גדולי ישראל נגד חגיגות ל"ג בעומר

[תיקו]

האם ידוע על עוד מגדולי ישראל מלבד החת"ס והשואל ומשיב שהתבטאו מפורשת בנידון?

במק"א ראיתי מכתב מהרב דב מעייני תלמיד ישיבת סלבודקא בחברון
…ועכשיו פרשת ההדלקה. להוי ידוע לך, כי יש פה בארץ מנהג של הדלקת בל"ג בעמר. ומה עושים? מדליקים אבוקה וכל בני המושב נקבצים לנגדה ושרים ורוקדים. מקורו של המנהג כנראה בקבלה ואף הוא צביון לגמרי אחר היה לו. ל"ג בעמר הוא יום הלולא דרבי שמעון בן יוחאי, יום פטירתו. ומובא בזהר שתלמידיו היו באים על קברו ומדליקים נרות לזכר נשמתו והיו מבלים את היום כיומא דפגרא. המקובלים בימי האר"י ז"ל הקדוש חדשו את המנהג ומימיהם נתפשט המנהג על ידי החסידים וכל כת דלהון, ונעשה של כל העם. מאליו מובן איזה פרצוף הוא מקבל כבר עכשיו. והנה בעצם היום הזה מתאספים מכל הארץ, העקר מהחסידים, הספרדים והיהודים הבוכרים על קברו של רשבי בכפר מירון אצל צפת ועושים אבוקה גדולה ומדליקים נרות ושמן כל אשר ידם מגעת. ונוהגים להשליך בגדים שונים אל תוך השרפה, חפצים בעלי ערך גם פתקאות בקשה. המנהג הזה אף כי רבים כנראה עמדו לנגדו מהגדולים בכל זאת נשאר בתקפו והמון העם מאמין בו ובסגולותיו. לפנים היה זה יום טוב של חסידים ואנשי מעשה, אבל עכשיו קבל אותו הצביון המתואר למעלה, אשר ודאי אין לשמוח בו. מכל קצוי הארץ באים שמה עם ילדים חולים, וקטנים אשר שמה מספרים ראשיהם בראשונה והשיער זורקים באש וכדומה. יוצאים בריקודים ומחולות, בקצרה החגיגה הזאת נערכת ברוב פאר והדר. הדלקות של אבוקות קטנות נעשות בכל הארץ, גם בחברון עשו אנשי העיר אבוקה אתמול בערב והזמינו את כל הישיבה. ההנהלה בעצמה עם הרב בראש לא נענתה להזמנה כלל, ותאמר שאין היא מודה בה לגמרי, אבל מבני הישיבה באו רבים לראות וגם אני הקטן בתוכם. עלו על הגג אחרי תפלת מעריב וידליקו אבוקה גדולה באמצע וישירו נגון חסידי. מבלי משים נענו גם בני הישיבה למחול ויצאו רבים במחול סובב סביב האבוקה. זה היה מחזה נהדר אבל מעט פראי, ולא ריח היהדות נדף ממנו. בעיני זה לא מצא חן כלל, אבל בכלל מענין היה לראות. ובעיקר היה זה חג לילדים אשר הסתובבו בעיר ואבוקיות קטנות בידיהם ופניהם מלאים זיו ומפיקים נגה.

[תיקו]

השואל ומשיב מוזכר כאן
viewtopic.php?f=7&t=5035&p=40596&hilit=%D7%9C+%D7%92+%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%9E%D7%A8#p40596

[כרם]

אני שמעתי מאחד המשגיחים זצ"ל:
מי שתורתו אומנתו פטור מן התפלה, והיינו כרבי שמעון בר יוחאי, שהיה עוסק בתורה ופטור מן התפילה, משום דמניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה.
והנה עתה נתהפך הגלגל. כי סוגרים הגמרא ועולים מירונה להתפלל.
היחפוץ רשב"י בזה?

[תיקו]

גדולי התורה שהתנגדו לנסיעה למירון

בדורנו העלו הפוסקים טענה נוספת, שהנסיעה למירון היא בגדר "ביטול תורה". (פירוש: וודאי שכולם מסכימים שנסיעה לצורך מצוה, ואפילו לצורך מנהג, אינה נחשבת ביטול תורה. ואם אמרו שהנסיעה למירון היא ב"ת, כנראה שסברו שאין בזה מצוה, ואף לא מנהג. אולי "עניין".)

בספר זכור לאברהם מובא שבעל תולדות אהרן זל לא הרשה כלל לבחורים לילך ל”ג בעומר למירון.

וגם הבית ישראל מגור השיב כעין זה לבחורים: הרי יש לך את רשב"י בגמרא!

