מסכת יבמות - דיוקים ורמזים ברש"י

[אהרן תאומים]

נד:ועיין צפנת פענח על הרמב״ם (איני זוכר מקור מדויק)ודפח״ח.

יישר כח, אנא בטובך תן כיוון בערך אפוא לחפש, והאם מיישב זאת

[באמונתו]

צפנת פענח - הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ל:

והוא שהוחזקו ג"פ. זה הוה כמו הך דנדה דף ס"ג ע"ב. אך באמת הנה בירושלמי פ"ט דב"מ מבואר דבשדה מוחזקת להוציא מחזקתה צריך ג"פ וכאן גבי משפחה הרי מוחזקת היתה עד עכשיו לכך צריך ג"פ ועיין בהך מחלוקת דשביעית פ"ב גבי שדה בעל כמה פעמים ימנע ממנה מים ועיין בירושלמי דמאי פ"ב איזה הוא תגר כל ששילש ובמעשרות פ"א כיון שראה שלש שפירשו קליפתן וכ"מ בזה ועי' מש"כ בזה בהל' גזילה פ"ג ה"ו ועי' בתוס' שבת ד' ס"א ע"ב, וברש"י יבמות ד' נ"ד ע"ב ד"ה ובחמישית דנקט פיתוי וברישא נקט אונס - משום דהוה ליה למיבדק בפעם שלישי, כיון דאתחזק בשיקרא, וע"ש ד' ק"ח ע"ב כגון ששלשה בגיטין, ועיין בכתובות ד' צ"ז ע"א גבי אלמנה ששהתה מה דמחלק שם ועי' בירושלמי סנהדרין פ"ג דהוה פלוגתא שם גבי סוחרי שביעית אם די בחזרת פעם אחת או שתי פעמים ועי' תוס' ב"ק דף ק' ע"ב גבי מחיצת הכרם ושם ד' כ"ד ע"ב גבי עיזי דשוקא ועי' מכות ד' ה' ע"ב ובהך דתמורה ד' כ"ז ע"ב גבי איתחזקו באיסורא ובהך דגיטין ד' מ"ו ע"ב גבי המוכר עצמו ובניו כו' ור"ן נדרים ד' מ"ו ע"א וכ"מ בזה:

[אהרן תאומים]

ישר כח, וצריך עיון ולימוד דהרי רק אחר שנשא החמישית הוברר דכולם חיות, ועל פי זה אמרו אח"כ דהשנייה "נחשבת" כאנוסה כי לא תפס קידושין בה וכן הרביעית נחשבת כמפותה, ומה שייך מוחזק בשקר למעשה
ואולי ע"פ יסוד דבריו זה אפשר דשינה רש"י בהגדרת מה שנחשבת, כי אחר השלישית שסיפרו לו שמתה, (והרי באופן הפוך נחשבת אישה לקטלנית לכל הדיעות ואסור לה להתחתן, ולכאורה ג"כ בצ"פ מזכיר זה, ודין זה רק באישה כפי דאיתא, והרי לגבר אין בודאי דין זה כשעדיין לא קיים פו"ר, וכן למשל אם הוא נשוי עוד אישה שעדיין חיה), ולכן היות שדבר לא שכיח הוא היה צריך להימנע להינשא ברביעית, ולברר היטב אם הולך לישא אחותה של שלישית, ובפרט שרואים לאחר מעשה שהיה חיסרון בבירור הדברים ונאמנותם של העדים, וא"כ נחשב כאילו שהוא נתפתה לדבר, והוי כעין שוגג קרוב למדיד, דהוי ברצונו והוא דומה לפיתוי שהוא רצון, יותר מהשניה שנחשבת שנאנס בטעות שנשאה, דהוי יותר דומה לשוגג הקרוב לאונס. ורש"י הקדוש השתמש בלשון מושאל אנוסה ופיתוי דאין כאן לא אונס ולא פיתוי אלא כעין בלבד.
ובכך יתורץ גם שאילת הראשונים למה נקטו חמישה הרי יוכלו להשמיע אותו דין בשלשה, ותירצו דחידוש המשנה דלא גזרינן דילמא אתי לאיחלופי בין המותרות לאסורות עקב ריבוי הנשים, ועל פי רש"י זה אפשר לתרץ דהחידוש שלא גזרו עליו להוציא החמישית דאף שכבר הרביעית נחשבת כאילו מפותה על אחת כו"כ שהחמישית ובכל זאת לא צריך להוציאה, ויתכן שגם לזה רומז הראגאטשווער שלאחר מעשה אחר נחשבת הרביעית והחמישית שסמכו על הוחזק שיקרא, ובכל זאת אין צריך להוציא החמישית.
אחר הדברים עיינתי שוב בחשוקי חמד שיש לו מהלך שיש קצת נקודות דמיון אבל אינו מביא הצ"פ ומגדיל את מורכבות המעשה במקרה שכולן היו נשים נשואות וכמו שאמרו שמתה אשתו אמרו שמת גיסו ועיין בדבריו

[שמואל דוד]

ע״ע חשוקי חמד נד:

[באמונתו]

צפנת פענח - הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ל...

