מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

מסכת מגילה - דיוקים ורמזים ברש"י

הערות, בירורים וחידושים במרחבי התלמודים. לומדי דף היומי וכל חבורות הלומדים
באמונתו
הודעות: 1844
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: מסכת מגילה - דיוקים ורמזים ברש"י

הודעהעל ידי באמונתו » ד' אוגוסט 03, 2022 9:40 pm

צופה_ומביט כתב:ד, א
משום דרבה - דגזר לקמן בקריאת מגילה שמא יעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים, אף כאן גזרו דרשה אטו קרייה.

וצע"ג, וכי רבה גזר? הרי גזירה זו היא יסוד דין המשנה דריש פרקין "חל להיות ערב שבת מוקפות חומה קורין בו ביום, חל להיות בשבת עיירות גדולות מקדימין וקורין ליום הכניסה", ורבה רק ביאר את טעם הגזירה שהיתה הרבה לפניו.
ועל הגמרא עצמה לכאורה אי"ז קשה, כי לשון הגמרא "מהו דתימא נגזור משום דרבה", והכוונה י"ל דרק אחרי שאנו יודעים את טעם הגזירה כרבה - לכן היינו חושבים שאותו טעם יש גם כאן, ותהיה על זה אותה גזירה בעצמה [או גזירה בדומה לה מאותו הטעם]. לכן הקושיה היא רק על רש"י.
אמנם רש"י עצמו פירש את הגמרא אחרת, שהו"א לגזור דרשה אטו קרייה, ולא שבדרשה של החכם ענייני אגרת הפורים יש חשש דרבה עצמו. [והטעם כנראה כי כאן נוגע הדבר רק לחכם, ולא לשאינו בקי]. וא"כ רש"י לשיטתו זו - קשה כבר גם על הגמרא עצמה. למה הזכירה "נגזור משום דרבה" כאשר הגזירה היא גזירה שמובאת כבר במשנה, ואפילו אם לא נדע את טעמה - הו"א לגזור דרשה אטו קרייה. במה "רבה" נוגע לעניין?
וגם זה צ"ע.

אף בתוספות מפורש לשון "גזירה דרבה", ולענ"ד הגזירה נקראת ע"ש רבה, היות והוא בעל הסבר זה, וה"ט דרש"י וה"ט דתוספות, ולא שרבה הוא בעצמו הגוזר ממש.

צופה_ומביט
הודעות: 2099
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: מסכת מגילה - דיוקים ורמזים ברש"י

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ד' אוגוסט 03, 2022 10:10 pm

הלשון "גזירה דרבה" ידוע, אבל עדיין יש לבארו "הגזירה כפי שהסביר אותה רבה" [ולאפוקי מאיך שהסביר אותה רב יוסף, וגם רב יוסף אמר זאת רק על פורים, טעמו לא מסביר שופר ולולב]. אינו דומה בעיניי ללשון "רבה דגזר".

צופה_ומביט
הודעות: 2099
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: מסכת מגילה - דיוקים ורמזים ברש"י

הודעהעל ידי צופה_ומביט » א' אוגוסט 14, 2022 11:23 pm

ו, א
ושפוני טמוני חול. תני רב יוסף, שפוני זה חלזון, טמוני זו טרית, חול זו זכוכית לבנה.

וברש"י:
שפוני זה חלזון - שהוא דבר חשוב. ספון חשוב בלשון ברייתא.

אבל ברש"י בחומש בפרשת וזאת הברכה פירש פעמיים - ואחת מהן בפסוק דידן גופא - ש"ספון" הוא לשון מכוסה וטמון [כמו "ספינה", שהוא כשהיא מכוסה, להבדיל מאניה או סירה, כמש"כ המפרשים, למשל בספר יונה בחילוק שבין אניה באה תרשישה לירכתי הספינה, עיי"ש במלבי"ם].


וזה לשון רש"י שם:
חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן - "ספון" - אותה חלקה ספונה וטמונה מכל בריה שנאמר ולא ידע איש את קבורתו.

