל הטבע והגשמיות בכח המאמרות אבל הם טהורות כסף צרוף ונתלבשו תוך הטבע בעליל לארץ מזוקק שבעתים. והאדם הוא שצריך לברר ולהוציא אוכל מתוך פסולת. ובנ"י ביצ"מ ביררו אלה הבירורים ונגמר בקבלת התורה שנעשה מעשרה מאמרות עשרת הדיברות. והנה כתי' מי יתן טהור מטמא לא אחד ובגמ' דם טמא ונעכר ונעשה חלב. וכמו כן אמרו ש"ז טמא ואדם הנוצר ממנו טהור. וב' אלו הבירורים נעשין כאחד כשהארה מן הנשמה יורדת מתברר הטפה ונוצר האדם כמ"ש במד' תזריע על פסוק ארחי ורבעי זרית. ואז ג"כ דם האם נעכר ונעשה חלב. נמצא עיקר הבירור ע"י האדם בכח הנשמה שהיא טהורה ומטהרת לגוף האדם. כדכתי' וייצר כו' ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חי'. פי' שבכח הנשמת חיים יוכל לברר גם הגוף. וכאשר נעשה הבירור מטפה ונוצר האדם מתברר הדם ונעכר ונעשה חלב כמ"ש שם במד' תזריע. וחלב הוא נקודה שנתבררה מתוך הפסולת. ולכן אסור לבשל בשר בחלב שהנקודה שנתבררה לא יחזירנו לתוך התערובות כי בשר הוא מעורב וסימנך בערב תאכלו בשר. וכמו שהוא בפרט כך הוא בכלל. וכשנתבררו בנ"י כתי' בדמיך חיי ונתהפך להם הדם להיות נעכר ונעשה חלב. וזה הרמז למאכלי חלב בחג השבועות שאז נגמר הבירור.
(שפת אמת, אמור תר"ס)

טעם נוסף שהתחדש אתמול באחד מבתי הספר הממלכתיים באה"ק ת"ו.

אמו"ר שי' הלך - כדרכו בקודש - לדבר בפני הילדים על חג השבועות הקרב ובא, כמובן ילדים שלצערנו לא מכירים הרבה את התורה, וסיפר להם את הסיפור על מסירותו של הלל הזקן לתורה והמעשה שהיה באותו יום חורפי על גג בית מדרשם של שמעיה ואבטליון.

בהמשך הדברים שאל אבי את הילדים אם יודעים הם למה אוכלים מאכלי חלב בחג השבועות. הרים אחד הילדים את אצבעו ואמר: אני יודע, האוכל הלבן הוא זכר לשלג שכיסה את הלל...

עתניאל בן קנז כתב

בעניי, כאשר למדתי עם השומעים הלכות החג לפני החג, הבהרתי, שכל הכוונות שתכוונו באכילת החלב, יש בכך משום קיום 'מנהג' [שוודאי חשוב מאוד].
אבל לא לשכוח גם לכוון להנות, ולקיים 'חציו לכם' ועונג יום טוב, שהוא מ"ע דאורייתא.[/quote]


זוהי שאלה עתיקה אם כשיש הנאה בהדי מצוה צריך כונה ,
עכ"פ הרי הרמב"ם כתב דכל שאינו משמח לב עניים הרי זה שמחת כריסו ,ויש מעט לחקור האם ה"ה בשבועות דבעינן נמי לכם דהרי מצינו בפורים מצוה בשמחת כריסו .

ובפשטות ל"ש משאר ימים טבים לענ"ד !