נדרים מ"ו (ר"ן) - אוסר נכסיו על עצמו

[דניאלאא]

אדם שאסר על עצמו את נכסיו, מותר למכור וליהנות מהכסף? משמע קצת מהר"ן בדף מ"ו: שכן,
מישהו מכיר עוד מקורות?

[עזריאל ברגר]

לא יודע לאיזה ד"ה בר"ן התכוונת, אבל ראה משנה ב"ק קח-קט, לגבי הנאסר בנכסי אביו וירשם, שאינו יכול למוכרם, אלא לווה ויבואו בעלי חובו ויפרעו מהם כדין המודר הנאה מחבירו שפורע את חובו.

[מיללער]

אדם שאסר על עצמו את נכסיו, מותר למכור וליהנות מהכסף? משמע קצת מהר"ן בדף מ"ו: שכן,
מישהו מכיר עוד מקורות?

עי' גם להלן בר"ן פה. ד"ה ומהא שמעינן:
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A0%D ... %94_%D7%90

ומהא שמעינן שהאוסר הנאת פירות על עצמו יכולים אחרים ליטול אותן בעל כרחו ואינו יכול לעכב אע"פ שיכול לישאל על נדרו כיון דהשתא מיהא הא לא איתשיל מיהו היכא דאיתשיל חייבין לשלם דכיון דחכם עוקר הנדר מעיקרו כיון דאיתשיל הויין להו הנך פירי כאילו לא אתסרו עליה מעולם וא"ת אם כן היאך יטלו כהנים על כרחו למה לא נחוש דלמא מיתשיל ומתהני מדידיה לאו קושיא היא דהתנן המקדש האשה על תנאי שאין עליה או עליו נדרים ונמצאו עליה או עליו נדרים אינה מקודשת ומדקתני אינה מקודשת משמע שאינה מקודשת כלל ויכולה להנשא לאחר אע"ג דתניא התם הלכה אצל חכם והתירה וכן הוא שהלך אצל חכם והתירו מקודשת אלמא אע"ג דמצי מיתשיל וחיילי קדושי למפרע כל אימת דלא מיתשיל לא חיישינן דלמא מיתשיל הכא נמי דאם איתשיל עבדו כהנים איסורא למפרע כל אימת דלא איתשיל לא חיישינן להכי. הרשב"א ז"ל:

ואני מסתפק בזה לפי שמשעה שאסרו על עצמו הפקירו וכל שזכה בו אחר קנה כזוכה מן ההפקר ואע"פ שאיסור שבו הלך ע"י שאלה קנין ממונו של זה אינו בטל שאיני מוצא שאלה בהפקר ומשום הכי יטלו על כרחו דאי לא ודאי כיון דנדרים לאיתשולי עלייהו קיימין דמשום הכי מיקרו דבר שיש לו מתירין בפרק הנודר מן הירק (לעיל דף נט.) חיישינן דלמא מיתשיל וכי תנן אינה מקודשת לא שתהא מותרת לינשא אלא דינא קתני ואפי' תימא נמי דמילתא פסיקתא קתני היינו טעמא משום דבדידה ליכא למיחש דלא מקלקלה נפשה ובדידיה לא אשכחינן בגמרא אינה מקודשת אבל הוא שהלך אצל חכם והתירו מקודשת לומר שהיא מקודשת גמורה אבל לא הלך איכא למימר דחיישינן כנ"ל: