פורום אוצר החכמה

כד.
כוס של אדום מעבירין לפניה

מנא ידעינן אמר רב כהנא כוס אדום מעבירין לפניה בשעה שעולה עליה זכר א"ה אמאי דמיה יקרין הואיל ושתי שערות פוסלות בה ומאי שנא דידהו אמר רב כהנא במוחזקת

לכאורה כוונת רב כהנא דאפילו אם מעבירין לפניה כוס אדום מ"מ עדיין יש חשש של שתי שערות פסולות ולכן הלכו לדמא בן נתינה משום שהם מוחזקות להיות אדומות לגמרי בלי שערות פסולות.

אולם עיין רש"י ד"ה במוחזקת וז"ל מין משפחות פרות היו לו לדמא בן נתינא מוחזקות לילד ולדות אדומין בהעברת כוס עכ"ל

וצ"ע מדוע לא פירש כפשוטו, ועוד קשה דלפי דבריו משמע שהכוס אדום לא מהני לכל פרה, ולכאורה לא משמע כן מדברי רב כהנא.

המציאות מוכיחה שלא כל פרה שיעבירו לפניה כוס אדום תלד פרה אדומה...

כנראה יש שילוב בין הגנטיקה לבין ההתבוננות בשעת הרביעה.

אולם א"כ הטעם שדמיה יקרים יכול להיות משום שכוס אדום לא מועיל לרוב פרות ומדוע אמר טעם אחר של שני שערות פסולות.

אם כוס אדום היה מועיל לפרות מזן מסוים - אז היו קונים פרה אחת מהזן הזה וממנה היו ריבוי פרות אדומות, ולא היו דמיה יקרים.

מדוע דמיה יקרים?

עיין ע"ז כד ע"א.

לא הבנת שאלתי

כ"ח ע"ב
אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: עין שמרדה - מותר לכוחלה בשבת. סבור מיניה: הני מילי הוא דשחקי סמנין מאתמול, אבל משחק בשבת ואתויי דרך רשות הרבים לא; א"ל ההוא מרבנן ורבי יעקב שמיה, לדידי מיפרשא מיני' דרב יהודה: אפילו מישחק בשבת ואתויי דרך רשות הרבים - מותר. רב יהודה שרא למיכחל עינא בשבת. אמר להו רב שמואל בר יהודה: מאן ציית ליהודה מחיל שבי! לסוף חש בעיניה, שלח ליה: שרי או אסיר? שלח ליה: לכ"ע שרי, לדידך אסיר, וכי מדידי הוא? דמר שמואל היא. ההיא אמתא דהואי בי מר שמואל דקדחא לה עינא בשבתא, צווחא וליכא דאשגח בה, פקעא עינא. למחר נפק מר שמואל ודרש: עין שמרדה - מותר לכוחלה בשבת; מאי טעמא? דשורייני דעינא באובנתא דליבא תלו.

צ"ע, אם העין תלויה בשרירי הלב והתירו חילול שבת דאורייתא - משמע שזו סכנת נפשות ומה אכפת לן שרב שמואל אסר, וכי הותרה נפשו?

שמואל דוד כתב:כד.
כוס של אדום מעבירין לפניה

מנא ידעינן אמר רב כהנא כוס אדום מעבירין לפניה בשעה שעולה עליה זכר א"ה אמאי דמיה יקרין הואיל ושתי שערות פוסלות בה ומאי שנא דידהו אמר רב כהנא במוחזקת

לכאורה כוונת רב כהנא דאפילו אם מעבירין לפניה כוס אדום מ"מ עדיין יש חשש של שתי שערות פסולות ולכן הלכו לדמא בן נתינה משום שהם מוחזקות להיות אדומות לגמרי בלי שערות פסולות.

אולם עיין רש"י ד"ה במוחזקת וז"ל מין משפחות פרות היו לו לדמא בן נתינא מוחזקות לילד ולדות אדומין בהעברת כוס עכ"ל

וצ"ע מדוע לא פירש כפשוטו, ועוד קשה דלפי דבריו משמע שהכוס אדום לא מהני לכל פרה, ולכאורה לא משמע כן מדברי רב כהנא.

