במתן תורה נאמר "וייצבו בתחתית ההר" ודרשו חז"ל במסכת שבת דף פ"ח ע"א מלמד שכפה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם, אם מקבלים אתם את התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם, ומקשים התוספות, והרי הקדימו נעשה לנשמע ולשם מה דרושה היתה כפייתה הר כגיגית, וניתן להסביר שבאמת רצה הקב"ה בדברים אלה להראות חיבתו לישראל, הבה ונראה אבא המחבב את בנו, שומר עליו מכל משמר, בראותו שהילד עלול ליגע בדבר שינזק בו, הוא רודף אחריו ומונע זאת הימנו, ואם כי הילד משתוקק לכך, הרי אביו יודע יפה שדבר זה עשוי להיות בעוכריו, ונאבק עמו להשמר מזאת.
הוא הדין בעת קבלת התורה הזהיר אותם "שם תהא קבורתכם", כוונת הדברים לא איום בעונש שיפיל עליהם ההר, שאז היה צריך להאמר "כאן תהיה קבורתכם" אלא הודעה ואזהרה, אם לא תשמרו על התורה תהא זו קבורתכם ח"ו, "שם" בכל מקום ובכל זמן שתעזבו ח"ו את התורה, שכן חיים ללא תורה אינם קרויים חיים. ההוראה שניתנה לישראל ב"ויתיצבו בתחתית ההר" יסודה איפוא לרוב חיבתן של ישראל בעיני הקב"ה ולכן אמנם באו אומות העולם בטרוניא וטענו האם כפית עלינו הר כגיגית וזו היתה כוונתם, האם גלית לנו קורטוב של אהבה, כמו שהראית לבניך אהוביך, שהראתם להם את חיבתך כאב לבנו, ואילו לגבינו טוענים אומות העולם לא גלית אף רמז של התקרבות.
למדנו איפוא שאדם האוהב את בנו מחנך אותו ללמוד תורה, כי יודע הוא כי הם חיינו, אולם ישנם כאלה שהם אנשים ישרים, אולם חסרה להם אהבת התורה, חיות התורה, והם מעדיפים לחפש "תכלעס'" מקצוע או פרנסה, וכאשר אומרים לו כיצד נהגו אבותיך הוא טוען כי נשתנו הזמנים ח"ו מתוך רצון להתעלם, כי תורתינו הקדושה נצחית היא.
מה שיש עמי בכתובים דברי אגדה מהרב מטשעבין ז"ל.