פורום אוצר החכמה

משולש כתב:סתם שאלה צדדית. לפי רבי אליעזר למה התורה התירה אוכל נפש ביום טוב אם אין מצוה לאכול.

גם לפי רבי אליעזר, "או אוכל ושותה או יושב ושונה".

אכן, בפשטות נחלקו הראשונים מה הכוונה, יש אומרים שהכוונה היא שהתורה מדגישה כי יכול לעשות כל מה שנוח לו, ואין הכוונה שמחויב לעשות שניהם.

משולש כתב:סתם שאלה צדדית. לפי רבי אליעזר למה התורה התירה אוכל נפש ביום טוב אם אין מצוה לאכול.

האם יש מקור שהיתר אוכל נפש מישך שייך לדין שמחת יו"ט ולמצוה זו.

עשיתי חיפוש ולא מצאתי משהו ברור. מסתמא לא חיפשתי טוב.
ובכל זאת אעלה מה שכן מצאתי שאולי יש בזה כדי לענות על שאלתך.

אור שמח הלכות יום טוב פרק ו

הארי החי (שאגת אריה) בסימן ק"ב שאוג ישאג על נוי והדרת החג יום תרועה, אשר רבים הקילו במעלתו, ואמרו כי אין בו שמחת יום טוב יעו"ש, ומה שהעיר מהך דעושין עירוב תבשילין בר"ה שחל סמוך לשבת, לרב אשי דאמר (ביצה טו, ב) כדי שיברור מנה יפה ליו"ט אינה ראי' כלל, דאטו יחלוקו חכמים לומר דיו"ט של רה"ש א"צ עירובי תבשילין, זה בוודאי היה קלקול גדול, ולומר כמו שאופין מיו"ט זה לשבת בלא עירוב כן אופין לחול, ויו"ט זה שני משאר יום טוב, ונהי דלית לי' טעמא דרבא, מ"מ קלקול גדול יצא מזה. ומה שהאריך בראיתו מפסחים (סח, ב), והניח בצ"ע מה דקשה, דהא לילה ראשונה דסכות דשמחה אינה נוהגת בו מן התורה, ובכ"ז התירה התורה אוכל נפש, אלמא דהיתר של אוכל נפש אינו משום מצוה דשמחת יום טוב, לק"מ, דהא קאמר בירושלמי במסכת רה"ש סוף פ"ק (ה"ח) דדבר שמצוותו לבוא ביום מכשיריו דוחה השבת בלילה יעו"ש, א"כ הכא אף אם לא הותרה אוכל נפש רק משום מצוה דשמחה הנוהגת ביום, הלא שרי לעשות כל המלאכות בלילה לצורך מחר, ושוב אפילו כי אופה ומבשל לצורך לילה ג"כ ליכא איסורא הואיל וחזי למחר, דהואיל כזה סברו כו"ע, כיון דלא מיחסרא מעשה, היינו שלא יעשה בה שום חידוש, רק שיניח למחר. ודו"ק.


שו"ת אבני נזר חלק אורח חיים סימן קלא

יא) והנה כבר בארנו במקום אחר [או"ח ח"ב שפ"ו ג' ושצ"ג] במה שאסור להוליך אוכל נפש חוץ לתחום ביום טוב. אף דבגוף אוכל נפש אין מחלקין בין אפשר מערב יום טוב ללא אפשר מערב יום טוב ולעולם מותר. אך דמה שהתירה תורה מלאכת אוכל נפש ביום טוב לאו דשמחת יום טוב דוחה. דאינו אוכל בשעת המלאכה. אך דמלאכת מחשבת אסרה תורה. וכשסוף מחשבתו לאכילת יום טוב נקראת מלאכת אוכל נפש דיום טוב. כי הוא מלאכה מחמת סוף מחשבתו לאכילת יום טוב. [מלאכת מחשבת היינו סוף מחשבתו כמו שכתבו תוס' שבת (דף ק"ו ע"א) דיבור המתחיל מה לי. דמוציא מרא לחפור בו לקבור את המת חשיב מלאכה שאינה צריכה לגופה]. אבל תחומין דלאו מלאכה הוא ולא תליא במחשבת. הרי האיסור בפני עצמו והאוכל נפש בפני עצמו ואסור:

דף על הדף ביצה דף מ עמוד ב

התורה התירה מלאכות אוכל נפש הכל כדי שיתענגו ביום טוב ויהיה להם יום טוב חג ומועד,

מה יותר משמח? ללמוד חמש- שש שעות ברציפות או לשיר ולאכול גלידה?
מה כזה קשה להבין שלימוד פורה ורצוף של כמה שעות טובות באישון ליל, הוא מאד מאד משמח?