ייתכן, שמבחינה מציאותית מוכח לא כן, ומשום כך פירש שפרותיו של דמא בן נתינה היו מוחזקות בכך, וביותר, דמשום כך שימרו את פרותיו ולא פרות של רבים אחרים.

כד, ב
מספר הערות נפלאות בעניין שירת הפרות
וישרנה הפרות בדרך על דרך בית שמש וגו' מאי וישרנה א"ר יוחנן משום ר"מ שאמרו שירה.
א. מדוע אין מוזכר שירתן של הפרות, בעשרה דברים שנבראו בער"ש בה"ש כפי האתון, [ועיין ריטב"א].
ב. האם הפרות שרו ודיברו בשפת בני האדם. [ועיין ראב"ד].
ג. אם נאמר, שהפרות שרו כפשוטן, אם כן יש לתמוה על דברי התוי"ט באבות, שמפרש כי 'פי הארץ' שנברא בער"ש, אין המכוון על בליעת קורח ועדתו, אלא על כך שהארץ פתחה את פיה וקראה בקול גדול, כי קורח ועדתו ירדו חיים שאולה.
ומעתה תיקשי, אם כל דיבור משונה של בע"ח וכדומה, נמנה בפני עצמו, כפי שנמנה פי האתון לבד, ופי הארץ לבד, אם כן מדוע לא נאמר במשנה כי בער"ש, נברא אף פי הפרות.
ד. מהו החידוש וההתפעלות משירת הפרות, והלא בכל יום הבריאה כולה אומרת את 'פרק שירה'.

כד, ב
מספר מקומות שמצינו כי דומם ובע"ח דיברו.
וישרנה הפרות בדרך על דרך בית שמש וגו' מאי וישרנה א"ר יוחנן משום ר"מ שאמרו שירה.

א. בחלוקת הארץ, הגורל צווח ואמר כפי דפרש"י [במדבר כו, נד], "והגורל עצמו היה צווח ואומר, אני הגורל עליתי לגבול פלוני לשבט פלוני, שנאמר על פי הגורל".
ב. מכות יא, א ברש"י, "קפא תהומא. צף התהום בגמרת ירושלמי (שם) שמצא שם חרס שהגביה קולו ואמר לו אל תטלני מכאן שאני כבוש על התהום מיום מתן תורה שרעדה כל הארץ ולא שמע דוד לדבריו ונטלו".
ג. ספר הזכרונות של אחשורוש דיבר אף הוא, בילקוט שמעוני [אסתר רמז תתרנ"ז] איתא, שעשרה בניו של המן היו אנשי החצר של אחשורוש, שכאשר הגיעו לזכותו של מרדכי היו מדלגים על סיפור זה, שלא היה רלוונטי מבחינתם כלל. "היו קורין אין כתיב כאן - אלא ויהיו נקראים, מאליהם היו נקראים, ר' יעקב בשם ר' חנינא אמר אל תתמה ומה להטיל שלום בין שבט לשבט היה הגורל מדבר דכתיב על פי הגורל תחלק נחלתו, ליתן חיים לאומה שלמה על אחת כמה וכמה.
ד. הצפרדעים במצרים דברו: הצפרדע שנכנסה לגופו של פרעה היתה שואלת את חברותיה מתי נצא מכאן, והן היו עונות לה כשיבא בן עמרם ויתפלל עלינו [מדה"ג שמות ח, ד].

כד, א
האם פרעה נתן בהמות להקרבה?
גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות, קודם מתן תורה שאני.
מבואר, כי משה רבינו לקח מבהמות פרעה להקרבה, וקודם מת"ת שאני.
צ"ע, על דברי הרמב"ן [שמות י, כה] שכותב, כי משה רבינו כלל לא חפץ להקריב מהקרבנות, ואם כן מדוע הגמ' אינה מתרצת, שמשה רבינו כלל לא התכוון להקריב מבהמות פרעה, וקושיא מעיקרא ליתא.
וז"ל הרמב"ן, "גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות לא אמר משה דבר זה על מנת להעשות, ולא עשה כן כלל, אבל הם דברי חיזוק יאמר כי תכבד מאד יד ה' עליו ועל עמו, עד כי גם זבחים ועולות וכל אשר לו יתן בעד נפשו ובאמת כי כאשר אמר להם (להלן יב לב) וברכתם גם אותי, היה נותן ברצונו כל מקנהו לכפר עליו, אבל לא עלה על דעת משה לעשות זבח רשעים תועבה (משלי כא כז), כי ה' חפץ דכאו, לא לכפר עליו, רק להענישו ולנער אותו ואת כל חילו בים".
וכן יש להקשות מסוגיין, על דברי המשך חכמה [ויקרא, כז, לג], "ולכן אמרו גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות ועשינו לה' (שמות י, כה), דאם איתא דאקציה או דפלח לא היה נותן".
וצריך ביאור, דהגמ' הוצרכה לטעם של קודם מת"ת, וצ"ע.
[אמנם באב"ע [שמות י, כה] כתב, "גם אתה תתן בידינו - גם אתה חייב ליתן בידינו זבחים ועולות להקריב".]

