מי שענה לאברהם אבינו וליצחק אבינו

[נוטר הכרמים]

בסליחות אנו מתפללים: מי שענה לאברהם אבינו בהר המוריה הוא יעננו. מי שענה ליצחק בנו כשנעקד על גבי המזבח הוא יעננו. הרי חזינן שהיו כאן שתי עניות נפרדות, לאברהם אבינו בהר המוריה, וליצחק אבינו כשנעקד ע"ג המזבח. ויש להבין מה התפללו אברהם ויצחק, ומה היתה הענייה להם מן שמיא.

ובאמת 'עניה' אינה בהכרח דוקא לתפילה, שהרי כבר מצינו מקרא מלא: והיה טרם יקראו ואני אענה, ועי' באב"ע (דברים כו, ה) בפרשת הבאת הביכורים בביאור וענית ואמרת - יתכן שישאלו הכהנים לאמר מה זה שהבאת על כן וענית, או כדמות תחילה וכן ויען איוב הראשון.

וראה עוד באב"ע (איוב ג, א): ויען איוב - כמו וענית ואמרת בהביאו הביכורים ויהיה ענינו כמתחיל, או שאלוהו חבריו אחר מלאת שבעה ימים מה לך אז ענה להם.

וע"ע בספר משמר הרש"ם (עמ' קי – קיב) התכתבות בין הגרש"מ דיסקין זצ"ל ליבלחט"א הגרמ"מ הלוי שולזינגר שליט"א (זצ"ל).

ומ"מ מצינו כאן בדברי חז"ל שהאבות התפללו בעת העקידה ולאחריה, וכמו שיתבאר.

ויעויין במהרש"א בחידושי אגדות בתענית (טו, א), וז"ל, והתחיל באברהם שהוא ראש המאמינים שנענה בהר המוריה לא שנענה במה שלא נשחט יצחק אלא על שבקש ממנו ית' אלהים יראה לו השה לעולה וגו', ובאולי חטא במחשבה שעולה באה על המחשבה ונתקיימה מחשבתו והנה איל אחר נאחז גו' ויעלהו לעולה, יעו"ש. (וראה באריכות בשל"ה הק' תורה אור פר' וירא).

ברם, תפילת אברהם אבינו נמצאת מפורשת בקרא: ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה. וברש"י בשם מדרש אגדה: ה' יראה עקידה זו לסלוח לישראל בכל שנה ולהצילם מן הפורענות כדי שיאמר היום הזה בכל הדורות הבאים בהר ה' יראה אפרו של יצחק צבור ועומד לכפרה. (וראה תרגום אונקלוס: ופלח וצלי אברהם, ועי' ירושלמי תענית פ"ב ה"ד, וע"ע בספר דרשות ר"י אבן שועיב פרק כב).

והנה תפילה זו שנשא אברהם שיראה אפרו של יצחק צבור היתה דווקא לאחר שהעלה אברהם את האיל לעולה תחת בנו, וראה ברש"י שמפרש: מהו תחת בנו - על כל עבודה שעשה ממנו היה מתפלל ואומר יה"ר שתהא זו כאילו היא עשויה בבני כאילו בני שחוט כאילו דמו זרוק כאילו בני מופשט כאילו הוא נקטר ונעשה דשן.

ובסליחות ליום חמישי של עשי"ת אנו אומרים: ויקח איל תחת עופר... והיה הוא ותמורתו יהיה קודש. הרי שהיה כאן ענין תמורה תחת יצחק, וזה ביאור דברי רש"י הנ"ל דהאיל הזה הוא ממש 'תחת' וחילוף יצחק אבינו. ובאמת במקור הדברים בב"ר (נו, ט) נוסף עוד: כהדא דתנן הרי זו תחת זו הרי זו תמורת זו.

ועוד ציינו בזה לדברי הפסיקתא פרק מ דהר המוריה הוא מל' חליפין כמו ואם המר ימיר, ולדברי הפנ"י בב"ק נ, א ד"ה אמרו לה.

ומבואר שהיו כאן שני ענינים נפרדים. א) עקידת יצחק, שכבש אברהם אבינו את רחמיו וערך העצים ועקד את יצחק, ושלח ידו ולקח המאכלת לשחוט את בנו יחידו כדי לעשות רצון ה' בלבב שלם, ודבר זה הוא בבחינת 'מחשבה טובה' וכבישת הרצון, אבל לכלל מעשה בפועל לא הגיע. ב) העלאת האיל לעולה תחת בנו שזוהי הקרבה בפועל, תחת ותמורת בנו.