אמנם לענ"ד ע"פ פשוטו מסתבר שלק"מ, ואינו מן הצורך למצוא איזה הבדל בין "רבקה" ו"יוכבד" כלל, כי כוונת רש"י הוא שלא אונס ממש לפנינו, וכיו"ב איננו פיתוי ממש, וכדברי הספר אשל אברהם וז"ל:

כי באמת לא יהיה עליהם לא דין אונס ולא דין מפתה, כי אין כאן לא מאנס ולא מפתה, רק טועה, שלכאורה יפטור מקנס ומבו"פ ומולו תהיה לאשה...

וכוונת רש"י היא אך לומר שהינו מעין האונס והפיתוי, כלפי הִלכת "נושאין על האנוסה ועל המפותה", היות ומ"מ לא היו קידושה קידושין, ע"ד לשון רש"י גופו בהמשך קז, ב ד"ה דתני רמי בר יחזקאל:

קטנה שמיאנה בבעל, מותרת לינשא לאביו, דעקרתינהו לנשואין, והויא כאנוסה ומפותה...

וע"כ רש"י שינה לשונו במכֻוון מאונס ולפיתוי, כסדר משנה הנ"ל, שלא לטעות כאילו דינם בגדרי אונס או פיתוי ממש.

[אהרן תאומים]

צפנת פענח - הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ל...

אמנם לענ"ד ע"פ פשוטו מסתבר שלק"מ, ואינו מן הצורך למצוא איזה הבדל בין "רבקה" ו"יוכבד" כלל, כי כוונת רש"י הוא שלא אונס ממש לפנינו, וכיו"ב איננו פיתוי ממש, וכדברי הספר אשל אברהם וז"ל:

כי באמת לא יהיה עליהם לא דין אונס ולא דין מפתה, כי אין כאן לא מאנס ולא מפתה, רק טועה, שלכאורה יפטור מקנס ומבו"פ ומולו תהיה לאשה...

וכוונת רש"י היא אך לומר שהינו מעין האונס והפיתוי, כלפי הִלכת "נושאין על האנוסה ועל המפותה", היות ומ"מ לא היו קידושה קידושין, ע"ד לשון רש"י גופו בהמשך קז, ב ד"ה דתני רמי בר יחזקאל:

קטנה שמיאנה בבעל, מותרת לינשא לאביו, דעקרתינהו לנשואין, והויא כאנוסה ומפותה...

וע"כ רש"י שינה לשונו במכֻוון מאונס ולפיתוי, כסדר משנה הנ"ל, שלא לטעות כאילו דינם בגדרי אונס או פיתוי ממש.

והן הן הדברים שכתבתי אחד לאחד, אלא שבסופו של דבר לא הסברתם מדוע רש"י תפס פעם לשון זה ופעם לשון זה, כי בוודאי אין כאן לא אונס ולא פיתוי, והנה לתועלת העניין אני מביא שוב את הדברים שכתבתי אצלי אח"כ, וכאמור שאי אפשר לפטור דבריו של בעל הצפנת פענח במה בכך, בנראה לענ"ד, דהרי בוודאי ידע מהרש"י במשנה, דאם אינו מן הצורך שיהיה הבדל על רש"י היה לחברם יחד כפי שהוא עצמו מפרש במשנה, ובפרט כשאינו סותר לעניין בכללות.

[אהרן תאומים]

דף נט.
רש"י ד"ה ולא ישא את הבוגרת. פלוגתייהו מפרש בגמ':
פעם יחידה בש"ס!, בסדר אחר מצאנו כמה פעמים וגם במסכתינו בגמרא מפרש פלוגתייהו, ובכל המקומות מדובר בדרך כלל שהגמרא תפרש באיזה אופן המחלוקת מעבר למה שנכתב במשנה, ואף טעמי המחלוקת, אלא שכאן המחלוקת שלהם מתבררת בגמרא שהיא בשני ענינים הפכיים מהבחינה הפשוטה של טעם הדבר אילו היה מסברא, שלדעת רבי מאיר לא ישא בוגרת אבל נושא בעולה שלא כדרכה, ולרבי אלעזר ורבי שמעון נושא את הבוגרת אבל אינו נושא בעולה שלא כדרכה, אלא שטעמיהם הוא מתוך דרך הדרש בפסוקים הגורמת להיפוך הדין וכפי שרש"י מאריך להסביר בגמרא בד"ה בבתוליה.