לעומת המקטרגים: מחשבות על חגיגות ל"ג בעומר

[דרומי]

הרב ליטוואק, אנא חוס על כבודך ותפסיק לדבר דברים שאין להם כל שחר.

[יודקרת]

ומה שהתחדש בשנים האחרונות, באה אכן מהחילונים.

שטות שנכתבה פעמיים לא הופכת לנכונה. זהו מנהג ישן נושן בא"י וכל' הרב מסאטמר.

[אש משמים]

כל האומר 'אין לי אלא תורה' - ...

ופעמים שביטולה של תורה הוא קיומה.

זה מה שכתבתי. כל ביטול תורה שמביא לקיום התורה מותר כי אין בעולם דבר חוץ מקיום התורה.
לא ראיתי את הלימוד תורה הגדול שבא מביטולה ולב יודע מרת נפשו.

[דרומי]

ברוסיא הקומוניסטית חינכו שמה שלא רואים בעיניים לא קיים. וידוע הסיפור בזה.

לעניננו, לא הכל אפשר לראות בעיניים בן רגע.

[משולש]

נו נו, קצת דאית על כנפי הגוזמא והדמיון.

אין לי מושג מהי דעתם של אברכים ליטאיים רבים.
אבל אני מאוד אבין אנשים שרואים חגיגה ענקית מרגשת ושמחה כזו, במעמד רבבות יהודים, בתוך הפסטורליה של הרי הגליל הירוקים, באמצע ימי הספירה הקודרים, וגם אפשר לעשות את זה "לשם שמיים". אז למה לא?
גם רוקדים ונהנים, וגם מקיימים בזה מצוה.

[משולש]

כל האומר 'אין לי אלא תורה' - ...

ופעמים שביטולה של תורה הוא קיומה.

זה מה שכתבתי. כל ביטול תורה שמביא לקיום התורה מותר כי אין בעולם דבר חוץ מקיום התורה.
לא ראיתי את הלימוד תורה הגדול שבא מביטולה ולב יודע מרת נפשו.

את הטענה של "ביטול תורה" העלו רבים מגדולי התורה (הליטאים לפחות),
ובאמת שאלו, אם כן למה אין מכתבים על ביטול תורה של בין הזמנים, או ביטול תורה של השתתפות בעצרת פלונית או אלמונית?
והתשובה כנראה שעל דברים שצריך לעשות אותם, לא נאמר "ביטול תורה", וזאת אומרת שלדעת הרבנים הנ"ל אין צורך בנסיעה זו, (או לכה"פ אין צורך מספיק) ולכן זה נחשב ביטול תורה.

מי שבאמת מקבל חיזוק בתורה ויראת שמים מהנסיעה הזו, שיסע. וכן הורה הגר"א לאפייאן אם אני זוכר נכון. (והוא אכן כותב [עוד בימים ההם] שיש הרבה שקיבלו חיזוק מזה).

אמנם מסתבר שהחת"ס היה מתנגד גם לזה, ועדיף לאותם שיחפשו דרך אחרת להתחזק בתורה ויראת שמים מאשר לרקוד ולזמר באמצע בית קברות ביום פטירת צדיק.

[קו ירוק]

ברוסיא הקומוניסטית חינכו שמה שלא רואים בעיניים לא קיים. וידוע הסיפור בזה.

לעניננו, לא הכל אפשר לראות בעיניים בן רגע.

גם את בגדי המלך החדשים גם א"א לראות ברגע. כשמשתכנעים מבינים שהערום הזה הוא באמת כן לבוש.
כלומר המשקל שבין אמונת מסורתינו למיסטיקה ודמיון עובד בקו גבול מסוים

[אש משמים]

ברוסיא הקומוניסטית חינכו שמה שלא רואים בעיניים לא קיים. וידוע הסיפור בזה.

לעניננו, לא הכל אפשר לראות בעיניים בן רגע.

ידוע בשם החזו"א שהאיסור הגדול ביותר הוא להיות טיפש.
כשתמצא את זה שהנסיעה לרשב"י במירון הוסיפה לו בלימוד התורה תספר לי, כי לי נראה שאלו שזה מוסיף להם בלימוד לא עוזבים את הלימוד גם לזה..

[דרומי]

מי שמסתכל במציאות מסביבו רואה את האמת לאמיתה, שיש הרבה לומדי תורה שצמאים בצמאון עז לענינים שמשום מה פחות מקובלים במחוזותיהם. ובהמשך לדימוי מרוסיא הקומוניסטית, יש גבול עד כמה אפשר לדכא רגשות מסויימים ולא לתת להם ביטוי. ולפעמים כשחונקים רגש מסויים בכוח הוא מתפרץ בדרך קשה וכואבת, וחבל. ה' יעזור.

[משולש]

ברוסיא הקומוניסטית חינכו שמה שלא רואים בעיניים לא קיים. וידוע הסיפור בזה.

לעניננו, לא הכל אפשר לראות בעיניים בן רגע.

ידוע בשם החזו"א שהאיסור הגדול ביותר הוא להיות טיפש.
כשתמצא את זה שהנסיעה לרשב"י במירון הוסיפה לו בלימוד התורה תספר לי, כי לי נראה שאלו שזה מוסיף להם בלימוד לא עוזבים את הלימוד גם לזה..

יורשה לי לרגע "לערוק" מצבא המתנגדים אל מחנה החסידים כדי להעמיד דברים על דיוקם. תיכף אשוב.

"הגיב החזו"א גם אתה נוסע למירון? ,,, והלה טען וכי אסור לנסוע למירון?!... החזוא הרהר קמעא ואחר אמר מקום שהרבה יהודים קיבלו שם יראת שמים א"א להגיד שאסור לנסוע לשם אבל כל מי שנוסע צריך לשקול בפלס באופן אישי אם יהיה זה בשבילו ריוח או חלילה הפסד. (מהגרי"מ שליטא שהיה נוכח בשעת מעשה) (מעשה איש ח"ז עמוד יב) "

[דרומי]

דברים אלו נאמרו לפני שנים רבות, כמובן. ברור לי שהיום זה היה נאמר באופן הרבה יותר חיובי.

[משולש]

מי שמסתכל במציאות מסביבו רואה את האמת לאמיתה, שיש הרבה לומדי תורה שצמאים בצמאון עז לענינים שמשום מה פחות מקובלים במחוזותיהם. ובהמשך לדימוי מרוסיא הקומוניסטית, יש גבול עד כמה אפשר לדכא רגשות מסויימים ולא לתת להם ביטוי. ולפעמים כשחונקים רגש מסויים בכוח הוא מתפרץ בדרך קשה וכואבת, וחבל. ה' יעזור.

גם אני מצטרף.
אין לדכא את הרגשות. אם לא מצליחים לתת תחליף ראוי, והרגש קיים, עדיף לתת לו ביטוי בזה מאשר במקומות אחרים.

הדיון פה הוא מה היה עלינו לעשות לכתחילה, לו היינו שולטים ברגשותינו או לו היו לנו תחליפים ראויים.

[משולש]

דברים אלו נאמרו לפני שנים רבות, כמובן. ברור לי שהיום זה היה נאמר באופן הרבה יותר חיובי.

אין לנו אלא שופט שבימינו.
אשמח לדעת אם מישהו מצא התייחסות כלשהי בשם הגרח"ק למשל או שאר גדולי דורנו החיים אתנו לאי"ט.

[פרנקל תאומים]

נו נו, קצת דאית על כנפי הגוזמא והדמיון.

אין לי מושג מהי דעתם של אברכים ליטאיים רבים.
אבל אני מאוד אבין אנשים שרואים חגיגה ענקית מרגשת ושמחה כזו, במעמד רבבות יהודים, בתוך הפסטורליה של הרי הגליל הירוקים, באמצע ימי הספירה הקודרים, וגם אפשר לעשות את זה "לשם שמיים". אז למה לא?
גם רוקדים ונהנים, וגם מקיימים בזה מצוה.

כן כן, גם אני כתבתי ש

גם אני חושב שבל"נ באיזו שהיא הזדמנות אסע פעם למירון בל"ג בעומר. זו נשמעת באמת חוויה מיוחדת אז למה לא?

אלא שידיד נפשנו הרב ר' חיימשה הי"ו לקח את זה לכיוון של "כמיהה" ליטאית למירון המבטאת "חלק מהתהליך המבורך" של "השינוי העצום לטובה" של הליטאים והתקרבותם לדרכי החסידים... ועל זה כתבתי לו דחלמא טבא קחזי.

[חבר פורום אוצר החכמה]

דיון מטופש.PNG (26.67 KiB) נצפה 6966 פעמים

[אש משמים]

ובאמת שאלו, אם כן למה אין מכתבים על ביטול תורה של בין הזמנים, או ביטול תורה של השתתפות בעצרת פלונית או אלמונית?
והתשובה כנראה שעל דברים שצריך לעשות אותם, לא נאמר "ביטול תורה", וזאת אומרת שלדעת הרבנים הנ"ל אין צורך בנסיעה זו, (או לכה"פ אין צורך מספיק) ולכן זה נחשב ביטול תורה.

התשובה היא, ש'בין הזמנים' הוא חיזוק גדול ללימוד ב'זמן'.
בעצרות והפגנות באמת אין הישיבות ולומדי התורה נמצאים אלא אם השתתפות זו תוסיף לימוד תורה בעולם.
(השקפה זו שונתה בשנתיים האחרונות אצל קומץ חרדים לדאבון כל לב, והוא רחום יכפר)

[דרומי]

איני מכיר את החברים כאן בזהותם האמיתית ובגילם, אולם אני מתרשם שהכותבים ה'מקטרגים' (בלשון הכותרת של האשכול, שנוסחה על ידי 'ליטאי'...) הם ברובם מבוגרים יותר, ואילו הכותבים ש'מסנגרים' הם יותר צעירים. אם אני מפרש את הדברים נכון, הרי שנוצר רושם שה'מבוגרים' לא מספיק מבינים את הלך רוחם של הצעירים, ואינם מזהים את העובדה שחל שינוי מסויים שאי אפשר להתכחש לו.

[משולש]

איני מכיר את החברים כאן בזהותם האמיתית ובגילם, אולם אני מתרשם שהכותבים ה'מקטרגים' (בלשון הכותרת של האשכול, שנוסחה על ידי 'ליטאי'...) הם ברובם מבוגרים יותר, ואילו הכותבים ש'מסנגרים' הם יותר צעירים. אם אני מפרש את הדברים נכון, הרי שנוצר רושם שה'מבוגרים' לא מספיק מבינים את הלך רוחם של הצעירים, ואינם מזהים את העובדה שחל שינוי מסויים שאי אפשר להתכחש לו.

