אסור להוציא קול של בן חורין על עבדים (ר"ן)

[מיללער]

בגיטין ט. שכ"מ שנתן גט שחרור לעבדו אם עמד אינו חוזר שכבר יצא עליו שם בן חורין.

והקשו בתוס' הרי כל הגט שחרור לא מהני אפי' אם מת דמתנת שכ"מ קונה רק לאחר מיתה ואין שחרור לאחר מיתה, ותירצו דמיירי בכתב לו מהיום אם מתי א"נ אע"פ שלא כתב מהיום כיון שיש אומדנא שרוצה בשחרורו דעתו שיקנה הגט מחיים. אבל אם עמד מחוליו מעיקר הדין אינו משוחרר ומשום תקנ"ח הרי הוא בן חורין משום שיצא עליו שם ב"ח.

והר"ן בחידושיו תירץ קושית התוס' בזה"ל: כלומר דאע"ג דמתנת שכ"מ אינה קונה אלא לאחר מיתה ואין גט לאח"מ, מתוך שאדם יודע שאסור להוציא קול של בן חורין על העבדים גמר ויהיב מחיים. עכ"ל

מה שהרויח הר"ן בזה הוא, שלא רק שהשחרור מהני מחיים אם מת השכ"מ ואינו שחרור שלאחר מיתה, אלא אף הדין דגמרא דאם עמד אינו חוזר הוא מעיקר הדין ואף זה היה בגמירת דעת האדון שאף אם עמד יהי' העבד משוחרר, כיון דאינו רוצה לעבור על האיסור של הוצאת קול בן חורין על עבד (שלהתוס' ופשטות הגמ' קשה דמשום תקנ"ח שכבר יצא עליו שם ב"ח יהא מותר בבת חורין, אם לא שנדחוק לומר שאם עמד אינו חוזר אבל כופין אותו לכתוב גט שחרור אחר, וכן משמע מפי' רש"י שכתב 'ואסור להשתעבד בו' ומשמע שרק לענין זה הוא בן חורין, וכעין זה איתא בגמ' להדיא לקמן מא. דמשום הטעם שיצא בן חורין כופין את האדון לשחררו, ועי' בחי' הרעק"א כאן מענין זה).

אולם על גוף דברי הר"ן תמה החשק שלמה בהגהותיו (גיטין עג. ד"ה גזירה שמא יאמרו) וזה לשונו: ואכן לא ידעתי היכן נמצא כן בגמ' דאסור להוציא קול בן חורין על העבדים וצ"ע.

ולכאורה בחי' הרשב"א מבואר להיפך, שכיון שיצא עליו שם בן חורין כבר קדשו השם בן חורין, ולא מצינו בן חורין חוזר ונעשה עבד, ומתוך שיודע שבזה שנותן לו גט שחרור יוצא עליו שם בן חורין מעכשיו ולא יוכל להשתעבד בו 'גמר וזכהו לעצמו מעכשיו'.

לפי"ז אולי נוכל לדחוק בכוונת הר"ן ג"כ שר"ל שאדם יודע שאסור להשתעבד בעבד שיצא עליו קול בן חורין גמר ומשחררו לגמרי וצ"ע

[י. אברהם]

תורת מרדכי רבינוביץ סי' רי''ד.PNG (39.32 KiB) נצפה 1178 פעמים

[מיללער]

תורת מרדכי רבינוביץ סי' רי''ד.PNG

ייש"כ! גמח"ט