ארזי ביתר כתב:בנותן טעם להביא כאן [אולי כבר הובא?] את המעשה הנלבב אודות בעל 'אהבת ישראל' מויז'ניץ זיע"א, שבסיום תפילת יום חג השבועות המרוממת, אמר לסובביו, 'עד עכשיו קיימנו בעצמנו חלק ה'חציו לכם', עכשיו נלך לחלק ה'חציו לה'' - בסעודת היום'...

רק הערה קטנה, המעשה היה עם הצמח צדיק, זקנו של האהב"י.

ארזי ביתר כתב:בנותן טעם להביא כאן [אולי כבר הובא?] את המעשה הנלבב אודות בעל 'אהבת ישראל' מויז'ניץ זיע"א, שבסיום תפילת יום חג השבועות המרוממת, אמר לסובביו, 'עד עכשיו קיימנו בעצמנו חלק ה'חציו לכם', עכשיו נלך לחלק ה'חציו לה'' - בסעודת היום'...

אפילו שיחת חולין של ת"ח צריכה לימוד:
המעיין בפוסקים רואה שהניגונים שבתפילה - שייכים ע"פ הלכה ל"חציו לכם", וסעודת יו"ט - שייכת ע"פ הלכה ל"חציו לה'".
(הדברים מפורשים בשו"ע הרב, ומסתמא אינם חידושיו אלא לקחם מהפוסקים שלפניו).

צר לי שאני קצת "מקרר" את ההתלהבות מהסיפור...

עזריאל ברגר כתב:

ארזי ביתר כתב:בנותן טעם להביא כאן [אולי כבר הובא?] את המעשה הנלבב אודות בעל 'אהבת ישראל' מויז'ניץ זיע"א, שבסיום תפילת יום חג השבועות המרוממת, אמר לסובביו, 'עד עכשיו קיימנו בעצמנו חלק ה'חציו לכם', עכשיו נלך לחלק ה'חציו לה'' - בסעודת היום'...

אפילו שיחת חולין של ת"ח צריכה לימוד:
המעיין בפוסקים רואה שהניגונים שבתפילה - שייכים ע"פ הלכה ל"חציו לכם", וסעודת יו"ט - שייכת ע"פ ל"חציו לה'".
(הדברים מפורשים בשו"ע הרב, ומסתמא אינם חידושיו אלא לקחם מהפוסקים שלפניו).

צר לי שאני קצת "מקרר" את ההתלהבות מהסיפור...

יישר כח. מתוק מדבש.

עזריאל ברגר כתב:

ארזי ביתר כתב:בנותן טעם להביא כאן [אולי כבר הובא?] את המעשה הנלבב אודות בעל 'אהבת ישראל' מויז'ניץ זיע"א, שבסיום תפילת יום חג השבועות המרוממת, אמר לסובביו, 'עד עכשיו קיימנו בעצמנו חלק ה'חציו לכם', עכשיו נלך לחלק ה'חציו לה'' - בסעודת היום'...

אפילו שיחת חולין של ת"ח צריכה לימוד:
המעיין בפוסקים רואה שהניגונים שבתפילה - שייכים ע"פ הלכה ל"חציו לכם", וסעודת יו"ט - שייכת ע"פ הלכה ל"חציו לה'".
(הדברים מפורשים בשו"ע הרב, ומסתמא אינם חידושיו אלא לקחם מהפוסקים שלפניו).

צר לי שאני קצת "מקרר" את ההתלהבות מהסיפור...

לשמחתי, לא קיררת מאומה... ההפך הוא הנכון!
ובפרט, שהבאת את הדברים משו"ע הרב

עזריאל ברגר כתב: . . הדברים מפורשים בשו"ע הרב, ומסתמא אינם חידושיו אלא לקחם מהפוסקים שלפניו . .

סי' תקכט ס"י.
ומקורו טהור מיש"ש חולין פ"א סי' נ (הובא במג"א ריש הסימן).

עזריאל ברגר כתב:

ארזי ביתר כתב:בנותן טעם להביא כאן [אולי כבר הובא?] את המעשה הנלבב אודות בעל 'אהבת ישראל' מויז'ניץ זיע"א, שבסיום תפילת יום חג השבועות המרוממת, אמר לסובביו, 'עד עכשיו קיימנו בעצמנו חלק ה'חציו לכם', עכשיו נלך לחלק ה'חציו לה'' - בסעודת היום'...

אפילו שיחת חולין של ת"ח צריכה לימוד:
המעיין בפוסקים רואה שהניגונים שבתפילה - שייכים ע"פ הלכה ל"חציו לכם",
צר לי שאני קצת "מקרר" את ההתלהבות מהסיפור...

במגן אברהם סימן תקכט ניגונים גם אינם חציו לה'.

( בסעודת שחרית בשבועות, מוהר''ן מברסלב השלים את האידרא,
ובאמצע הביאו לו עוד אוכל ועוד אוכל,
אמר יש כאן ויכוח,
אני אומר שאני במדריגה קטנה, לאכול כדי ללמוד אחר כך
והם אומרים שאני במדריגה גדולה, שלומד כדי שתהיה דעת איך לאכול.
פעולת הצדיק סימן תרפט)
כשהתחלתי לכתוב היה נ''ל שהסיפור אחר, כשחיפשתי מקור, ראיתי שלא קשור כ''כ

עזריאל ברגר כתב: וסעודת יו"ט - שייכת ע"פ הלכה ל"חציו לה'".
(הדברים מפורשים בשו"ע הרב, ומסתמא אינם חידושיו אלא לקחם מהפוסקים שלפניו).

איפה בפוסקים ובשו"ע הרב כתוב שהסעודה היא בכלל חציו לה'?

דורשי יחודך כתב:

עזריאל ברגר כתב: וסעודת יו"ט - שייכת ע"פ הלכה ל"חציו לה'".
(הדברים מפורשים בשו"ע הרב, ומסתמא אינם חידושיו אלא לקחם מהפוסקים שלפניו).

איפה בפוסקים ובשו"ע הרב כתוב שהסעודה היא בכלל חציו לה'?

ביאור תמיהתו
בשו"ע כתב שב"ניגונים" בתפילה מתקיים לכם, והוא כמובן משום שנהנים ושמחים מהניגונים
ביש"ש ובמג"א כתבו שמאריכין מידי אי"ז לא לה' ולא לכם [כי זה טורח לציבור]
ומה שייך כ"ז למעשה של האהבת ישראל?

הרב מאור עינים
גם תמיהתך תמיהה אבל אני התכוונתי יותר פשוט, על מה שכתב הרב עזריאל שליט"א שבשו"ע הרב כתוב שהסעודה היא חציו לה'?

דורשי יחודך כתב:

עזריאל ברגר כתב: וסעודת יו"ט - שייכת ע"פ הלכה ל"חציו לה'".
(הדברים מפורשים בשו"ע הרב, ומסתמא אינם חידושיו אלא לקחם מהפוסקים שלפניו).

איפה בפוסקים ובשו"ע הרב כתוב שהסעודה היא בכלל חציו לה'?

בסעיף י', הוא מסדר את היום וכותב שעושים כך וכך כדי לקיים חציו לה', ובתוך הדברים כותב את הסעודה.