לא כן, המקטרגים ליטאים והמסנגרים חסידים וספרדים.
עכ"פ הדיון הוא קודם תיאורטי מה היה ראוי לעשות לולי ירידת הדורות שגורמת לצעירים הלך רוח שכזה.
באמת אם יודעים שהלך הרוח של הצעירים הוא בעייתי אז צריכים למצוא לזה פתרון חינוכי, כולל האפשרות לדחוף אותם למירון או לעמוקה או לקבר הבבא סאלי בה' שבט.

[אש משמים]

הדברים שכתובים בתורה אינם משתנים לפי הדור המודה או החשק..
כו"ע מודו כולל כל האדמו"רים והרבנים מכל החוגים שאין בעולם כלום חוץ מהתורה או עשיה למען ריבוי לימודה.
אלו דברים פשוטים וכתובים בצורה הכי ברורה בכל ספרי לומדי התורה לאורך כל הדורות.
אין כאן שום קיטרוג ח"ו על עמ"י ויש לדון לזכות את המבטלים מלימודם.
אם יש מי שנסיעה זו תועיל לו ואפי' ברבות הימים ללימוד התורה הדבר מבורך, אך אין לזוז מכך שכל היהודים חסידים ספרדים ליטאים מודים שהתורה היא הכל ואין חוץ ממנה כלום!

[ברקים רב]

רק להזכיר, שאין כאן מורשת חסידית ליסוע מירונה בל"ג בעומר. זה מנהג חדש, שתלו אותה לאחר המעשה בדברים שמצאו בספרים וותיקים. אשכול זה לא צריך לגלוש ל׳מאי חסידות ומאי התנגדות׳. אולי לפורום חדש של ׳אשכנזים וספרדים׳, משום שיש ספרדים, לא כולם, שיש להם מנהג בזה.

מנהג פירוש שכך נהגו בדורות שעברו, וקבלו אותו דור אחר דור. כגון מנהג הושענות וכדו׳. גם אחרי שנסע האריז"ל למירון, עבור החלאקה של בנו, לא הוקבע הדבר כמנהג. ומה שהתחדש בשנים האחרונות, באה אכן מהחילונים. לקרות להנסיעה החילונית בשם ׳בעיא׳ מביאה לידי גיחוך, שאלמלא הם, לא היו נוסעים החרדים היום. אולי לא היו מוצאים את המראה מקומות, או שהיו דוחים אותם כמו מראה מקומות אחרות שטרם מצאו את מקומם בהנהגות הציבור.

נו באמת. עכשיו אתה מסביר שאתה מתכוון למנהג כמו הושענות.. כאילו מישהו העלה על דעתו להשוות בין מנהגים.
גם אצל החצרות המעטות שמאוד אדוקות היום במירון, לא מדובר על 'מנהג' ברמה כזו.

אלמלא החילונים לא היו נוסעים החרדים היום? על סמך מה אתה כותב זאת?

[דודי צח]

לכאורה יש פשוט צירוף מקרים של שינויים טכניים + שינויים תרבותיים + שינויים דמוגרפיים + שינויים מנטליים + שינויים קהילתיים, אשר כל אלה מביאים וגורמים לעלייה גדולה יותר ויותר למירון, ולביטול כמה וכמה יסודות ההתנגדות.

שינויים טכניים - במקום טרחה שלקחה כמה ימים לנסוע למירון לפני 70 שנה (כמו שסיפרו לי הזקנים דהיום), וכעבור זמן זה לקח 'רק' 18 שעה בערך לפני 40 שנה (כך סיפרו לי ההורים דהיום), הנה כיום נוכל לנסוע הלוך וחזור, להתפלל שחרית בירושלים וגם מנחה - ועל הדרך להיות במירון, ולהספיק כמעט הכל. כתוצאה מכך, שאלת ביטול הזמן כבר איננה 'השאלה' באותו שיעור ומידה כפי שהיה בשנות התש"כ.

שינויים טכניים2 - הציבור החילוני והמסורתי כבר ברח ונעלם בעשוריים האחרונים ממירון, הוא פשוט לא קיים. בעקבות זאת אין שום מראות פריצות, גם בדרך שהיא 'לא מהדרין' - זה מקסימום כמו לעבור בגאולה, אך לא כמו רחוב יפו. מנגד, גם ישנם דרכי מהדרין יפים, כך שכל ההתנגדויות של פגמים בקדושה כבר נעלמו לחלוטין. ואכן הרבה ישיבות (חסידיות!) שהיו אוסרים לפני 20 שנה לנסוע למירון בעקבות הנ"ל, היום המה באים בהמוניהם.

שינויים טכניים3 - הכנסות האורחים למיניהם, לצד כל הביקורת, הרי זה מאוד מקל על הנסיעה, כבר אין צורך 'לתכנן' את הנסיעה כמה ימים, אפשר לקום אחרי התפילה לנסוע בלי שום שקית נלווית, ובלי בקבוק מים ולעלות על אוטובוס ממוזג, כאשר מיד בירידה כבר מוכנים בקבוקי מים לאלפים. ואפשר לאכול ח"י רוטל.. בלי לשלם ובלי לדעת למי לומר תודה... כל זה גרם בעקיפין שזה לא חייב להיות נסיעה מתוכננת, הדורשת הכנות כמה ימים, להשיג תיק מכאן ואוכל משם, ובמיוחד כלפי בחורים שבעבר היו חייבים להתארגן בדרכים לא ישרות כדי להכין את עצמם לנסיעה, כיום זה דבר קל וקליל.

