מפני מה דאגה נעמי לרות למצות היבום להקים שם לבנה המת, ואילו להקים שם לבעלה אלימלך שלא נותרו לו ילדים לא דאגה?
ואולי י"ל לפי פירושו הנפלא של המלבי"ם עה"פ (רות א יב) 'זקנתי מהיות לאיש' וגו' - שבעזבה את מואב עברו באותו הלילה עשר שנים מאז שהתאלמנה, ואשה ששהתה בלא בעל עשר שנים שוב אינה יולדת.
וכיון שכן דאגה לפחות להקים שם לבנה המת.
האם ישנם פירושים נוספים?