'אש מלחכת כנתינתן מסיני'

[נוטר הכרמים]

[א] איתא בירושלמי בחגיגה (פ"ב),

וישבו ונתעסקו בדברי תורה מן התורה לנביאים ומן הנביאים לכתובים וירדה אש מן השמים והקיפה אותם, אמר להן אבויה רבותיי מה באתם לשרוף את ביתי עלי. אמרו לו חס ושלום אלא יושבין היינו וחוזרין בדברי תורה מן התורה לנביאים ומן הנביאים לכתובים, והיו הדברים שמיחים כנתינתן מסיני, והיתה האש מלחכת אותן כלחיכתן מסיני ועיקר נתינתן מסיני לא ניתנו אלא באש, וההר בוער באש עד לב השמים

. מובא בתוס' בחגיגה (טו, א ד"ה שובו).
ובמדרש ויקרא רבה (פרשת מצורע פרשה טז),

בן עזאי היה יושב ודורש והאש מלהטת סביבותיו אמרו ליה שמא בסדרי מרכבה אתה עוסק אמר להן לאו אלא מחריז דברי תורה לנביאים ונביאים לכתובים ודברי תורה שמחין כיום נתינתן בסיני עיקר נתינתן באש ניתנו הה"ד וההר בוער באש.

ובמדרש שיר השירים רבה (פרשה א),

צוארך בחרוזים, בשעה שהיו חורזים בדברי תורה ומדברי תורה לנביאים ומנביאים לכתובים והאש מתלהטת סביבותיהם והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני וכי עיקר נתינתן מהר סיני לא באש היו נתנין שנאמר וההר בוער באש עד לב השמים בן עזאי היה יושב ודורש והאש סביבותיו, אזלון ואמרון לרבי עקיבא ר' בן עזאי יושב ודורש והאש מלהטת סביבותיו, הלך אצלו ואמר לו שמעתי שהיית דורש והאש מלהטת סביבך, אמר לו הן אמר לו שמא בחדרי מרכבה היית עסוק, אמר לו לאו, אלא הייתי יושב וחורז בדברי תורה ומתורה לנביאים ומנביאים לכתובים והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני והיו ערבים כעיקר נתינתן, וכן עיקר נתינתן מסיני לא באש היו נתנין הה"ד וההר בוער באש,

ובדומה לזה יעוי' בסוכה (כ, א),

אמרו עליו על רבי יונתן בן עוזיאל כל עוף הפורח מעליו היה נשרף. ובתוס' שם, שהדברים שמחים כנתינתם בסיני שנתנה תורה באש, וכענין זה מצינו במדרש בעובדא דרבי אליעזר ורבי יהושע שהיו מסובין בסעודה וליהטה האש סביבם.

ויש להבין ענין מיוחד זה של 'כנתינתם מסיני' שניתנה תורה באש.

[נוטר הכרמים]

דרגה מיוחדת של 'כנתינתן' שהיא למעלה מדרגת 'מונחת בקרן זוית'

[ב] ונראה לבאר לפי מה ששמעתי ממו"ר זצוק"ל (בהספידו את רבינו הגר"ח קמיל זצ"ל), דאמנם ישנם שתי דרגות שונות בקבלת התורה, ודרגת 'כנתינתן מסיני' היא דרגה גבוהה של קבלה 'מפיו' כביכול, וזו בחינה אחרת מלימוד תורה בעלמא שתורה מונחת בקרן זוית וכל הרוצה לבוא יבוא ויטול.

ובדומה לזה ראיתי בשיעורי הגר"ש רוזובסקי זצ"ל (מכות כד, א) שמבואר בזה דכל הענינים הנשגבים שהיו במעמד הר סיני אינם ענינים מיוחדים לאותה שעה בלבד, אלא כך היא מציאותה של תורה, ובכל עת שאדם זוכה ללמוד תורה בשלימות כנתינתה מסיני ישנם לאותם הענינים עצמם, והאש יורדת מן השמים כמו במעמד הר סיני, [וכן הוא במדה מסויימת בכל דרגה ודרגה של לימוד לפי עניינה].

ומשכבר הימים הוספתי לבאר בס"ד לפי"ז את מה שמצינו בברכות (כא, ב) דאיכא מ"ד דבעל קרי אסור בדברי תורה דילפינן מסיני דבעינן שיהיה באימה ויראה רתת וזיע, ומאידך קיי"ל להלכה כר' יהודה בן בתירא דאין דברי תורה מקבלים טומאה.