שינויים תרבותיים - א' כאמור האווירה במירון יותר רצינית וחסידית לעומת לפני כמה עשורים, כבר אין מריחים מנגל ובשר כבשים באוויר, אפילו המוזיקה כבר איננה תפורה רק לרקדני בקבוקים למיניהם, היום זו אווירה רצינית. אם ניגוני רגש ותחינות מכל הסוגים. כך שתיתכן כאן באמת עלייה רוחנית למי שמתחבר לזה.

שינויים מנטליים - בני הישיבות הליטאים דהיום, כבר רגילים יותר להתוועדויות בהזדמנויות שונות, לזמירות שבת בצוותא, להתוועדויות ארוכות בלילי שבת חורפיים, לכל מיני כינוסי ניגונים ורגש, מה שלא היה מקובל כלל בישיבות של פעם (ואף היום לא מקובל בשרידי הישיבות של פעם) - אי לכך, עולם הנגינה וההרגש, עולם ההתעוררות, הוא כבר יותר מוכר אצל הדור החדש. אפשר כמובן לבקר אבל אפשר גם לשמוח. וממילא הצימאון לכגון דא הוא די טבעי ודי מוכר.
בהשקפה הכללית כבר מתקרבים המגזרים זה ליד זה, אולי בעקבות המגורים וההתערות יחד בכל שכונה ופרויקט, אולי כל אחד גם רואה את הפגמים שלו וחושב מה יש לתקן (רבים תוהים שמא הללו שמחנכים יותר על ענייני הרגש פנימי יש בקרבם פחות נושרים?). צאו וראו בחתונות דהיום, איך הבחורים בחמש השנים האחרונות רוקדים עם חליפות מזיעות כל החתונה!! מי ילד לי את אלה?
גם לא נשכח את דור הסגולות, שלמרבה ההפתעה/האכזבה דווקא הליטאים הם הניצבים בחזית (קופת העיר), כך שהמיסטיקה היא כבר חלק מהתרבות (הביקורת יפה לאנשי אקדמיה או לקוטרים למיניהם ולא לאנשי המציאות), כך שההתייחסות לקדושת יום ל"ג בעומר שיש לה בכל זאת מסורת עתיקה גם מהפרושים בירושלים בשערי חסד ועוד, רבת ערך היא לאין ערוך לעומת שאר סגולות יומיות וזמניות.

שינויים קהילתיים - אנחנו נמצאים בשנת האבלות על 'גדולי הדור' שעזבו אותנו לאנחות, והשאירו אותנו מפולגים ללא מנהיגים המאחדים את כל קהל בני התורה סביבם, הציבור הגדול נעשה כמו החסידים במאתיים שנה האחרונות שהם קהילות קהילות, כאשר בוגרי הישיבות השונות הם כבר קהילות קהילות. בעקבות זאת צעירי הצאן הם צמאים ל'עוד משהו', הלא על הדרך הסגידה לאישים מוגדרים ועילאיים נפגמה, צעירנו יותר שוקלים כל הדבר בפלס הדעת ובעצמאות מוחלטת. ולהזכיר, כי השינוי הוא דו סיטרי, ספרדים וחסידים דהיום ג"כ משתנים.

מכל זה קשה לנסות להעצים ולעורר את מדת ההתנגדות, שממילא תתפוגג לה כהנדוף עשן ההדלקה, כך שקשה לצטט אמירות שהיו יפות לפני 2 דורות, אך היום לפי התנאים והשינויים הן מגוחכות. מקובלנו סגולת כלל ישראל להריח תמיד מה טוב לו לשעה הזו.

לסיום אצטט רק את החתם סופר 'ראש המתנגדים' לל"ג בעומר שגם הוא עצמו כותב בתשובתו אודות 'חוגגי ל"ג בעומר' (שמישהו לעיל המציא שהחילונים חידשו את זה):
כל כוונתם לשם שמים, שכרם רב בלי ספק על דרך ודיגולו ודליקו נרות עלי אהבה.
אמור מעתה, גם את דילוגי ההשקפה המסורה יש לקבל באהבה!!

[משולש]

הרבה מאוד מהדוברים כאן מספידים את ההתנגדות ה"לא ריאלית" שאין לה סיכוי טקטי להצליח, וסופה להשטף בהמון החוגגים שכבר "כבשו את דעת הקהל" ומתקדמים וכובשים ישיבה ליטאית אחת אחרי השניה.
וכיון שאחרון הדוברים הביא את החת"ס, אצטט גם אני ממנו:
"אבל מטעם זה בעצמו הייתי אני מן הפרושים כבן דרותאי שלא אצטרך להיות יושב שם ומשנה מנהגם בפניהם ושלא ארצה להתחבר עמהם בזה"

דהיינו החת"ס היה מוכן להיות היהודי היחיד בארץ שעדיין לא נוסע למירון. והסחף החברתי הנ"ל לא מטריד אותו, אלא רק הדין של "משנה מנהגם בפניהם" (מצד לא תתגודדו כנראה).

ואכן, הדיון פה אמור להיות הלכתי נטו, והשיקולים האלו של "יד החסידים על העליונה" ושכבר ממילא הקרב אבוד, לא אמורים להשפיע כלל על שום סברא הגיונית.

כי הרי אם אסור ליסוע, אז מה יעזור ש"כולם" נוסעים? אנחנו עובדים את הקב"ה לא את כולם. ואם מותר ליסוע, זה לא מתחזק בזה שכולם עושים.