לא הבנתי את הקושיה. משה רבינו לא התכוון לזה לדעת הרמב"ן אבל בתורה לא יכול להיות כתוב שמשה רבינו יגיד שיקרה דבר שהוא איסור וז"פ.

שמואל דוד כתב:כד.
כוס של אדום מעבירין לפניה

מנא ידעינן אמר רב כהנא כוס אדום מעבירין לפניה בשעה שעולה עליה זכר א"ה אמאי דמיה יקרין הואיל ושתי שערות פוסלות בה ומאי שנא דידהו אמר רב כהנא במוחזקת

לכאורה כוונת רב כהנא דאפילו אם מעבירין לפניה כוס אדום מ"מ עדיין יש חשש של שתי שערות פסולות ולכן הלכו לדמא בן נתינה משום שהם מוחזקות להיות אדומות לגמרי בלי שערות פסולות.

אולם עיין רש"י ד"ה במוחזקת וז"ל מין משפחות פרות היו לו לדמא בן נתינא מוחזקות לילד ולדות אדומין בהעברת כוס עכ"ל

וצ"ע מדוע לא פירש כפשוטו, ועוד קשה דלפי דבריו משמע שהכוס אדום לא מהני לכל פרה, ולכאורה לא משמע כן מדברי רב כהנא.

בעניותי לא הבנתי את שאלותיך.
הגמרא שואלת מאי שנא דידהו. כלומר למה צריך ללכת לשמר את בהמותיו של דמא בן נתינה נעביר כוס אדום לפני בהמת ישראל ויהיה לנו פרה אדומה. עונה הגמרא במוחזקין. רש"י מסביר שזה תירוץ הגמרא שפרותיו של דמא היו מוחזקות שכוס אדום פועל עליהן (ואחרות לא ולכן אי אפשר להעביר כוס לפני פרת ישראל כי לא וודאי שיצא פרה אדומה). מה אתה מציע במקום זה ? שנולדות אדומות אבל לא לגמרי ? מה ההבדל בין זה לבין רש"י?

עבודה זרה כז.

אשה כמאן דמהילא כו׳
לכאורה קשה ממסכת בבא קמא דף פח מה לאשה שכן אינה ראויה למילה ועיין תוספות שם וצ״ע

ע"ז כד, א
אבני שוהם הפסיק הענין (עיין רש"י ותוס' שם).
מעניין לשים לב שכל הדברים שנאמרו בתחילה בוא"וים - הובאו ע"י הקהל, וכל הדברים שנאמרו אחרי הפסקת הרצף (שמן, בשמים, אבני שוהם ואבני מילואים) - הובאו ע"י הנשיאים!

ובפרט יומתק לפי מה ששמעתי (בשם הרבי מליובאוויטש) שהציבור תרמו ממון לקניית ד דברים אלו, "והנשיאים הביאו" היינו שהם הלכו לקנות את הדברים מתגרי האומות וכיו"ב.