ומהר"א מבעלזא לא נתן רשות ללכת למירון ואמר: קדושת רשב"י בכל מקום. (נטעי גבריאל ג נט)

מעשה איש (ח"ה עמ' סח-סט. ח"ז עמ' יב). מסופר שכמה אברכים גדולי תורה מובהקים מכולל "אהל תורה" בירושלים נסעו למירון בל"ג בעומר להשתטח על ציון התנא רשב"י, ובדרך חזרתם עברו דרך בני ברק ונכנסו אל החזון איש. התעניין החזון איש אצלם מה הם עושים אצלו באצמע הזמן... וכשהושב שהיו במירון, הגיב בתמיהה בערך בהאי לישנא: וכי סוגרים את הגמרא ונוסעים למירון?!

...הגיב החזו"א גם אתה נוסע למירון? ,,, והלה טען וכי אסור לנסוע למירון?!... החזוא הרהר קמעא ואחר אמר מקום שהרבה יהודים קיבלו שם יראת שמים א"א להגיד שאסור לנסוע לשם אבל כל מי שנוסע צריך לשקול בפלס באופן אישי אם יהיה זה בשבילו ריוח או חלילה הפסד. (מהגרי"מ שליטא שהיה נוכח בשעת מעשה) (שם ח"ז עמוד יב)

גם ר' אליהו לאפיאן התנגד לנסיעה למירון בלג בעומר. (לב אליהו חלק ג' עמוד רכט רל.)

כאשר שוחחו לפני הגרי"ש אלישיב על ה"עניין של הנסיעה לקברו של רשב"י במירון בל"ג בעומר, הגיב מיד: רבי שמעון? הוא נמצא כאן! [והחווה בידו על הגמרא. כאומר בשביל להגיע לרבי שמעון ביומא דהילולא לא צריך לנסוע לקברו. אדרבה יש ללמוד את תורתו ולא להתבטל] (השקדן ח"ב עמ' 109-108).

אשרי האיש (סה טז) "דעת תורה היא ללמוד, ולא ליסוע למירון."

מחשבת מוסר (שיחות הרב שך) עמוד תכה: הנה לכוע החזו"א היה מהדר במצוות ואילו היתה מצוה גדולה בזמנינו לנסוע ל”ג בעומר למירון היה החזוא זצל נוסע לרשב”י גם הוא היה רוצה כזו זכות! והנה אע"פ שהיה מדקדק במצוות לא נהג במצוה זו ולא ראינו שנסע למירון ל”ג בעומר דווקא בזה – היקל. אתם מבינים למה? מפני שאנו עמי הארץ! איננו יודעים איך להעריך הזכות לבני הישיבה היא לשבת וללמוד ואיננו מעריכים כראוי את התורה (ואם משום עניין להתפלל על קברי צדיקים הרי אין זה הזמן המתאים [משום מצב הצניעות והפסק הלימוד באמצע הזמן])

דרכי החיים (רמי"ל ליפקוביץ עמוד רכג) ליחידים (לא לציבור ) אני מדבר בתוקף שלא לנסוע (למירון) ושימסרו זאת ג"כ בבית. והוסיף מו"ר לומר לשואל: שמעתי בשם מרן הגרי"ש שליטא שאמר שיש לנו את ר' שמעון בגמרא.

שם (עמוד נב)- נשאל מו"ר שליט"א על ידי אחד המשגיחים אם צריך לדבר בשיחה מוסרית שנאמרת בישיבה על ענין היום דל”ג בעומר יען ואין לנו מסורת לדבר על כך ואמר מו"ר: הנה לאחרונה סילפו את כל עניין ל”ג בעומר ואדרבה צריך להגיד בשיחה מוסרית בישיבה ולהשריש בפני הבחורים שהכל שייך לתורה והכל הולך סביב התורה.

וכשנשאל הג"ר חיים קניבסקי: האם עדיף לעלות לקבר של רשב"י בל"ג בעומר או ללמוד תורה? השיב: ללמוד תורה שהוא חובה ברורה. ונשאל שוב: אבל האר"י עלה לקברו של רשב"י? וענה: אנו לא האר"י.

[תיקו]

הדלקת מדורות

בכל הפוסקים ראשונים ואחרונים לא הוזכר כלל מנהג זה, ורק בכמה מקומות מובא שנוהגים לעשות כן על קבר רשב"י במירון. יש שוללים ויש מחייבים. המנהג להדליק גם בכל ערי ארץ ישראל הוא התפתחות מאוחרת. וכמובן, הפוסקים עד זמננו לא הזכירו את ה"מנהג" ולא הכירוהו.

אצל הגויים בבריטניה (ומשם עבר למדינות אנגליות נוספות) קיים חג עממי כבר מלפני 400 שנה ועד היום, שבו מדליקים מדורות, שורפים בהם בובות, ותפוחי אדמה. (החג מכונה: ליל גאי פוקס-או ליל המדורות, [Guy Fawkes Night Bonfire Night] על שם הצלת המלך בשנת 1605 מידי פוקס, שבובה בדמותו נשרפת במדורות האלו כל שנה.) יש המקשרים את התפתחות ל”ג בעומר, עם זמן השלטון הבריטי בארץ ישראל, שהעתיק את המנהג הבריטי לישראל.