וכמו"כ יש מקשים על ההולכים בדרכי אבותיהם "הרי ממילא אין לכם סיכוי נגד הזרם". וכי אנחנו שומרים את המצוות לפי "סיכויים", או לפי מה שכתוב בתורה??? ואם התורה מצווה אותנו להניח תפילין בח"ה אז נמנע מזה בגלל ש"אין סיכוי"?

[איש_ספר]

לכאורה יש פשוט צירוף מקרים של שינויים טכניים + שינויים תרבותיים + שינויים דמוגרפיים + שינויים מנטליים + שינויים קהילתיים, אשר כל אלה מביאים וגורמים לעלייה גדולה יותר ויותר למירון, ולביטול כמה וכמה יסודות ההתנגדות.

שינויים טכניים - במקום טרחה שלקחה כמה ימים לנסוע למירון לפני 70 שנה (כמו שסיפרו לי הזקנים דהיום), וכעבור זמן זה לקח 'רק' 18 שעה בערך לפני 40 שנה (כך סיפרו לי ההורים דהיום), הנה כיום נוכל לנסוע הלוך וחזור, להתפלל שחרית בירושלים וגם מנחה - ועל הדרך להיות במירון, ולהספיק כמעט הכל. כתוצאה מכך, שאלת ביטול הזמן כבר איננה 'השאלה' באותו שיעור ומידה כפי שהיה בשנות התש"כ.

שינויים טכניים2 - הציבור החילוני והמסורתי כבר ברח ונעלם בעשוריים האחרונים ממירון, הוא פשוט לא קיים. בעקבות זאת אין שום מראות פריצות, גם בדרך שהיא 'לא מהדרין' - זה מקסימום כמו לעבור בגאולה, אך לא כמו רחוב יפו. מנגד, גם ישנם דרכי מהדרין יפים, כך שכל ההתנגדויות של פגמים בקדושה כבר נעלמו לחלוטין. ואכן הרבה ישיבות (חסידיות!) שהיו אוסרים לפני 20 שנה לנסוע למירון בעקבות הנ"ל, היום המה באים בהמוניהם.

שינויים טכניים3 - הכנסות האורחים למיניהם, לצד כל הביקורת, הרי זה מאוד מקל על הנסיעה, כבר אין צורך 'לתכנן' את הנסיעה כמה ימים, אפשר לקום אחרי התפילה לנסוע בלי שום שקית נלווית, ובלי בקבוק מים ולעלות על אוטובוס ממוזג, כאשר מיד בירידה כבר מוכנים בקבוקי מים לאלפים. ואפשר לאכול ח"י רוטל.. בלי לשלם ובלי לדעת למי לומר תודה... כל זה גרם בעקיפין שזה לא חייב להיות נסיעה מתוכננת, הדורשת הכנות כמה ימים, להשיג תיק מכאן ואוכל משם, ובמיוחד כלפי בחורים שבעבר היו חייבים להתארגן בדרכים לא ישרות כדי להכין את עצמם לנסיעה, כיום זה דבר קל וקליל.

שינויים תרבותיים - א' כאמור האווירה במירון יותר רצינית וחסידית לעומת לפני כמה עשורים, כבר אין מריחים מנגל ובשר כבשים באוויר, אפילו המוזיקה כבר איננה תפורה רק לרקדני בקבוקים למיניהם, היום זו אווירה רצינית. אם ניגוני רגש ותחינות מכל הסוגים. כך שתיתכן כאן באמת עלייה רוחנית למי שמתחבר לזה.

שינויים מנטליים - בני הישיבות הליטאים דהיום, כבר רגילים יותר להתוועדויות בהזדמנויות שונות, לזמירות שבת בצוותא, להתוועדויות ארוכות בלילי שבת חורפיים, לכל מיני כינוסי ניגונים ורגש, מה שלא היה מקובל כלל בישיבות של פעם (ואף היום לא מקובל בשרידי הישיבות של פעם) - אי לכך, עולם הנגינה וההרגש, עולם ההתעוררות, הוא כבר יותר מוכר אצל הדור החדש. אפשר כמובן לבקר אבל אפשר גם לשמוח. וממילא הצימאון לכגון דא הוא די טבעי ודי מוכר.
בהשקפה הכללית כבר מתקרבים המגזרים זה ליד זה, אולי בעקבות המגורים וההתערות יחד בכל שכונה ופרויקט, אולי כל אחד גם רואה את הפגמים שלו וחושב מה יש לתקן (רבים תוהים שמא הללו שמחנכים יותר על ענייני הרגש פנימי יש בקרבם פחות נושרים?). צאו וראו בחתונות דהיום, איך הבחורים בחמש השנים האחרונות רוקדים עם חליפות מזיעות כל החתונה!! מי ילד לי את אלה?
גם לא נשכח את דור הסגולות, שלמרבה ההפתעה/האכזבה דווקא הליטאים הם הניצבים בחזית (קופת העיר), כך שהמיסטיקה היא כבר חלק מהתרבות (הביקורת יפה לאנשי אקדמיה או לקוטרים למיניהם ולא לאנשי המציאות), כך שההתייחסות לקדושת יום ל"ג בעומר שיש לה בכל זאת מסורת עתיקה גם מהפרושים בירושלים בשערי חסד ועוד, רבת ערך היא לאין ערוך לעומת שאר סגולות יומיות וזמניות.

