פורום אוצר החכמה

לגבי הנאמר ברות ד, ז: "וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאוּלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה לְקַיֵּם כָּל דָּבָר שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ וְזֹאת הַתְּעוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל" -
הרי אדם הנוגע בנעלו צריך ליטול ידיו. האם יש מקורות המתייחסים לשאלה כיצד נהגו בהקשר לנאמר במגילת רות ובהקשר לנוהג הקדום.

לא ראיתי התיחסות ישירה אבל יש מהמפרשים שם (לפחות התרגום) המפרשים נעל לא במובן של משהו ששמים על הרגל אלא נרתיק יד ימינו (אולי זה כעין תיק נעול ולכן נקרא נעל).
מלבד הנ"ל מי אמר שלא נטלו ידים אחרי הקנין?

מי אמר שצריך בכלל ליטול ידיים בשביל עשיית קניין?

ראה דעת זקנים מבעלי התוספות (שמות ג ה) שמפרש שהכוונה לנעל שעל היד [כנראה כפפות שבימינו]. וכן הוא בעוד מהראשונים שם.
וז"ל: כך הוצרך לומר 'מעל רגליך', משום שיש נעל שהוא על היד, ובלע"ז גנ"ט, והוא נעל שנתן בעז לגואל, דכתיב 'איש נעלו ונתן לרעהו'. וגם עכשיו רגילים השרים והשלטונים לקנות בגנ"ט שלהם.

חד ברנש כתב:מי אמר שצריך בכלל ליטול ידיים בשביל עשיית קניין?

זה לא אמרתי. ההנחה היתה שמדובר בנעל של הרגל.

ומה בכך? האם יש לומר ברכה כלשהי בעשיית קניין? אז מה הבעיה לבצע מעשה קניין תוך כדי נגיעה בנעליים?

חד ברנש כתב:ומה בכך? האם יש לומר ברכה כלשהי בעשיית קניין? אז מה הבעיה לבצע מעשה קניין תוך כדי נגיעה בנעליים?

אין בעיה. העניין הוא שאחר כך צריך ליטול ידיים.

נכון.

חד ברנש כתב:נכון.

בדיוק. אז שאלתי אם יש מקורות המתייחסים לעניין הזה.