וכך איתא שם בתרגום אונקלוס: "קביר".
וכן ביונתן וירושלמי שם: גניז/קביר.
[ושניהם הכניסו לעניין שבאותו מקום קבועות אבנים טובות ומרגליות. ולא נתפרש מהיכן לקחו כן בלשון הפסוק. ואולי הוא כביאור מקביל ל"ספון" דהיינו דבר חשוב כמש"כ רש"י במגילה [על פי לשון חכמים, וכן כאן זו הוספה של דרש מהתרגומים], ודבר חשוב - שהוא גם מכוסה - ששייך שיימצא בקרקע [מקום קבורה] הוא אבנים טובות ומרגליות.
והסיבה לפרש כך הוא כי אולי זה מה שמבדיל בין "ספון" לבין "מכוסה, טמון". ש"ספון" הוא דבר המכוסה מחמת חשיבותו, ועכ"פ שהוא לא רק מכוסה אלא גם חשוב. ולפעמים הוא חשוב מחמת שהוא מכוסה [ולכן נדיר וקשה להשגה, כמו החילזון]. ואמנם היה אפשר לפרש שחלקה זו ספונה=חשובה מחמת שהיא קברו של משה, אבל התרגומים האלה הבינו שהיא חשובה מצד עצמה, שעצם המקום הוא חשוב גם לולא קבורת משה.
ובפירוש יונתן כתב שהוא מלשון "חלקת" דהיינו חלוקי אבנים, שהוא לשון צח כמו אבנים טובות. וצ"ע. כי לכאורה מילת "חלקת" תרגם יב"ע "אתר", וירושלמי "אתר מזמן תמן לבית קבורה", וא"כ מהיכן נשאר להם לדרוש "אבנים טובות". וכמו"כ המילה "חלקה" על שדה או מקום קבורה כתובה בעוד מקומות ושם לא שמענו שיש בו אבנים טובות. לכן אולי הוא מדכתיב כאן "ספון" ולא "טמון", והיינו שהוא גם לשון כיסוי וגם לשון חשיבות, וכנ"ל.
וסימנך: בפסוק "שפוני טמוני חול" פירשו גם אונקלוס וגם תרגום ירושלמי: אוצרות הטמונים בחול. הרי שהמילה "ספון" מתפרשת אצלם כ"אוצר"].



ובפסוק דידן "שפוני טמוני חול" פירש רש"י בחומש:
"ושפוני טמוני חול" - כסוי [אולי: כסויי?] טמוני חול, טרית וחלזון וזכוכית לבנה היוצאים מן הים ומן החול ובחלקו של יששכר וזבולון היה כמ"ש במסכת מגילה

הרי שהביא את גמרא דידן, על פסוק דידן, ואת הפסוק עם הגמרא גם יחד פירש ששפוני היינו כסויי, וכמו שפירש בפסוק "חלקת מחוקק ספון". ולא הזכיר כלל לשון חשיבות. וצ"ע מה הסיבה שבחומש פירש כך [על פי הגמרא] ובגמרא עצמה פירש אחרת.
וביותר, שבפירושו לגמרא עוד מדגיש רש"י ש"ספון" היינו "חשוב" רק "בלשון ברייתא", כלומר שבלשון מקרא הוא אחרת. כלומר שידוע שיש עוד פירוש למילה ספון, שהוא פירוש הפסוק על פי פשוטו, ולפי אותו פירוש לא אתי שפיר דרשה זו. והוא בוודאי פלא, שהרי בחומש פירש רש"י את אותה דרשה בעצמה על פי לשון מקרא. וגם מצד עצמו באמת מתאים לשון מקרא כאן לחילזון, שהוא מכוסה. ולמה צריך בכלל לעבור ללשון ברייתא כדי לדרוש את מה שהביא רב יוסף ששפוני הוא חילזון?