שינויים קהילתיים - אנחנו נמצאים בשנת האבלות על 'גדולי הדור' שעזבו אותנו לאנחות, והשאירו אותנו מפולגים ללא מנהיגים המאחדים את כל קהל בני התורה סביבם, הציבור הגדול נעשה כמו החסידים במאתיים שנה האחרונות שהם קהילות קהילות, כאשר בוגרי הישיבות השונות הם כבר קהילות קהילות. בעקבות זאת צעירי הצאן הם צמאים ל'עוד משהו', הלא על הדרך הסגידה לאישים מוגדרים ועילאיים נפגמה, צעירנו יותר שוקלים כל הדבר בפלס הדעת ובעצמאות מוחלטת. ולהזכיר, כי השינוי הוא דו סיטרי, ספרדים וחסידים דהיום ג"כ משתנים.

מכל זה קשה לנסות להעצים ולעורר את מדת ההתנגדות, שממילא תתפוגג לה כהנדוף עשן ההדלקה, כך שקשה לצטט אמירות שהיו יפות לפני 2 דורות, אך היום לפי התנאים והשינויים הן מגוחכות. מקובלנו סגולת כלל ישראל להריח תמיד מה טוב לו לשעה הזו.

לסיום אצטט רק את החתם סופר 'ראש המתנגדים' לל"ג בעומר שגם הוא עצמו כותב בתשובתו אודות 'חוגגי ל"ג בעומר' (שמישהו לעיל המציא שהחילונים חידשו את זה):
כל כוונתם לשם שמים, שכרם רב בלי ספק על דרך ודיגולו ודליקו נרות עלי אהבה.
אמור מעתה, גם את דילוגי ההשקפה המסורה יש לקבל באהבה!!

הרב צח. יש"כ!

[ליטוואק פון בודאפעסט]

למה כהיום זה יותר טוב מפעם? אולי הפוך? בגלל שהמון נוסעים כהיום? יראת שמים פירושו חוויה המונית?

[חזן הכנסת]

מי שמסתכל במציאות מסביבו רואה את האמת לאמיתה, שיש הרבה לומדי תורה שצמאים בצמאון עז לענינים שמשום מה פחות מקובלים במחוזותיהם. ובהמשך לדימוי מרוסיא הקומוניסטית, יש גבול עד כמה אפשר לדכא רגשות מסויימים ולא לתת להם ביטוי. ולפעמים כשחונקים רגש מסויים בכוח הוא מתפרץ בדרך קשה וכואבת, וחבל. ה' יעזור.

זה צודק
אבל למעשה ידוע בין ראשי הישיבות החסידיים של"ג בעומר הוא סוף הזמן
ויש כאן גם עוד בעיה של עבודה-זרה רח"ל לפי דעת כמה מגדולי התורה.
מומלץ להעביר את החגיגות האלה לחוה"מ כשיש מצות שמחה מן התורה, ואז להוציא את המרץ של ריקודים והתרפקות ואהבה להקב"ה בלי ממוצע.

[חיימשה]

ובאמת שאלו, אם כן למה אין מכתבים על ביטול תורה של בין הזמנים, או ביטול תורה של השתתפות בעצרת פלונית או אלמונית?
והתשובה כנראה שעל דברים שצריך לעשות אותם, לא נאמר "ביטול תורה", וזאת אומרת שלדעת הרבנים הנ"ל אין צורך בנסיעה זו, (או לכה"פ אין צורך מספיק) ולכן זה נחשב ביטול תורה.

התשובה היא, ש'בין הזמנים' הוא חיזוק גדול ללימוד ב'זמן'.
[/size]

כמה דמגוגיה טמונה במשפט הזה... כאשר חיזוק של התפרקות מכל עול על הימים ועל הנהרות, [ואני מוותר על התענוג לתאר איך זה נראה בשטח]. מוצג כחשוב יותר לחיזוק הלימוד מחוויה רוחנית סוחפת

[חיימשה]

למה כהיום זה יותר טוב מפעם? אולי הפוך? בגלל שהמון נוסעים כהיום? יראת שמים פירושו חוויה המונית?

תמיד נסעו המונים, הגידול הוא רק בפרופורציה ובמאמץ הנדרש.
השינוי הוא בחלק השלילי שסולק משם במאמצים רבים.

[חיימשה]

הדברים שכתובים בתורה אינם משתנים לפי הדור המודה או החשק..
כו"ע מודו כולל כל האדמו"רים והרבנים מכל החוגים שאין בעולם כלום חוץ מהתורה או עשיה למען ריבוי לימודה.
אלו דברים פשוטים וכתובים בצורה הכי ברורה בכל ספרי לומדי התורה לאורך כל הדורות.
אין כאן שום קיטרוג ח"ו על עמ"י ויש לדון לזכות את המבטלים מלימודם.
אם יש מי שנסיעה זו תועיל לו ואפי' ברבות הימים ללימוד התורה הדבר מבורך, אך אין לזוז מכך שכל היהודים חסידים ספרדים ליטאים מודים שהתורה היא הכל ואין חוץ ממנה כלום!

אף אחד לא מודה !
שמחת בית השואבה, חנוכת ביהמ''ק תוך ביטול יוה''כ, תהלוכה המונית במוציוה''כ כאשר הכה''ג יצא בשלום מן הקדש, עליה לירושלים לאכול מעשר שני, כל אלו ועוד חצי מהתורה שבכתב ושבע'פ... הם חוויות רוחניות שהיו חלק מהוויית עם ישראל כל הדורות, חלק נהגו רק בזמן הבית, ובעוונותינו חסרנו כל אלה, וחלק נוהגות גם היום, והם חלק אינטגרלי מהווי החיים של אומתינו.