לשון שו"ע הרב:
אַף עַל פִּי שֶׁהָאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה בַּמּוֹעֲדוֹת הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה לֹא יִהְיֶה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ, שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר"עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹהֶיךָ", וְאַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר"עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם", כְּבָר פֵּרְשׁוּ חֲכָמִים: חֶצְיוֹ לַה' וְחֶצְיוֹ לָכֶם.
לפִיכָךְ, כָּךְ הִיא הַדָּת הַנְּכוֹנָה: בַּבֹּקֶר מַשְׁכִּימִין כָּל הָעָם לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וּמִתְפַּלְּלִין שַׁחֲרִית וּמוּסָף, וְחוֹזְרִים לְבָתֵּיהֶם וְאוֹכְלִין סְעוּדַת הַבֹּקֶר, וְהוֹלְכִים לְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְקוֹרִין בַּנְּבִיאִים, וְדוֹרְשִׁין בָּאַגָּדָה[מז] עַד אַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם, כְּדֵי לְקַיֵּם "חֶצְיוֹ לַה'", וְאַחַר כָּךְ מִתְפַּלְּלִין מִנְחָה, וְחוֹזְרִין לְבָתֵּיהֶם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמֹחַ שִׂמְחַת יוֹם טוֹב שְׁאָר הַיּוֹם עַד הַלַּיְלָה, כְּדֵי לְקַיֵּם "חֶצְיוֹ לָכֶם".
כפי הנראה מפרש כת"ר שמה שכתב "כדי לקיים חציו לה', חוזר על כל מה שכתב, גם הסעודה.
אך לא אבין, א"כ איך כותב אח"כ שחוזרים לבתיהם כדי לאכול ולשתות ולשמוח כו' כדי לקיים חציו לכם? מדוע הסעודה הראשונה היא לה', וסעודה השניה היא לכם'? אתמהה.
חוץ מזה הרי מכל תחילת דבריו מתבאר שאכילה ושתיה הם לכם, עי"ש בפיסקא הראשונה.

לכאורה הביאור הפשוט בדבריו, שמשכימין כל העם להתפלל כו', וכן קורין במדרשות ודרושין כו', עד אחרי חצות היום, כדי לקיים חציו לה', רק שלא מצריכים אותם לצום עד אז, אלא אוכלים סעודת הבוקר. ודו"ק שלא כתב "אוכלים ושותים ושמחים" אז, אלא רק "אוכלים", כי זה רק להחיות את נפשו. ורק אחרי שהתפללו ולמדו כו', עד חצות היום, הולכים לקיים את ה"לכם" שזה הסעודה, עד סוף היום, ואז באמת כותב "לאכול ולשתות ולשמוח שמחת יום טוב".
(עיקר סדר היום, וכן כל הלשון, שכותב שועה"ר הוא מהרמב"ם, רק שהשועה"ר מוסיף להסביר להדיא שזה על פי דברי הגמרא חצי לה' חצי לכם.)

דרך אגב אני לא חושב ששועה"ר בא לחלוק על השלחן ערוך של מהר"י קארו שכותב שם "מצוה לחלקו חציו לבית המדרש וחציו לאכילה ושתיה".

כפי שכתבו כבר, דברי שו"ע הרב הם דברי הרמב"ם בהלכות יו"ט ו, יט [עם מעט נופך] וכל מי שרואה את הרמב"ם מבין שדקדק דבריו והסעודה [הראשונה, והשניה הארוכה] היא מהחציו לכם, ומעולם לא אמר השו"ע הרב אחרת.

ומשום שיש סעודה קטנה בחצי הראשון של היום, שבאה ע"ח החציו לה' - לכן כתב הרמב"ם שממשיכים ללמוד ולקרות עד זמן מנחה גדולה, שהוא חצי שעה אחרי חצות היום, ומתקזז בזה מה ש"גנבו" מהחצי הראשון עבור הסעודה הקטנה. [שמעתי שיהודי תימן נהגו לעשות בדיוק כמו שכתב הרמב"ם, ואחרי התפילה הלכו לבתיהם לטעום משהו, לא "סעודה", וחזרו לבית הכנסת, והסעודה הגדולה עשו אחרי מנחה גדולה].

אגב, מכלל דברי הרמב"ם שם מבואר ששינה היא מחציו לכם, ולכן כתב שביו"ט משכימים לבית הכנסת [משא"כ בשבת לא כתב כן], כדי שיהיה חציו הראשון של היום כולו לה', ודוק.


לגבי המעשה שהובא בשם האהבת ישראל, לא היה עמו אלא עם זקנו הצמח צדיק.