כפי שראינו, מנהג מדורת ל"ג בעומר מקורו עמום, ואף הפוסקים שמפיהם אנו חיים לא הביאוהו. ולכן אין מצוה, או עניין לשמור עליו, בפרט שהוא לא חלק מכמה סיבות.
בנוסף לשאלה של בל תשחית (על בגדים יקרים שנשרפו במירון) שהועלתה על ידי כמה מהפוסקים. הרי שמנהג זה גרם לכמה בעיות בזמננו, כמו למשל גזל, פיקוח נפש, חילול שבת.
בעייתיות נוספת במדורה היא על פי תוספתא שבת פ"ז א: והמרקד לשלהבת הרי זה מדרכי האמורי. (כיון שחגיגות לג בעומר מתרכזות סביב המדורות.)
יש שמתנגדים גם לשירת הזמר הקבלי "בר יוחאי" שכתב עליו אחד מגדולי פפד"מ בעל יוסף אומץ (תקפט) "השיר שמוזכר בו בר יוחאי איני אומר לרוב עומקו בקבלה."
ובאופן כללי, פסק הרמ"א (תצ"ג) שמנהגי אבלות הספירה נוהגים עד יום ל”ג בבוקר. " ואין להסתפר עד ל''ג בעצמו ולא מבערב (מהרי''ל)." ואם כן, אין היתר לערוך שמחה עם ריקודים ומחולות בליל ל”ג בעומר לדעת הרמ"א ורוב הפוסקים שהולכים לשיטתו, וכן מנהג ברוב מקומות עד היום שאין מסתפרים בלילה. וכך הוא מנהג אשכנז כמש"כ מהרי"ל. (יש דיון בפוסקים האם אלו שלא אומרים תחנון במנחה ערב לג בעומר, יוכלו להסתפר מבערב או לא. וכל זה בתספורת ונישואין, אבל ריקודים ומחולות של רשות, מבואר בפוסקים שזה יותר חמור ויש אוסרים גם בלג בעומר. (ראה הליכות שלמה)

בספר שאלת רב (ר"י רוטשילד עמוד ל”ג) מובאת שאלה ששאל את הגר"ח קנייבסקי:

"נהגו לעשות לילדים ענין גדול מל”ג בעומר ללכת למדורה ולרקוד שם וכו' ובכל זאת לא ראיתי שמבוגרים מקפידים ללכת לשם אם לא בשביל ילדיהם האם למעשה יש ענין ללכת למדורה לרקוד קצת ולשיר בר יוחאי או שזה רק בשביל ילדים ועדיף שאלמד תורה באותו זמן?
תשובה: תלמד תורה.

[תיקו]

לשלמות הענין יש להביא את דברי החת"ס שהזכרנו לעיל:


ראש המתנגדים היה החתם סופר שכתב בתשובתו: (יורה דעה רל"ג )
"אמנם ידעתי כי שמעתי שעכשיו אכשר דרי, וממרחק יבואו ידרושו את השם בעיה"ק צפת ביום ל"ג בעומר בהילולא דרשב"י ז"ל, ואם כי כל כוונתם לש"ש שכרם רב בלי ספק ע"ד ודילוג"ו ודליק"ו נרות עלי אהבה, כמ"ש תוס' ר"פ אין מעמידין, אבל מטעם זה בעצמו הייתי אני מן הפרושים כבן דרותאי שלא אצטרך להיות יושב שם ומשנה מנהגם בפניהם ושלא ארצה להתחבר עמהם בזה, כי כבר כמה כרכורים כרכר בפר"ח באו"ח סי' תצ"ו בקונטרס מנהגי איסור שלו אות י"ד על המקומות שעושים יו"ט ביום שנעשה להם נס מהא דאמרי' פ"ק דר"ה קמייתא בטיל אחרנייתא מוסיפין בתמיה וכו', אבל לקבוע מועד "שלא נעשה בו נס" ולא הוזכר בש"ס ופוסקים בשום מקום ורמז ורמיזא רק מניעת הספד ותענית מנהגא הוא וטעמיה גופא לא ידענא וכו', מ"מ לעשותו יום שמחה והדלקה ובמקום ידוע דווקא שיהי' תל תלפיות שהכל נפנים לשם, לא ידעתי אם רשאים לעשות כן והוי כעין מ"ש רלב"ח במי שנדר לקבר שמואל הנביא וכו', עיי"ש.

תמצית דברי הרלב"ח (סימן ג') שם שהאריך בזה, שיש חשש שנדר מחמת-
"שלמד מדרכי האומות ונהג כמנהגם שבעת צרתם נודרים גופם ונותנים אותם לקדשים שלהם. וכך הוא המובן הנראה מדבריו, ואם זאת היתה כוונתו, אין בדבריו ממש, ואפילו התר אינו צריך אדרבה צריך לבקש סליחה ומחילה מנורא עלילה, ואולי בזה תהיה לחליו תעלה."