[חיימשה]

מי שמסתכל במציאות מסביבו רואה את האמת לאמיתה, שיש הרבה לומדי תורה שצמאים בצמאון עז לענינים שמשום מה פחות מקובלים במחוזותיהם. ובהמשך לדימוי מרוסיא הקומוניסטית, יש גבול עד כמה אפשר לדכא רגשות מסויימים ולא לתת להם ביטוי. ולפעמים כשחונקים רגש מסויים בכוח הוא מתפרץ בדרך קשה וכואבת, וחבל. ה' יעזור.

זה צודק
אבל למעשה ידוע בין ראשי הישיבות החסידיים של"ג בעומר הוא סוף הזמן
ויש כאן גם עוד בעיה של עבודה-זרה רח"ל לפי דעת כמה מגדולי התורה.
מומלץ להעביר את החגיגות האלה לחוה"מ כשיש מצות שמחה מן התורה, ואז להוציא את המרץ של ריקודים והתרפקות ואהבה להקב"ה בלי ממוצע.

כמה אפשר לצטט משפט חצי הומוריסטי? צריך להביא את כל הציטוטים של ראשי הישיבות על ה''משמר'' של שבועות, שישנים עד ראש השנה?

[חיימשה]

נו נו, קצת דאית על כנפי הגוזמא והדמיון.

אין לי מושג מהי דעתם של אברכים ליטאיים רבים.
אבל אני מאוד אבין אנשים שרואים חגיגה ענקית מרגשת ושמחה כזו, במעמד רבבות יהודים, בתוך הפסטורליה של הרי הגליל הירוקים, באמצע ימי הספירה הקודרים, וגם אפשר לעשות את זה "לשם שמיים". אז למה לא?
גם רוקדים ונהנים, וגם מקיימים בזה מצוה.

כן כן, גם אני כתבתי ש

גם אני חושב שבל"נ באיזו שהיא הזדמנות אסע פעם למירון בל"ג בעומר. זו נשמעת באמת חוויה מיוחדת אז למה לא?

אלא שידיד נפשנו הרב ר' חיימשה הי"ו לקח את זה לכיוון של "כמיהה" ליטאית למירון המבטאת "חלק מהתהליך המבורך" של "השינוי העצום לטובה" של הליטאים והתקרבותם לדרכי החסידים... ועל זה כתבתי לו דחלמא טבא קחזי.

כבר היטיב להסביר הרב דודי צח לעיל עד כמה רחוקים הדברים מחלום.
אם תאבה לבחון את הדברים, תנסה לשמוע מאנשי קול הלשון, כמה קווים נדרשים להם בלילות חנוכה כדי לספק את הדרישה לשידור חי של האד' מראחמסטריווקא ובאיזה איזורים, [מה שמהווה אנטי תזה מוחלטת להדלנ''ח הליטאית המסורתית] וכמה נדרש כדי להקיף את המאזינים לר' אהרן טויסיג ור' מיילך בידרמן שליט''א בליל ת''ב...

[חזן הכנסת]

ובאמת שאלו, אם כן למה אין מכתבים על ביטול תורה של בין הזמנים, או ביטול תורה של השתתפות בעצרת פלונית או אלמונית?
והתשובה כנראה שעל דברים שצריך לעשות אותם, לא נאמר "ביטול תורה", וזאת אומרת שלדעת הרבנים הנ"ל אין צורך בנסיעה זו, (או לכה"פ אין צורך מספיק) ולכן זה נחשב ביטול תורה.

התשובה היא, ש'בין הזמנים' הוא חיזוק גדול ללימוד ב'זמן'.
[/size]

כמה דמגוגיה טמונה במשפט הזה... כאשר חיזוק של התפרקות מכל עול על הימים ועל הנהרות, [ואני מוותר על התענוג לתאר איך זה נראה בשטח]. מוצג כחשוב יותר לחיזוק הלימוד מחוויה רוחנית סוחפת

זה באמת בעיה
שמעתי על ישיבה אחת שהיה להם שלש סדרים בעצם יום הפורים, בלילה אחר קריאת המגילה בבוקר אחר התפלה ועוד פעם בצהריים.
כמה ימים אחר פורים הם הלכו לטיול יום שלם וכשחזרו משם ערכו קומזיץ כל הלילה! עם שירות ותשבחות.
ע"ז נאמר "ונהפוך הוא וכו"

[כדכד]

בפרוס הימים הנוראים נפתח אשכול על האם הקב"ה רווה נחת ממתפללי הנץ בימים הנוראים כאשר הצד לומר שאינו רווה נחת היה מצד שצריך להתפלל באווירה ובמנגינות ובאורך הזמן המקובל ולהקדיש את היום לתפלה ולניגוניה ולא להקדים ולקצר.
מדוע אז לא עלה כנגד זה השיקול שבסך הכל אווירה של מנגינה היא ענין חווייתי וחבל לא לנצל את יום הדין ללימוד התורה שאין בילתה ולהשקיע בתפלה רק כמיסת החיוב על פי דין?

[אוצר החכמה]

שאלה יפה אני מכיר מישהו שחשב כך. קראו לו רב יוסף.