ואמנם מטו בשם מרן הגרי"ז שביאר דברי רש"י אלו לפי דברי הגמ' בזבחים (סב, א): אלא מזבח מנא ידעי וכו', ור' יצחק נפחא אמר אפרו של יצחק ראו שמונח באותו מקום. וצ"ע הרי יצחק לא נקרב, ומאין נמצא שמה אפרו של יצחק. וע"כ מבואר שהאיל נחשב כתמורה ממש ליצחק, ולכך אפר האיל נחשב אפרו של יצחק.

ולפי"ז נתן טעם לשבח במה דאיתא בר"ה (טז, א): למה תוקעים בשופר של איל, להזכיר זכות עקידת יצחק, דאין זו רק זכירה בעלמא למאורע של העקידה, אלא באמת היתה נחשבת הקרבת האיל כהקרבת יצחק ממש, וזהו ענין הזכרון להקרבת האיל, עי' בספר רנת יצחק מהדו"ק ח"א עמ' קד ובספר גבורת יצחק ח"א עמ' מח.

ונראה עוד, דהנה בתוס' בתענית (טו, ב ד"ה ונותנין אפר), וז"ל, ואותו אפר הוי מעצם אדם שהרי הוא האפר הוי לזכרון העקידה ובעקידה היה עצמות. וכתב בקרן אורה, וז"ל, וכן כתבו לקמן בד"ה אפר מקלה, ובדברי הרמב"ם ז"ל לא מצאתי מבואר כן, וגם קשה קצת לשרוף עצמות אדם בשביל זה, ואי בעינן אפר מעצמות יותר טוב לשרוף מעצמות איל זכר לאילו של יצחק, ולא מצאתי כעת בשום פוסק חבר לדברי התוספות ז"ל בזה, וצ"ע. [ובשושנים לדוד ובעיני שמואל הגיהו בדברי תוס' 'עצם א'', והמדפיסים פתחו בטעות אדם.

אולם לפי האמור נראה דאמנם הזכר האמיתי הוא אפר מעצם האדם להראות ולגלות שאפרו של יצחק נחשב כצבור על גבי המזבח.

ומעתה נראה לבאר בדקדוק לשון המקראות בפר' וירא (כב, יב-טז), ויאמר אל תשלח ידך אל הנער... כי אתה ידעתי כי ירא אלקים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני: וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר... ויעלהו לעולה תחת בנו: ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה: ויקרא מלאך ה' אל אברהם שנית... בי נשבעתי נאם ה' יען כי עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך: כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך.

מתחילה אמר לו מלאך ה' ולא חשכת וגו', ורק בפעם השנית אמר לו המלאך: יען כי עשית את הדבר הזה - בלשון של קום ועשה.

ועוד, רק בפעם השנית בירכו ואמר לו בלשון שבועה: כי ברך אברכך וגו', ולמה לא אמר כן כבר בפעם הראשונה.

ועוד, ענין הכפילות - ברך אברכך והרבה ארבה, פירש"י: אחת לאב ואחת לבן. ובשפתי חכמים כתב שהכוונה היא שיש כאן שני ברכות ליצחק אחת בזכות אברהם ואחת בזכות יצחק, וצ"ב לבאר חילוק הזכויות והברכות הללו, ומהי ההדגשה בזה.

ולפי האמור מבואר היטב, דבדבר המלאך הראשון לא אמר אלא 'לא חשכת את בנך', והיינו שלא מנע ולא עכב מלעשות רצון השי"ת בעבור אהבת בנו, וזה נתקיים בעצם מעשה העקידה שהיה מוכן לשחוט את בנו. אמנם בדברו השני אחר שהעלה אברהם אבינו את האיל לעולה תחת בנו אמר: יען אשר עשית את הדבר הזה, היה נחשב שהקריב בפועל את יצחק במעשה הקרבת האיל.

ודבר זה מאת ה' ביד המלאך בפעם השנית, זוהי אותה העניה שענה ה' את אברהם אבינו בהר המוריה, על מה שביקש אברהם שיהא נחשב כאילו כל העבודות נעשו ביצחק ונקטר ונעשה דשן ואפרו צבור ומונח על גבי המזבח ועומד לכפרה, בכך שאמר לו המלאך יען אשר עשית את הדבר הזה, הרי נתקבלה תפילתו שנחשב שהקריב את יצחק אבינו לעולה בפועל.

ואולם העניה הראשונה היא עניה שענה ה' לתפילתו של יצחק שהתפלל בעת העקידה עצמה, כעולה מתוך הפיוט 'אנא אזון' להושענא רבה: מלא משאלות עם משואך נעקד בהר מור כמו שועך. וכתב בפי' למחזור רומא: מלמד שבשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו... עשה יצחק תפילה לפני הקב"ה שיזכור לישראל עקדתו בכל פעם שיתפללו לפניו.