אולם נראה דבאמת דרגת כנתינתה מסיני ודאי ל"ש בבעל קרי, ונחלקו בדרגה של 'מונחת בקרן זוית', אם בבחינה זו מקבלים טומאה או לאו, ודוק.

[נוטר הכרמים]

כנתינתן מסיני – בחידושי תורה

[ג] ומעתה עלינו להתבונן ולחקור היטב, היאך נוכל להתקרב ולגעת במדרגה זו של 'כנתינתן מסיני' – באש.

ובדברי השל"ה הק' (מסכת שבועות פרק תורה אור סי' ריג) מצינו שענין זה מישך שייכא לחידושי תורה, וז"ל, ו

זה ענין שאמרו רבותינו ז"ל (שיר השירים רבה פ"א סי"ג), כל דיבור שהיה יוצא מהקדוש ברוך הוא, היה מנשק לישראל על פיו. רומז לדיבוק נשמתו. וזהו ליהטת אש מכח עסק התורה, שמעורר אור הרוחניות שהיא תורה אור, ו'נר אלהים נשמת אדם', ואמר במדרש הנזכר לעיל (שם סנ"ג), והיו הדברים מאירין כנתינתן מסיני. כבר כתבתי למעלה (אות קצא), כל מה שהתלמיד מחדש אין כל חדש, אלא שהיה כמוס, ועתה נתגלה, כי רוחניות זה הוא נשמתו של זה, והנשמות היו שם. ומה היה בעת נתינת התורה בסיני, ליהטת אש, וההר בוער באש, על כן מלהטים הדברים עתה כמו שליהטו בסיני, כי עתה יוצאים מהכמוס לאור.

ולכאורה הביאור בזה שרק בלימוד התורה בעיון במיצוי כל הכוחות והחושים, אזי התורה נבלעת מדמו ומרתחת בקרבו, וזהו המושג של 'אורייתא קא מרתחא ביה', וזה ענין חידושי תורה שבלימוד התורה בעיון הדברים מתחדדים ומתלבנים כהוגן, ויוצאים ברורים ובהירים שמחים כנתינתן מסיני.
ובשל"ה (מסכת שבועות פרק תורה אור סי' קי),

ושם האש היא תורה שבעל פה סוד הפלפול אורייתא הוא דרתח.

ובספר דובב שפתי ישנים (מאחד מגורי האר"י) כתב, וז"ל:

ואני אומר כי הפלפל רמז לעיון כי המעיין החריף נקרא פלפלא חריפא, גם מטעם זה שהפלפל נותן טעם למאכל, גם העיון נותן טעם בתורה, גם כי הפלפל חם וע"י הפלפול אדם מתחמם הלא כה דברי כאש וכו' אורייתא קא מרתחא ליה, וכן אנו רואים שמתעצמים ומתחממים בישיבה זה לקראת זה, ומודעת זאת כי מורי הרב החסיד מהר"י לורייא אשכנזי נר"ו כ"כ הוא מזיע בישיבה בפלפול עצום, יותר חמום יש בעיון מקיום מ"ע.

[ויעוי' מהרש"א חידושי אגדות בבא בתרא (עט, א), וז"ל, כל הפורש מד"ת אש כו'. ובמאמר שני שינה לומר כל הפורש עצמו מד"ת כו'. ונראה לומר דבמאמר קמא הוי כל הפורש פועל יוצא דמיירי בשנים שכל א' פורש ומבטל את חבירו מד"ת דאש אוכלתן ומייתי מקרא דאיירי נמי בלשון רבים ונתתי פני בהם דהיינו שכ"א פירש את חבירו מד"ת כי מהאש יצאו וגו' כי כל זמן שעוסקים בתורה ומחדדין זה את זה בפלפול מחממים זה את זה כאילו הם באש כמ"ש באלישע וע"כ היא להם כחומת אש דמגנא ומצלא ואין אש אחר שולטת בהם דאין אש אוכל אש ומשפירשו ויצאו מן חומת האש הזה הרי אש אחר שהוא אש של עכו"ם שולטות בהם].

[נוטר הכרמים]

תלמידי חכמים – כל גופן אש

[ד] ונראה שזהו הענין המיוחד שמצינו בתלמידי חכמים ש'כל גופן אש', כמו דאיתא בשילהי חגיגה (כז, א),

אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר, תלמידי חכמים אין אור של גיהנם שולטת בהן, קל וחומר מסלמנדרא, ומה סלמנדרא שתולדת אש היא הסך מדמה אין אור שולטת בו, תלמידי חכמים, שכל גופן אש, דכתיב הלוא כה דברי כאש נאם ה' על אחת כמה וכמה.