ומפי השמועה שמעתי שכך היה מנהגם של זקני חסידי קאצק בירושלים.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

אתה רציני? אתה באמת לא יודע ההבדל בזה?
אז נסביר לך. בר"ה יש חיוב מיוחד להתפלל, אי משום עומד בעת צרה, אי משום צורת תקיעת שופר. ותפלה זו יש בה מצוה ומנהג וכו'. וצורת קיום התפלה היא בהשתפכות הנפש, ובהתעוררות הבאה בדרך כלל ע"י הניגונים ונוסח התפלה. כך שמי שמתפלל במהירות קיים את גוף התפלה ושכח מנשמתה. קיים את המצוה אבל לא בצורה הראויה.
ל"ג בעומר זה יום של....... ולכן מי שמפספס את ה....... לא עבר על כלום.

[יודקרת]

ל"ג בעומר זה יום של....... ולכן מי שמפספס את ה....... לא עבר על כלום.

השלם את החסר:

1. יום שמחת רשב"י
2. יום טוב
3. יום שאין בו נפילת אפיים
4. יום משתה ושמחה למלמדים והתלמידים
5. כל התשובות נכונות

1. רח"ו. 2. מג"א. 3. רמ"א. 4. מנהגים דק"ק וורמיישא.

ליטוואק, בדבריך הזרים לכל אורך האשכול, אתה שומט את היכולת מידידיך המתנגדים לטעון איזה טענות אמתיות שיש בהם ממש. וגם בדבריך יש נקודות אמתיות רק שקשה לקרוא אותם כשהם מעורבים בדברים שאינם מדויקים בלשון המעטה.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

הסבה שבחרתי בניק הזה הוא להראות שאני לא מייצג את אף אחד, ואף אחד לא מייצג אותי. כל אחד יגיד מה שרוצה.

אתה צודק שאני מגזים קצת ויש להראות מראה מקומות שלא כדברי. אמנם הכוונה שלי המונחת תחת כל המילים היא שהמראה מקומות אינם הדוקים למה שעשו מהם. יום שמחת רשב"י איננה סבה להדליק אש, אינם סבה ליסוע כמה שעות, אינם סבה לזלזל במי שלא אימץ המנהגים המחודשים ולקרות להם 'מקטרגים'. וכן שאר הסבות שכתבת. כן, אני מגזים ומקצין קצת. חוץ מהחילונים היו כמה חסידים ואנשים שכהיום קורים להם בשם כללי 'לובשי תכלת' שהלכו למירון. אבל למתוח קו מהם להמנהג של היום קשה מאד, והרבה יותר מובן שהדבר בא מהחילונים והרצון להתפרק.

לפרק מרץ חרדי זה תמיד דבר טוב, וכבר פורסם פעם הסיפור על המשגיח דפוניבז' שהסביר לת"ח אחד, שההשתוללות בהלוויות היא כתחליף לכדור רגל.

אני הייתי אומר להיפך. רצוי לשחק כדור רגל, דבר שאין בו שום בעיא רוחנית, בתור תחליף להשתוללות בהלוויות. וכן אחזו גדולי ארה"ב שאין למנוע מהבחורים לשחק משחקי ספורט (לא רצו שיקחו את זה ברצינות, אבל לשחק עם כדור בבין הסדרים איננה מופרכת, ובפרט לא בגיל ישיבה קטנה) משום שאם לא ישחקו בזה, ישחקו בדברים אחרים.

[אורח]

תמונה אחת שווה אלף מילים. הדלקה עושה מצוה!

הצדיק בשפיכת השמן בפועיל ישועות לעם ה'.jpg (16.48 KiB) נצפה 6778 פעמים

וערצקי צדיק דורנו.jpg (21.63 KiB) נצפה 6778 פעמים

[יודקרת]

הצדיק בשפיכת השמן בפועיל ישועות לעם ה'.jpg (16.48 KiB) נצפה 19 פעמים

אימצת את הז'ארגון בצורה מיטבית...

[ש. ספראי]

האריז"ל היה רק שנתיים בא"י וזה אותם שנתיים שהכירו רח"ו.
אתה מתכוון לטעון שהגיע לל"ג בעומר ממצרים?

נו, אז מה הראיה שלא היה יותר מפעם אחת? וכי רצית שיגיע למירון ממצרים?

[ש. ספראי]

האריז"ל היה רק שנתיים בא"י וזה אותם שנתיים שהכירו רח"ו.
אתה מתכוון לטעון שהגיע לל"ג בעומר ממצרים?

אסכם את הודעתי הקודמת:
ישנן שתי אפשרויות מתי הגיע האריז"ל למירון בלג בעומר.
א. בשנת ש"ל/של"א
ב. בשנת שכ"ח. ובא במיוחד ממצרים.

לגבי היכרותו עם מהרח"ו, יתכן מאוד שהאריז"ל היה אישיות מוכרת באופן כללי, ומהרח"ו ידע לזהות אותו גם בשנת שכ"ח למרות שעדיין לא היה תלמידו המובהק.

עוד אוסיף, שלשון שער הכוונות אינה מוכיחה ש"צריך לסוע למירון בלג בעומר ולעשות שם שמחה" אלא רק שיש "שורש למנהג". ולאור כל הנ"ל מובן שאפי' האריז"ל לא ראה בזה עניין עכ"פ בשנת של"ב.

יפה מאד.
כמו"כ הרח"ו קיבל את דעות האריז"ל גם מיתר תלמידי האר"י, כמובא,