עוד יש להעיר למה שינה רש"י בחומש את סדר הפריטים, ולא כבגמרא ששפוני הוא חילזון, וטמוני הוא טרית, ואילו בחומש הקדים טרית לחלזון, כאומר ששפוני הוא טרית וטמוני הוא חילזון.
[ובאמת שלא רק רש"י שינה שם את הסדר מהגמרא, אלא כך הוא גם בתרגום יונתן שם: "וְיִתְפַּרְנְקוּן מִן טָרִיתָא, וְחַלְזוֹנָא יְאַחְדוּן וְיִצְבְּעוּן מֵאַדְמֵיהּ תִּיכְלָא לְחוּטֵי גוּלְיַתְהוֹן", טרית ואח"כ חילזון].
והסדר שבגמרא לכאורה יותר מדויק גם מצד עצמו, לאור מה שנתבאר. כי אם כנים הדברים שספון הוא דבר שהוא גם מכוסה וגם חשוב, א"כ מתאים יותר לחילזון שדמיו יקרים, ואילו טרית הוא בעיקר טמון, אבל אינו נדיר ודמיו יקרים כמו חילזון. לכן חילזון הוא 'שפוני' וטרית הוא 'טמוני'. ואולי זה הטעם שבגמרא הוסיף רש"י - על מה שכתב בחומש - שספון הוא לשון חשיבות.
דא עקא שרש"י כאן לא הזכיר שזו רק תוספת על מה שכתב בחומש [ואולי כי היה ברור לו שהלומד יודע שפשטות המילה ספון היינו טמון?].
וגם קשה למה תבר רש"י לגזיזיה כשהדגיש שספון הוא חשוב 'בלשון ברייתא', היינו לשון חכמים לחוד, אם בא לבאר בזה את לשון הפסוק.


ואולי בדקדוקים אלה יבואר הכל. והיינו:
בלשון מקרא "ספון" היינו "מכוסה" בכיסוי [ולא לשון חשיבות כלל, אלא מתאר רמה מסוימת של כיסוי]. כמו "ספינה" כנ"ל. ואילו "טמון" הוא לשון חזק יותר של העלם וגניזה.
ממילא:
לגבי קבורת משה כתוב רק מילה אחת: ספון. ושם מתפרש על עצם הכיסוי והגניזה, ואף שקברו של משה נעלם מאד והיה מתאים עליו לשון "טמון" [וכמו שהוסיף רש"י שם בפירושו כנ"ל] מכ"מ אין לדקדק בזה כ"כ כי לא כתובה כאן עוד מילה של כיסוי אלא זו בלבד.
[ומכ"מ טעמא בעי למה נקט הכתוב כאן לשון "ספון" ולא "טמון". ואולי זהו המקור לחידוש התרגומים יב"ע וירושלמי שקבועות שם אבנים טובות (גם לפי לשון מקרא, בלי להוסיף לשון חכמים כמו שהצענו לעיל. ואף שתמכנו את ההצעה דלעיל בתרגום אונקלוס וירושלמי לפסוק 'שפוני טמוני חול', שתרגמו שפוני=אוצר/ות, הנה בתרגום יונתן שם אין תימוך זה שהוא לא הזכיר שם כן, וגם אונקלוס - הנה בפסוק 'חלקת מחוקק ספון' לא פירש שום עניין חשיבות אלא רק "קביר". לכן עוד לאלוק מילין). כי קברו של משה נעלם מכל "בעצם", וממילא קשה למה כתוב בפסוק "ספון" ולא "טמון". ומזה למדו שבאותו מקום יש עוד דברים טמונים, אבל כאלה שלעומת קבורתו של משה הם נעלמים פחות, והיינו אבנים טובות ומרגליות, שלעומת קבורתו של משה - לא ראוי לומר עליהן "טמונות" אלא "ספונות" בלבד].
משא"כ לגבי זבולון, כתוב "שפוני טמוני". וכאמור - 'טמוני' הוא גניזה חזקה יותר מ'שפוני', וכשכתובים "ספון וטמון" זה ליד זה בוודאי שאין כאן כפל סתם, וגם בוודאי ש"ספון" מתפרש כפחות חזק מ"טמון". ופשוט לרש"י שחילזון הוא נדיר וטמון יותר מטרית, לכן הפך את הסדר מהגמרא - כי לפי לשון מקרא באמת יתפרש ש'שפוני' הוא טרית ו'טמוני' הוא חילזון.
ממילא כשבא רש"י לפרש את "תני רב יוסף", באמת קשה לו מדוע הקדים רב יוסף חילזון לטרית, ועל זה ענה כי בלשון ברייתא ספון הוא [גם] לשון חשוב, וממילא לפי לשון ברייתא מתהפכת הכוונה, ו'ספון' הוא יותר מתאים לחילזון מאשר 'טמון' בלבד, שלפי הברייתא קאי על טרית. לכן בדרשה של "תני רב יוסף" סודר הסדר חילזון קודם לטרית.