ולכאורה צ"ב, דלא מייתי מקרא אלא שדברי הקב"ה – התורה הק' היא כאש, אבל מנא לן שהת"ח הן כל גופן אש.

ואמנם ראה הלשון בפסיקתא דרב כהנא, 'ק"ו מסלמנדרא שתולדתו מן האש והסך מדמו אין האור שולטת בו, ת"ח שכל גופן אש ותורתן אש, שנ' הלא כה דברי כאש נאם י"י, על אחת כמה וכמה'. הרי חזינן דבאמת יש כאן ילפותא גם על 'תורתן אש', אבל צ"ע מנלן שגופן אש.

ומהרש"א בחידושי אגדות כתב

'ת"ח שכל גופן אש כו' דברי כאש וגו' דמתוך דברי תורה אש שבהן נעשה גופן אש כמ"ש ת"ח דרתח אורייתא הא דרתחא ביה'.

[יעויין תענית ד, א וברש"י שם, כאש - שמחמם כל גופו].

ומבואר דבאמת לא בעינן ילפותא לזה שת"ח כל גופו אש כיון שהמציאות שלו היא התורה שבקרבו, והת"ח מתמזג ומתאחד עם הד"ת שבלבו, ואורייתא הוא דקא רתח ביה, ונעשה אף גופו אש.

וכעין זה מצינו בספר גבורת ארי בתענית (ז, א),

למה נמשלו דברי תורה כאש שנאמר הלא כה דברי כאש. ואי קשיא לך דהכא דריש להאי כאש אדברי תורה. ולעיל (דף ד') דריש לה אלומדי תורה דקאמר צורבא מרבנן דרתח אורייתא הוא דקא מרתחא ליה. לא קשה מידי. דהא והא חדא מילתא הוא כיון דדברי תורה נמשלו כאש ממילא מחממת גוף לומדיה.

ומצינו דבר נפלא בשו"ת מהרי"ל (סי' א), וז"ל:

ולתי' זה ה"נ ת"ח הוו דבר שבקדושה מחמת ד"ת שבלבבם כדדרשינן ק"ו ת"ח שכל גופו אש, וכן האי צורבא מדרבנן דמירתח אורייתא הוא דקא מרתחא ליה... וכשהיו דורשים נשרפו עצי השדה ועוף הפורח, ופי' תוס' שהדברים שמחים כיום נתינה באש, וכ"ז מורה דת"ח הוי דבר שבקדושה.

וצריך תלמוד.

[נוטר הכרמים]

צורבא מרבנן לעומת עם הארץ

[ה] וביאורם של דברים לפי המובא בתשובות הגאונים (שערי תשובה סי' פד) תשובת רב האי גאון, וז"ל:

הוא כמו צרבת השחין דבר חם המתחמם באשה של תורה. האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא קא קא מרתחא ביה (תענית ד, א).

וכן הוא במגן אבות לרשב"ץ פ"ב בשם רבינו שלמה.

ונראה לבאר לפי"ז מה שטבעו חכמים לכנות את הבור שאינו במקרא ובמשנה ל'עם הארץ', דהיינו כההיא דאיתא בב"ק (ט, ב), גחלת כמה דשביק לה מעמיא עמיא ואזלא. והיינו דזה לשון כיבוי ועמימות האש.

ושוב מצאתי בספר הערוך ערך עם דמייתי דכהה הנגע מתרגם עמיא מכתשא (ויקרא יג, ו), וכן כהתה כל רוח מתרגם ותעמי כל רוח (יחזקאל כא, יב). ואמנם שמחתי באומרים לי כי במהדורות החדשות אכן ישנה הוספה מפורשת: ולכן קורין לבור - עם הארץ. והן הן הדברים.

שמעתי מאאמו"ר שליט"א שאמר דברים אלו מתשובות הגאונים והתוספת מדברי הערוך למו"ר זצוק"ל הכ"מ בשמי, וקילסם מאוד. יה"ר שכתיבת הדברים בעריכה חדשה עם הוספות תהיה לעילוי נשמתו הטהורה.

[עושה חדשות]

יש"כ.

עדיין לא נתבאר מה השייכות בין חריזה מתורה לנביאים ונביאים לכתובים, ובין ריתחת פלפול חידושי תושבע"פ.

[נוטר הכרמים]

לכאורה החריזה אינה רק שינון הפס' בע"פ, דברים שבכתב א"א רשאי וכו', אלא שהכניסו את כל התורה שבע"פ בתוך התורה נביאים וכתובים כמסופר על דרך לימודו של רבינו הגר"א.