[כמו שכותב הרלב"ח, מנהג החגיגות על הקברים הוא ממשפטי הישמעאלים, כמו שכתב בספר מאמרים בענייני א"י (ח"ב מ"ח 173 בהערה):
"הן ככה בכל ימי מועדיהם לצאת לקברות ולשמח עם המתים עד כי היה למשל בפי הערבים לאמר: "חגי היהודים בין הקדרות, חגי הנוצרים בין האשרות, וחגי הישמעאלים בין הקברות." ומי יודע אם אין המנהג הזה (ל”ג בעומר) להם איזה ירושת פליטה מעבודת זבחי מתים. ובכל זאת מצא לו המנהג מהלכים בינינו. האמנם כי חלילה לו לבן ישראל לטמא עצמו ברגל, אך ביומא דפגרא התירו לעצמם לחקות את הישמעאלים."

הערבים השתתפו בחגיגות ההילולא. כך בספר תולדות היהודים במצרים וסוריה (א. שטראוס מוסד הרב קוק י-ם תשד עמוד 333)
"כבר במאה ה-14 היו הערבים משתתפים בחגיגת ל”ג בעומר במירון שבאו מישובים הרחוקים והקרובים ."
ההשתתפות של הערבים בחג היהודי היתה פעילה מאוד:
"בהילולא זו השתתפו לא רק כל מיני טיפוסים של יהודים מתושבי הארץ ומתפוצות הגולה אלא גם ערבים ממירון ומהכפרים הסמוכים. הערבים היו מעורבים עם היהודים ושמחו שמחתם ורקדו בריקודיהם. הערבים קראו להילולא זו בשם: "עיד א- שעלה" = חג ההדלקה. בהילולא היו שרים כמו בימינו שירים מיוחדים לכבודו של רשב"י, השירים היו בלשון הקודש וגם בערבית." (ענף עץ אבות)]


טעמים נוספים אמר החתם סופר בדרשתו (לאחר רעידת האדמה הקשה שגרמה לאלפי הרוגים בארץ ישראל.)
"לא איש שם על לב אלא לעלות לצפת להילולא דרשב”י ... היכן מצינו לעשות יום מועד ביום סילוק צדיק? הלא אמרו חז"ל הרי עלי שלא לאכול בשר כיום שמת בו רבו וז' אדר הוא יום תענית וכן ר''ח ניסן וי' ניסן וכו ניסן יום מיתת יהושע בן נון ומאי דקרי ליה בזוהר הילולא הוא על דרך שאחז"ל במו"ק קצף על עולמו ולקח ממנו נפשות ושמח בהם ככלה... וקנאת ירושלים עשתה זאת... והנה לגמרי זה מקרוב מאה שנים שמו פניהם לצפת כי שם קבר איש אלוקי הרשב״י במירון והאר״י בצפת וכל העולים לא״י לא שמו פניהם אלא לצפת וטבריה, וירושלים נשכחה לגמרי, לא שם איש על לב אלא לעלות לצפת להילולא דרשב״י ... אשר כבר היה לי ויכוח בזה עם הגאון מהר״ז מרגליות זצ״ל היכן מצאו לעשות יום מועד ביום סילוק צדיק ... לא ידעתי מה מקום להילולא ולעזוב את ירושלים וצדיק ה' המביט לארץ ותרעד". (תורת משה על התורה (פרשת אמור))

[תיקו]

סיפר ר' שמואל עהרנפלד זצ"ל אבד"ק מטרסדורף, שאחד מקרוביו בא"י מן הרבנים החשובים שם ומנכדי רבינו החתם סופר החליט שנה אחת לנסוע למירון ביום ל”ג בעומר לציון הרשב"י. באמצע הדרך נתקעה המכונית ולא יכלה להמשיך. החליט אותו רב לשוב על עקיביו ולא השתדל להמשיך בדרכו. ונימוקו: כנראה שזקינו החת"ס אינו מניח לו לחוג את היום הזה ומטעם שלו...

[תיקו]

[מעניין לציין שבארץ ישראל הקדומה היה ל”ג בעומר היה נחשב כיום תענית על פטירת צדיקים כפי שנכתב בספר הלכות א"י מן הגניזה (מרגליות י-ם תשלד עמוד קלט)
"אלו הצומות שקבעו חכמים על ישראל להיות מתענים בהם בכל חודש ממה שנגזר בו. באחד בניסן מתו שני בני אהרן נדב ואביהוא, בששה בו מתה מרים הנביאה ונסתלקה הבאר בשמונה עשר באייר מת יהושע בן נון ..."]

[תיקו]

טענה נוספת העלה ה"שואל ומשיב":
אבל באמת הרבה יש לדבר בזה על מה שנהגו לשרוף בגדים עליו בל”ג בעומר, והם עוברים על בל תשחית ... וגם הוא דרכי האמורי, וכמבואר בע"ז שם, ושו"ע, דשורפין על המלכים ולא משום דרכי האמורי. (מלבד) [מכלל] דלשאר אנשים מלבד הנשיא ומלך, יש בו משום דרכי האמורי. ואף הנביאים והחסידים ות"ח בכלל. ובאמת שכן עד היום המנהג ביניהם כן. והרבה יש לדבר בזה, ומה אעשה כי בעו"ה לא ישמעו בזה לקול המורים. וכבר אמרו "כשם שמצוה לומר דבר הנשמע וכו'." ובפרט בדבר שנהגו, וחושבין ההמון שמצוה הם עושים, שקשה לפרוש. וישראל קדושים ורוצים לזכות במצוה. ופשיטא שבימי האר"י ושאר קדושים אשר בארץ, לא היו עושים, רק לימוד על קברו, ותפילות ותחנונים, שבמותו וביום זה יתעורר רחמים על ישראל. ופשיטא שהב”י וסיעתו לא היו מניחים לעשות כזאת, ורק אח"כ נתפשט המנהג. ואח"כ חשבו למנהג קדום ומתייראים שלא יענשו ח"ו. ואני ערב להם, שאם היו לוקחים אותו ממון, והיו מפרנסים בו עניי ארץ ישראל בזה, שיותר היה ניחא לרשב”י, והנאה לו והנאה לעולם." (שם)

[תיקו]

זיוף מכתבו של הרע"ב

איגרת ר' עובדיה מברטנורא

הפעם הראשונה בו נדפס מכתב הר"ע מברטנורה היה בספר "דרכי ציון" (שכמה מחברים הוסיפו לבלבול וקראו לו שערי ציון.) בשנת תרמ"ו (1886) והתבסס על כתב יד משובש שלווה בהגהות רבות, (רק בשנת תשל"א 110 שנים אח"כ, נדפסה האיגרת מחדש בנוסח המדויק בספר "אגרות ארץ ישראל"), באיגרתו יוצא הר"ע מברטנורה נגד השמועות שיצאו מא"י בדבר האותות והמופתים הנראים בהר הבית ובקברות החסידים...
בהמשך מתייחס הר"ע מברטנורה לעניין הנוהג לעלות על קברו של שמואל הנביא ביום כ"ח אייר ולהדליק שם אבוקות גדולות ועניין מה שאומרים "שהרבה עקרות נפקדו וחולים נתרפאו בנדר ונדבה שהתנדבו למקום ההוא" וכאן מוסיף הברטנורא משהו מעניין "או בתפילה שהתפללו שם נענו וכל אלו דברים שאין להם הכרע"...
בנוסחה המשובשת לא מופיע הקטע אודות שמואל הנביא ולא מובן אודות מי מדובר ולכן הוסיף ה'דרכי ציון' סוגריים וכתב "אמר המעתיק, מסתימת הדברים נראה שטעות סופר הוא, וצ"ל י"ח אייר והוא יום פטירת התנא רשב"י "...
בספר 'הילולא דרשב"י' כבר הועתק רק הקטע "המתוקן" והושמטו כליל הסוגריים ובו נכתב "י"ח יום פטירת רשב"י " וכו', ובכלל הושמטו מהספר כל נושאי האיגרת שאינם קשורים לענייני רשב"י. הציטוטים המובאים בספר 'טעמי המנהגים' וכן בשאר ספרים כבר העתיקו ממנו וכך הלאה.
לאחר פרסום הנוסח המדויק של האיגרת ברור אפוא, כי הר"ע מברטנורה סיפר לאחיו אודות המנהג לעלות לקבר שמואל הנביא ביום כ"ח באייר וכלל לא עסק בעניין י"ח באייר יומא דהילולא דרשב"י. וטעה ה'הילולא דרשב"י' שציטט נוסח משובש והסתמך על שגיאות המעתיק. ומאחר וכך גם כל ספריהם של 'מעתיקי השמועה' בדורנו המתבססים על איגרתו - בטעות המעתיק יסודם.

וזה נוסח האיגרת המקורית שיוחסה לרע"ב. שתוכנה הוא להיפך מהכיון שעיוותו אותה: "חקרתי לדעת את האותות והמופתים הנראים בהר הבית ובקבורות החסידים, ומה אשיב לך אחי ואותותינו לא ראינו... ואין צריך לומר שמעשה הספרדי אשר כתבת, שמצא איש זקן בבית המקדש והוא עוטה מעיל – עד סוף כל הסיפור הארוך ההוא – הכל שקר וכזב. והנבונים כמוך, אחי, ראוי שיבחנו הדברים על אמתתם ואל יטעו בדברי שקר."

"קברו של אדוננו שמואל הרמתי הוא עוד היום ביד היהודים, ובאים להשתטח שם בכל שנה ושנה בכ"ח באייר ביום מיתתו, מכל הסביבות, ומדליקים עליו אבוקות גדולות... וכבר היו למקום ההוא כלי כסף ובגדי רקמה וזהב יפים ורבים מאד, אלא שכבר מכרו זקני ירושלים הרעים כל ההקדשות, נכסים וקרקעות, לא השאירו שריד. אמנם לא ראיתי שנעשה אות או מופת במקום ההוא שיהיה בו שינוי מנהגו של עולם, לבד מה שאומרים שהרבה עקרות נפקדו וחולים נתרפאו בנדר או בנדבה שהתנדבו במקום ההוא, או בתפלה שהתפללו שם נענו. וכל אלה דברים שאין להם הכרע".