וכיון שמצד הסדר בברייתא הוכרח רש"י כבר לבאר את הדרשה על פי לשון ברייתא, ממילא [אף שמצד העניין גם לשון מקרא ספון=מכוסה מתאים עקרונית לחילזון שהוא מכוסה, מכל מקום כיון שמצד הסדר הוצרכנו להגיע ללשון ברייתא כנ"ל] סבר רש"י שכבר אין צורך לבאר את הדרשה מצד לשון מקרא כלל. כי "ספון=חשוב" לבדו כבר מספיק כדי לדרוש שזהו חילזון, שמכל מה שהיה בחלקו של זבולון בוודאי שהוא הכי חשוב, כי הוא הכי נדיר, ומשמש לבגדי מלכות ולהבדיל למצוה החשובה של תכלת וכו' [וכלשון הגמרא עצמה: "הכל צריכין לך על ידי חילזון", מפורש שהחילזון הוא הנכס הכי חשוב של זבולון, ודוק]. לכן בגמרא לא הזכיר רש"י את לשון מקרא כלל.

עלה בידינו, שאותו דקדוק בלשון רש"י ששינה את סדר הפריטים בפירושו לחומש מהסדר שבגמרא - העומד מאחוריו הוא הסיבה שבחומש פירש רש"י 'שפוני' בלשון מקרא, ובגמרא פירש רש"י 'שפוני' בלשון חכמים.

בריך רחמנא דאנהיר לעיינין.


נ.ב.
בגוף ההערה שרש"י שינה בפירושו לגמרא מהו 'ספון' מפירושו לחומש ראיתי שעמדו כמה מחברים, אבל הם רק ציינו זאת ותו לא, היינו שבחומש פירש רש"י אחרת, ואפילו לא עשו מזה קושיה. ובאמת נפלאתי מדוע. על השאלה משינוי סדר הפריטים ברש"י בחומש לא ראיתי שעמדו. [כמובן שלא ראיתי אינה ראיה].
נערך לאחרונה על ידי צופה_ומביט ב ד' אוגוסט 17, 2022 11:10 am, נערך 4 פעמים בסך הכל.

סמל אישי של המשתמש
אהרן תאומים
הודעות: 2352
הצטרף: ב' יולי 30, 2018 9:15 am
מיקום: בארא פארק
שם מלא: אהרן פרנקל תאומים
יצירת קשר:

Re: מסכת מגילה - דיוקים ורמזים ברש"י

הודעהעל ידי אהרן תאומים » ב' אוגוסט 15, 2022 12:13 am

יפה מאד! ואולי אפשר להוסיף שזה מתחבר לדקדוק נוסף ברש"י בהמשך וכפי שכתבתי כאן https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=27909

צופה_ומביט
הודעות: 2099
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: מסכת מגילה - דיוקים ורמזים ברש"י

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ב' אוגוסט 15, 2022 11:33 am

לגבי הדיוק ההוא:

ראשית, עיין בהגהות וציונים עוז והדר.

ושנית, מה שהזכיר רש"י רק/בעיקר את החילזון, הוא פשוט בהמשך לדברי הגמרא עצמה:
אמר לו כולן צריכין לך ע"י חלזון. אמר לפניו, רבונו של עולם מי מודיעני?

כל הקטע באמצע של "תני רב יוסף" הוא עבורנו לומדי הגמרא שנדע את הדרשה שממנה לומדים שיש אצלו חילזון, אבל עצם הדו-שיח בין זבולון לקב"ה לא נקטע באמצע [כמובן, הם לא היו צריכים להביא באמצע את "תני רב יוסף"], אלא מיד אחרי שאמר לו הקב"ה "כולן צריכין לך על ידי חילזון" שאל זבולון "רבש"ע מי מודיעני". לכן פירש רש"י מילים אלה רק על החילזון, ופשוט בעז"ה.

ומה שבדיבור הבא הוסיף רש"י גם חול, וגם נקט שם "שוה פרוטה" מה שלא הזכיר מקודם, גם הוא מדוקדק מהגמרא, שבתשובת הקב"ה לא ענה לו רק על חילזון, אלא אמר לו:
סימן זה יהא לך, כל הנוטל ממך בלא דמים אינו מועיל בפרקמטיא שלו כלום.