הרי שתפילת יצחק היה על עצם העקידה, שזכותו של יצחק אבינו שנעקד ופשט את צוארו לשחיטה למען כבוד שמו יתברך תיזכר לדורות בעל עת שיתפללו לפניו. [ועוד י"ל, שענין זכות ה'עקידה' של יצחק היינו זכותו של יצחק אבינו במסוים שנתן לעוקדו, עי' תנחומא כאן אות כג ובפסיקתא פרק מ שביקש מאביו שיכפתנו יפה].

ונראה שזוהי כפילת הברכה והריבוי אחת לאב ואחת לבן, שבאמת יש כאן שתי זכויות נפרדות, זכות העקידה שהיא זכותו של יצחק, וזכות העלאת האיל שנחשבת כהעלאתו של יצחק לעולה שהיא זכותו של אברהם.

ויתכן עוד שבדווקא מופיע ענין השבועה והברכה בדבר המלאך בשנית ולא בראשונה, שכן הכח המיוחד שבשבועה זו היא רק מטעם שאפרו של יצחק צבור ועומד לכפרה, וכך ביאר הרמב"ן: והנה הובטח שלא יגרום שום חטא שיכלה זרעו או שיפול ביד אויביו ולא יקום וכו'.

[מיללער]

תודה רבה הרב הנוטר, סיכום יפה ודברים נאים.
לגבי דברי התוס' שכתבו שאפר מקלה היינו אפר משריפת עצצמות אדם עי' בהגהת היעב"ץ שתמה מאד על דבריהם ובדבריו "צ"ע אך זר הוא ותמה על עצמך מאיזה עצם אדם יהא אפר זה ואיה ימצאוהו וכי ישרפו עצם אדם בשביל כך?" עיי"ש בהמשך שאדרבא מאפרו של יצחק ראיה שאין צריכין אפר אדם שהרי יצחק לא נשרף וכו'

[י. אברהם]

מבעל החות יאיר (בכת"י)

"הפריז על המדה לבטל זכות יצחק בעקידה במ"ש שיתכן שכפתו אברהם על כרחו כי היה רק בן י"ג נגד דרז"ל. ובכה"ג דעת הר"י אברבנאל שלא ידע יצחק שאביו רוצה לשחטו עד ששלח ידו והגביה הסכין ואחז בסימנים יע"ש, ושניהם דברו נגד מדרש רז"ל ברבה על וילכו שניהם יחדיו זה לישחט וזה להישחט. וגם מה שיסדו קדמונינו ואומרים בכל יום בני אוהבך וכו' זרע יצחק יחידו הנעקד לא משמע כן, אבל ממוסף ר"ה סוף זכרונות לא מוכח מידי.
ומה שהביא הר"י אברבנאל לראיה מה שאומרים מי שענה ליצחק ע"ג המזבח ולדעתו אז הרגיש בצרתו וקרא לאל, לא ידעתי מה יאמר על מ"ש מי שענה לאברהם בהר המוריה שהוא ג"כ בעת העקידה ממש, וע"כ אין הכוונה רק לבאר קמן העניה והתשועה, ולא ר"ל שהתפללו רק כמ"ש לאל העונה וגו' יענך ה' וגו' וכמו רוב הנזכרים שם והוי מצי למימר גם ביצחק ויעקב הר המוריה רק ניחא לי' לתפוס בכל אחד לשון אחר."

[וונדרבר]

בנוסח התפילה שאומרים לפני פרשת העקידה : וזכר לנו ה' אלקינו ... ואת השבועה שנשבעת לאברהם אבינו בהר המוריה ואת העקדה שעקד את יצחק בנו על גבי המזבח.
[ומעין זה מזכירים גם במוסף של ראש השנה].
ויש להקשות שהשבועה היתה אחרי העקידה, ואם כן היו צריכים לשנות את הסדר, ולהזכיר את העקידה ואחר כך את השבועה.
קושיא זו נזכרת בהרבה ספרים.
ראה ס' זבח השלמים (למהר"ם גאלאנטי) פ' שלח, שהביא את הקושיא בשם מהר"ם סאגיס, וראה מה שתירץ, ומה שהוסיף שם נכדו מהר"ם חאגיז (המני"ח)
https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenum=76&book=160861
[במהדורה ראשונה הוא בסי' קי"א דף ל"א ע"ג
https://beta.hebrewbooks.org/reader/rea ... &hlts=&ocr]
וכן ראה ראש דוד (למרן החיד"א) פ' וירא (ד"ה ויתישב)
https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenum=74&book=83855
דרך ישרה דף י"ג
https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenum=35&book=100114
עץ החיים (למהר"ח אבולעפיא) סוף פ' וירא
https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenum=35&book=25248
אצבע קטנה (על מורה באצבע סי' ע"ב)
https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenum=29&book=22611
כף נקי (על התפילה)
https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenum=41&book=174442