[בברכה המשולשת]

טענה נוספת העלה ה"שואל ומשיב":
אבל באמת הרבה יש לדבר בזה על מה שנהגו לשרוף בגדים עליו בל”ג בעומר, והם עוברים על בל תשחית ... וגם הוא דרכי האמורי, וכמבואר בע"ז שם, ושו"ע, דשורפין על המלכים ולא משום דרכי האמורי. (מלבד) [מכלל] דלשאר אנשים מלבד הנשיא ומלך, יש בו משום דרכי האמורי. ואף הנביאים והחסידים ות"ח בכלל. ובאמת שכן עד היום המנהג ביניהם כן. והרבה יש לדבר בזה, ומה אעשה כי בעו"ה לא ישמעו בזה לקול המורים. וכבר אמרו "כשם שמצוה לומר דבר הנשמע וכו'." ובפרט בדבר שנהגו, וחושבין ההמון שמצוה הם עושים, שקשה לפרוש. וישראל קדושים ורוצים לזכות במצוה. ופשיטא שבימי האר"י ושאר קדושים אשר בארץ, לא היו עושים, רק לימוד על קברו, ותפילות ותחנונים, שבמותו וביום זה יתעורר רחמים על ישראל. ופשיטא שהב”י וסיעתו לא היו מניחים לעשות כזאת, ורק אח"כ נתפשט המנהג. ואח"כ חשבו למנהג קדום ומתייראים שלא יענשו ח"ו. ואני ערב להם, שאם היו לוקחים אותו ממון, והיו מפרנסים בו עניי ארץ ישראל בזה, שיותר היה ניחא לרשב”י, והנאה לו והנאה לעולם." (שם)

מאידך, מפורסם החיבור כבוד מלכים לגר"ש הלר רבה של צפת"ו להגן ולחזק את מנהג שריפת הבגדים.

[בברכה המשולשת]

אצל הגויים בבריטניה (ומשם עבר למדינות אנגליות נוספות) קיים חג עממי כבר מלפני 400 שנה ועד היום, שבו מדליקים מדורות, שורפים בהם בובות, ותפוחי אדמה. (החג מכונה: ליל גאי פוקס-או ליל המדורות, [Guy Fawkes Night Bonfire Night] על שם הצלת המלך בשנת 1605 מידי פוקס, שבובה בדמותו נשרפת במדורות האלו כל שנה.) יש המקשרים את התפתחות ל”ג בעומר, עם זמן השלטון הבריטי בארץ ישראל, שהעתיק את המנהג הבריטי לישראל..

שריפת דמות המן קדמה להם קצת (יעויין בספר מנהגי ישראל של ד' שפרבר , חלק א, עמ' טז- עז שכבר נהגו כך בא"י, בפרים כמובן, כבר לפני 1600 שנה, ואח"כ מופיע בספר הערוך ובעוד מקורות)

[למאי_נמ?]

בספר המומלץ מאד 'פרקי השנה' מאת הר"ר צבי יברוב שליט"א ישנה סקירה מורחבת על הנושא, בח"א פמ"ט עמ' רפב-רצ, בטוב טעם.

[פרי_העץ]

תשע"ג

[לא ידען]

מעניין לדעת מנין מגיעה ונובעת התופעה הזאת, שחוזרת ובאה במחזוריות מדוייקת מתוזמנת ומושלמת, נגד הנסיעה לרבי שמעון בר יוחאי.

מעולם, אבל מעולם. לא ראיתי כותרת ב'קול העיר' או במשפחה' "הגרי"ש אלישיב נגד הנוסעים לגלי צאנז" או: הגר"ג אדלשטיין: הנופש שלי הוא במרפסת רח' ראב"ד.

לא שמעתי אפי' על רב אחד שיתיר נסיעה לאילת. אבל גם לא קראתי ולו לבלר אחד שכותב זאת.

מה יגידו הצדקנים. טוב אבל פה אנשים חושבים שהם עובדים את ד', ולא היא הם עוברים על רצון ה'שואל ומשיב' או לחילופין 'הרב אלישיב לא 'אחז מזה'...

מאימתי נעשו כל אלו לקאצקערס' או לנוברדיקערס', שמדייקים, ועוד על זולתם, שיעשו כל מעשיהם לשם שמים ובדקדוק הלכה.
לא שמעתי איש ניגש לטישים חסידיים המוחאים כף בשבת ומעיר להם על כך (רק שיעז..) וזו הלכה מפורשת.

ויש הרבה עוד להאריך.

[למאי_נמ?]

למכונה 'לא ידען' (ושם זה איננו נאה לו),

1. אינני יודע מה הקשר בין הדברים. נסיעה לנופש היא בכדי להחליף כוחות ולאפשר ללמוד תורה ולעבוד את השי"ת טפי. משא"כ בנוסע למירון שפעמים הרבה איננו צריך לזה, אלא יש הסבורים שזו עבודה רצויה ויש המתנגדים (ושני הצדדים רשאים להביע דעתם), ובפרט שהוא בתוך הזמן.

2. לגבי מחיאת כף - עי' בפסקי תשובות שהביא כמה שהקלו בדבר. (ולעצם העניין אינו דומה, כי סביר שראש ישיבה ליטאי יעיר לתלמידו שימחה כף בשב"ק).

[איש_ספר]

כל התעמולה המאוסה הזו המנומקת בטיעונים רדודים שאינם מחדשים דבר ("בדקתי בפרויקט השו"ת ומצאתי בזוהר יחס חשוב לתורה....!" - כנראה שלאר"י הק' היה גירסה 8 שעוד לא היה שם זוהר), מגיעה מרצון נואל להתבלט, משולב בצמצום המוחין באופן מבהיל. הרי באותה מידה אפשר לקחת את כל ספרי היראים ומנהגי החסידים, ולהעביר אותם תחת המבחנה של 'נאר תורה', והתוצאה ידועה.
בלא"ה, מי שהתחנך באופן מסוים לא מוצא ענין בנסיעה למירון, אפילו לא זכה לקרוא את המאמר המחוכם הלז,
ומאידך מי שחונך על ברכי מסורות שונות, המדגישים דברים נוספים, ורואה בנפשו תועלת מן הנסיעה, כמה גסות ונבערות יש בדבר לבטל ולבוז לדרכו.

[למאי_נמ?]

בעייתיות נוספת במדורה היא על פי תוספתא שבת פ"ז א: והמרקד לשלהבת הרי זה מדרכי האמורי. (כיון שחגיגות לג בעומר מתרכזות סביב המדורות.)

viewtopic.php?f=28&t=13306

[הראבד]

בדורנו, כידוע, מרן הגר"ע יוסף הוא מגדולי המתנגדים לנסיעה למירון בל"ג בעומר.

ורבים תמהים על כך, ויש הנוטים לשייך זאת למשנתו ההלכתית, ולסוג החשיבה שלו.

אכן לא כך הם פני הדברים.

שמעתי ממנו לפני כשני עשורים בשיעור [וכיו"ב נדפס בס' מעדני מלך בקיצור] כי בשבתו בביה"ד בפ"ת הובאו לפניו כמה מקרים שהיה צריך לפרק את הבית רח"ל, בגלל החגיגיות של ההמון הנבער באהלים של מירון . וד"ל. וא"כמ.

וסיפר הרב כי האשה בכתה וכו' לא ידעתי וכו', אבל את הנעשה אין להשיב, ומשום כך הוא סיים דתמיד הוא מתריע ע"כ וכו',

[אבישי פרי]

לא מובן כל העיסוק בנושא. כלום אינכם יודעים ש"מוטב שלא לומר דבר שאינו נשמע..?"

[ברים]

אני שמעתי מאחד המשגיחים זצ"ל:
מי שתורתו אומנתו פטור מן התפלה, והיינו כרבי שמעון בר יוחאי, שהיה עוסק בתורה ופטור מן התפילה, משום דמניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה.
והנה עתה נתהפך הגלגל. כי סוגרים הגמרא ועולים מירונה להתפלל.
היחפוץ רשב"י בזה?

האם מהרח"ו ויטאל חשוד לשקר ח"ו? הוא כותב מפורש שזה יום שמחתו ומעיד על האר"י הק' שא"ל שראה את רשב"י שם בהקיץ שהקפיד על מי שאמר שם נחם ביום שמחתו.
אז מי יודע טוב יותר במה יחפוץ רשב"י?

[ברים]

בדורנו, כידוע, מרן הגר"ע יוסף הוא מגדולי המתנגדים לנסיעה למירון בל"ג בעומר.

ורבים תמהים על כך, ויש הנוטים לשייך זאת למשנתו ההלכתית, ולסוג החשיבה שלו.

אכן לא כך הם פני הדברים.

שמעתי ממנו לפני כשני עשורים בשיעור [וכיו"ב נדפס בס' מעדני מלך בקיצור] כי בשבתו בביה"ד בפ"ת הובאו לפניו כמה מקרים שהיה צריך לפרק את הבית רח"ל, בגלל החגיגיות של ההמון הנבער באהלים של מירון . וד"ל. וא"כמ.

וסיפר הרב כי האשה בכתה וכו' לא ידעתי וכו', אבל את הנעשה אין להשיב, ומשום כך הוא סיים דתמיד הוא מתריע ע"כ וכו',

ב"ה בזה אכשר דרא וכל העניין הזה נתבטל, כבר חצי יובל שלא נותר אלא אחד מאלף המחזיקים במנהג המשונה ההוא.

[אליעזר בלוי]

מעניין לדעת מנין מגיעה ונובעת התופעה הזאת, שחוזרת ובאה במחזוריות מדוייקת מתוזמנת ומושלמת, נגד הנסיעה לרבי שמעון בר יוחאי.