ואי קאי רק על החילזון שעליו דובר עד כאן - למה "כל הנוטל ממך", הלוא פשוט שהנידון הוא נטילה מזבולון, הול"ל "כל הנוטלו", או "כל הנוטל ממנו" [או בסתם "כל הנוטל"] שיהיה קאי על החילזון. ועוד קשה, למה להגיע לפרקמטיא [מסחר] שלו, די שתתקלקל הצביעה [עצם הייצור] שהוא ההפסד הכי פשוט וגם קודם בזמן? וגם [באם לא תתקלקל הצביעה] איך לא יועיל במסחר שלו כש"כולן צריכין לו"?
אלא בהכרח שכאן בתשובת הקב"ה כלול יותר מהחילזון [וכבר זה מסביר את הלשון הכולל "פרקמטיא", אולי במשמעות של "עסק". וגם מוסבר הלשון "ממך", ולא "ממנו"]. ובאמת לגבי החילזון כבר הצביעה תתקלקל, ולא רק המסחר [כך פירש"י]. וברש"י שלפנינו כתוב כן גם לגבי החול, שהוא יתקלקל ולא ייעשה זכוכית. אבל העיקר הוא הסיום: "לא יועיל כלום", דהיינו אותה פרקמטיא [עסק וכן מסחר] לא תצליח ולא ירוויח ממנה אפילו שוה פרוטה, שהוא הסך המינימלי במסחר [ואולי גם מדיוק לשון "בלא דמים"].

ובזה מובן לשון רש"י לפנינו שסיים "לא יועיל כלום" - היינו הגברא לא יועיל כלום בפרקמטיא שלו [וכפשטות לשון הגמרא עצמה, ודוק, "בפרקמטיא שלו" קאי על "כל הנוטל", ולא על החילזון/חול שלא מוזכר במשפט]. ואי"צ למה שהביאו בהגהות וציונים שם מרש"י בע"י "לכלום" [שקאי על הצביעה והחול]. שהוא באמת מיותר, הרי כבר כתב שיתקלקל, א"כ פשיטא שלא יועיל לכלום [ואולי לגרסה זו בא לשלול שאפילו משהו אחר שהוא שוה פרוטה א"א יהיה לעשות ממנו]. ולגרסתנו מובן שקאי על הגברא, ולא יועיל כלום היינו בפרקמטיא שלו.

ואמנם לגבי הטונה לא הזכיר רש"י כאן כלום, ומשמע מזה להדיא שנחלת השבטים אינה תופסת את הים [שכנגדה] אלא רק ביבשה, ולכן דג טונה אכן מותר לכולם לדוג שם. וממילא עולה מזה שגם ציידי חילזון הצדים אותו מתוך הים יוכלו לצודו שם. ורק את החילזון שעולה מעצמו ליבשה אסור יהיה לקחת מזבולון בלא דמים. ולכן דקדק רש"י את לשונו גם לגבי החילזון וכתב "כל המוצא חלזון", דהיינו מוצאו על החול כשיצא כבר מן הים, והוא הפלא ופלא עד כמה מדוקדק לשון רש"י, לא יאומן כי יסופר.
[וראה לשון רש"י עה"ת בפסוק שפוני טמוני חול: "טרית וחלזון וזכוכית לבנה היוצאים מן הים ומן החול". ועיין].


נ.ב.
אם כנים הדברים [בפסקה האחרונה], נמצא [עכ"פ לפי מה שפירש רש"י] שרש"י הבין שהמימרא הידועה שחילזון עולה מן הים וכו' היא כפשוטה, שרק [או בעיקר] כך מוצאים אותו, ומהעליה הזו עיקר אספקת החילזון, ולא מצידתו מתוך הים [שהיא זניחה לפי ערך]. דאל"כ, איך אמר הקב"ה לזבולון "כולן צריכין לך על ידי חילזון" - כשכל אחד מכל שבט יכול לצוד אותו בים הפתוח שמול חופי זבולון, שאינו שייך לזבולון, אלא יד כל אדם בו?
ובאמת צ"ע לפי זה מה היתה פרנסת "ציידי חילזון", ומה צידה יש בזה, הרי עיקר אספקת החילזון הוא מ"מוצאי חילזון" שעלה על החוף ומלקטים אותו משם. וצ"ע.


חזור אל “בית התלמוד”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 8 אורחים