היום 'יום ראשון' לעומר

[נחומצ'ה]

מעשייה יהודית מפורסמת:

בליל מוצאי יו"ט ראשון של פסח, פונה ר' בערל לר' שמעריל:
'במטותא מינך הוצא אותי בברכת העומר'.

קוצף עליו ר' שמעריל: מה אתה לא מתבייש, על 'היום הראשון' להוציאך בברכה?!

מחייך ר' בעריל: עכשיו, אל דאגה, אני אוציא אותך...

למעשה, אין מקשין על מעשיות. אך אין ביהמד"ר ללא חידוש.

ספירה של ימות השבוע, אין יוצאים בה ידי חובה. כי אין בזה ספירה של חמישים יום.
ואל תתמה מפסק המשנ"ב (תפ"ט סק"ט) 'וכל אלו הדברים אינן לעיכובא אלא לצחות הלשון',
התם, זה כלפי חילופי לשון של זכר ונקבה [שתֵי-שנֵי], או יחיד ורבים [יום-ימים].

[עושה חדשות]

ארחות רבינו.png (23.01 KiB) נצפה 390 פעמים

[אשרי יושבי ביתך]

הנה במעשה הנ"ל, שמעתי דיש שביארו כוונת החזו"א, עפמ"ש השואל ומשיב בס' דברי שאול לבאר למה באמת ביום א' אומרים "היום יום אחד לעומר" ולא "היום יום ראשון לעומר", הא ביום השני אומרים "היום שני ימים בעומר". וביאר, דהצדוקים היו אומרים ד'ממחרת בשבת' היינו ביום ראשון בשבוע (היום הראשון שאחר השבת), וחכמים רצו להוציא מליבם של צדוקים, ועל כן לאפוקי מהצדוקים תקנו לספור 'היום יום אחד בעומר' ולא 'יום ראשון בעומר' פן יפרשו הצדוקים דהכוונה ליום ראשון בשבוע. וא"כ כאן שחז"ל תקנו לומר בכוונה מכוונת 'יום אחד' א"כ כל שספר 'יום ראשון' לא יצא יד"ח.

אך לכאורה מי שיעמוד ויספור ויאמר: 'היום יום ראשון בעומר', לכאורה יצא ידי חובתו. ובאמת שמעתי מידידי הרה"ג רש"ו שליט"א שמרן הגר"ח זצ"ל אמר לו שהחזו"א התכוין, דבאמת אין חילוק בין 'אחד' ל'ראשון', אלא ההבדל הוא אם אדם אומר בנוסח של ספירה 'היום יום אחד בעומר', ולבין אם אומר 'היום יספרו את היום אחד בעומר' – דבאמת אם יאמר כך (גם אם יאמר 'אחד') – לא יצא ידי חובתו, דלא ספר בפועל, אלא רק סיפר מה הולכים לעשות, וזה לא נוסח של ספירה, ודו"ק.

[אשרי יושבי ביתך]

עוד שמעתי מידידי הנ"ל, שלפני עשרים שנה ראה שניגש ילד למרן הגר"ח קניבסקי זללה"ה ושאלו אחד שספר בספיה"ע ביום התשיעי לדוגמא: 'היום ששה ימים + [ועוד] שלושה ימים בעומר - שהם שבוע אחד ושני ימים', דהיינו שסופר בצורת תרגיל, ואינו אומר את פתרון התרגיל. מרן הגר"ח ז"ל שלא כהרגילו - סטר לילד על פניו בחיבה, ואמר לו: 'לא עושים כאלו שטויות. לצאת - יצאת ידי חובה, אבל שוב אל תעשה כן'. הרי מבואר שאחז שיוצאים יד"ח בספירת העומר ע"י תרגיל, דלמעשה יש פה את הספירה של הימים, אך לא עושים מצוה בצורה שכזו.

ובאמת שבספר 'חיכו ממתקים' הובא ממרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל דאחז שאפי' בדיעבד לא יוצאים בצורה זו, דספירה צריכה להיות כמה בפועל המנין של הספירה, ולא כמה התרגיל שהוא כך וכך, דצריך לומר את התוצאה הסופית בספירה ממש, ולא שיחשבנו מאליו. והוי כמו שאומר אתמול ספרו כך וכך, דמבואר בשו"ע דאיב"ז חשש.

אך הנה במ"ב (סי' תפט סקי"א) מובא שמי שספר ביום השלושים ותשע - "ארבעים חסר אחת" נקרא ספירה, ולכאורה הו"ל כתרגיל ומ"מ יצא יד"ח. רק די"ל דדווקא שם מצינו לגבי מלקות, ולגבי ל"ט אבות מלאכות, א"כ מצינו מספר שכזה - "ארבעים חסר אחת", אבל בספרות אחרות לא מצינו. אך האמת שמקוה"ד ברעק"א שם (סי' תפט ס"א) שמביא משו"ת פרי האדמה על "עשרים חסר אחת" וזה לא מצינו לא במקרא, לא במשנה, ולא בתלמוד, וחזינן דספירה ע"י תרגיל יוצאים בה יד"ח.

רק היה מקום לומר דכ"ז במנין של עשיריות, וכמ"ש הרא"ש בשלהי פסחים דדרך הסופר שמגיע לסמוך לספרה העשירית - שסוכם ואומר "ארבעים חסר אחת", ואולי הכ"נ בסוף שבוע שהוא מנין של שבוע. אך מרן הגר"ח ז"ל אחז דגם באמצע שבוע - יוצאים יד"ח בספירה של תרגיל, וצ"ע בכ"ז.

[אשרי יושבי ביתך]

כעת הראני ידידי הרב עושה חדשות אשכול זה, כדאי לאחד האשכולות.