מעולם, אבל מעולם. לא ראיתי כותרת ב'קול העיר' או במשפחה' "הגרי"ש אלישיב נגד הנוסעים לגלי צאנז" או: הגר"ג אדלשטיין: הנופש שלי הוא במרפסת רח' ראב"ד.

לא שמעתי אפי' על רב אחד שיתיר נסיעה לאילת. אבל גם לא קראתי ולו לבלר אחד שכותב זאת.

מה יגידו הצדקנים. טוב אבל פה אנשים חושבים שהם עובדים את ד', ולא היא הם עוברים על רצון ה'שואל ומשיב' או לחילופין 'הרב אלישיב לא 'אחז מזה'...

מאימתי נעשו כל אלו לקאצקערס' או לנוברדיקערס', שמדייקים, ועוד על זולתם, שיעשו כל מעשיהם לשם שמים ובדקדוק הלכה.
לא שמעתי איש ניגש לטישים חסידיים המוחאים כף בשבת ומעיר להם על כך (רק שיעז..) וזו הלכה מפורשת.

ויש הרבה עוד להאריך.

האם מותר לנסוע לקבר מרנא הרב שך בתחילת הזמן

[אדם קדמאה]

וכתב בשבחי האר"י ישן (מועתק בהאר"י וגוריו עמ' ריח'):

"מעשה שהיה יום אחד כשהיו יושבים תלמידי האר"י סביב רבם ולומדים אמר הרב לחברים תדעו שהרבנים נתקבצו במעמד ורוצים לבטל הלולא דרשב"י באמור שלא ילכו נשים מקושטות למירון ואם ילכו בבגדי חול לא ילכו שם זולת זקנות. ואם ככה יעשו להוציא לפועל ההסכמה הנ"ל ח"ו יבא מגפה גדולה ויכלה רעים וטובים. והשיב הרח"ו ולמה מר לא יודיע להם הדבר להציל את ישראל, אמר לו הרב אינם מאמינים בי. הלך הרח"ו ודברו עמו שמה שהם רוצים לעשות כן לפי שבימים ההם יש שמחות וגילות במאכל ומשתה ואם מידי עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו ואין ראוי במקום הקדוש הזה לעשותו והשיב להם האמת עמכם אבל מה נעשה שהרשב"י מרוצה בזה וכמה שנים שנוהגים כן וח"ו יקפיד עלינו ויבא הנגף בעם. אבל אני אומר לכם הדבר אם תאמינו לי שבאלו הימים במירון לא יש תערובת לא החוטא ימות בעוונו. ואז בשמעם דבריו נמנו וגמרו לבטל הסכמה זו ונתבטלה"

ועיין בספר זכר דוד מאמר ג' פרק לח' בשם הקדמת ס' הלולא רבא:

"כי בו [בלג' בעומר] אין שטן ואין פגע רע כנודע דעיילי' למערתי' אנשים ונשים בחורים ובתולות ואמר רשב"י הנח להם לישראל שאין יצר הרע שולט במקומו".
ובס' רוח הי"ם לר' יעקב הלל עמ' סט' השיג על דברים אלו.

אמנם חזינא למקצת עם קדשים דטענינן קים לי ואחזו דרך המקובלים הנ"ל.

[יראה- שלם]

ראו נא דברי החת"ס בראשית התשובה שאילו היה הוא עצמו כאן לא היה פורש מן הציבור

[אביל]

בספר מסע מירון של ר' בצלאל לנדוי מובא שכבר בימי מרן, ביקשו רבני צפת לבטל את ההילולא במירון מטעמים שונים. והאר"י הק' עמד לנגדם.

[בן ירושלים]

שמעתי אימרה נאה בשם ר' בערל אויערבאך זצ"ל (אחי הגרש"ז) כשדבר באופן כללי על קברי צדיקים : "הנסיעה לקברי צדיקים בדרך כלל היא כטיול, אבל זה המובחר שבטיולים.

[ברים]

שמעתי אימרה נאה בשם ר' בערל אויערבאך זצ"ל (אחי הגרש"ז) כשדבר באופן כללי על קברי צדיקים : "הנסיעה לקברי צדיקים בדרך כלל היא כטיול, אבל זה המובחר שבטיולים.

שמעתי התבטאות ברוח דומה מאדמו"ר מפורסם. לא כלפי ל"ג בעומר אלא לנסיעה רגילה באמצע השנה

[סעדיה]

ראו נא דברי החת"ס בראשית התשובה שאילו היה הוא עצמו כאן לא היה פורש מן הציבור

נראה מדבריו ההיפך.

[ברמן]

ב"קובץ תשובות" חלק ג' סימן כ"ה בענין גניזת עצי ארון קודש שבלו, כתב מרן הגרי"ש אלישיב בסוף התשובה:

"... ולכן נראה שיש למכור את הקרשים עפ"י הגבאים והמתפללים... ואחרי כן יש לשורפם, ורצוי להמשיך ולשורפם בל"ג בעומר בהדלקת רשב"י, והיה רצוי לאסוף את אפר לגונזם".