אוצר החכמה כתב:

שמואל דוד כתב:כד.
כוס של אדום מעבירין לפניה

מנא ידעינן אמר רב כהנא כוס אדום מעבירין לפניה בשעה שעולה עליה זכר א"ה אמאי דמיה יקרין הואיל ושתי שערות פוסלות בה ומאי שנא דידהו אמר רב כהנא במוחזקת
לכאורה כוונת רב כהנא דאפילו אם מעבירין לפניה כוס אדום מ"מ עדיין יש חשש של שתי שערות פסולות ולכן הלכו לדמא בן נתינה משום שהם מוחזקות להיות אדומות לגמרי בלי שערות פסולות.
אולם עיין רש"י ד"ה במוחזקת וז"ל מין משפחות פרות היו לו לדמא בן נתינא מוחזקות לילד ולדות אדומין בהעברת כוס עכ"ל
וצ"ע מדוע לא פירש כפשוטו, ועוד קשה דלפי דבריו משמע שהכוס אדום לא מהני לכל פרה, ולכאורה לא משמע כן מדברי רב כהנא.

בעניותי לא הבנתי את שאלותיך.
הגמרא שואלת מאי שנא דידהו. כלומר למה צריך ללכת לשמר את בהמותיו של דמא בן נתינה נעביר כוס אדום לפני בהמת ישראל ויהיה לנו פרה אדומה. עונה הגמרא במוחזקין. רש"י מסביר שזה תירוץ הגמרא שפרותיו של דמא היו מוחזקות שכוס אדום פועל עליהן (ואחרות לא ולכן אי אפשר להעביר כוס לפני פרת ישראל כי לא וודאי שיצא פרה אדומה). מה אתה מציע במקום זה ? שנולדות אדומות אבל לא לגמרי ? מה ההבדל בין זה לבין רש"י?

עיין תו"ח. וכוונתי דפשטות לשון הגמרא משמע שהטעם שדמיה יקרים משום דאף דכל אחד יכול להעביר כוס אדום מ"מ עדיין יש בעיה של שני שערות פסולות, וא"כ כשאמר רב כהנא במוחזקת משמע מדבריו שפרות של דמא מוחזקות בלי שערות פסולות. אולם כנראה דאי אפשר לרש"י לפרש כן דא"כ איזה שכר היה לדמא שלשנה הבאה נולדה לו פרה אדומה.
וע"ע בספר עבודה ברורה.

כז.

רש"י ד"ה ותקח - ע"י שליח:
ותכרת - אמרה לאחר וכרת:

יש לעיין מה הוסיף בזה על לשון הגמרא ועוד מדוע שינה בלשונו ולא כתב ע"י שליח בשניהם.

כד, א
קושיא על הרמב"ם שספיקא דאורייתא לקולא.
גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות, קודם מתן תורה שאני.
צ"ע, לדעת הרמב"ם שספק דאורייתא מן התורה לקולא [עיין ש"ש ש"א בהרחבה], אם כן, מדוע לא יכל משה רבינו לקחת מפרעה זבחים ועולות, הלא הוי ספק אם נעבד בהם לע"ז, ואם כן ספק לקולא.
ומדוע אם כן הגמ' הוצרכה לתרץ, דקודם מת"ת שאני.

כח: ברקא

עיין פירש"י בתחילת העמוד שפירש ליצ"א של שיער ואח"כ באמצע העמוד פירש שער של לייצ"א.

מה זה ליצ"א/לייצ"א ומדוע שינה רש"י בפירושו.

שמואל דוד כתב:כז.

רש"י ד"ה ותקח - ע"י שליח:
ותכרת - אמרה לאחר וכרת:

יש לעיין מה הוסיף בזה על לשון הגמרא ועוד מדוע שינה בלשונו ולא כתב ע"י שליח בשניהם.

עיין חת"ס עה"ת.

אפשר לשלוח?

שמואל דוד כתב:עבודה זרה כז.

אשה כמאן דמהילא כו׳
לכאורה קשה ממסכת בבא קמא דף פח מה לאשה שכן אינה ראויה למילה ועיין תוספות שם וצ״ע

בע"ה מצאתי בחכמת שלמה יו"ד רסד א שהקשה כנ"ל. וע"ע במצפ"א ב"ק פח ובמשמרות כהונה שם. ועיין חידושי הגר"ח סטנסיל סימן קפו וסימן רנד.

שמואל דוד כתב:

גימפעל כתב:

שמואל דוד כתב:כז.
רש"י ד"ה ותקח - ע"י שליח:
ותכרת - אמרה לאחר וכרת:
יש לעיין מה הוסיף בזה על לשון הגמרא ועוד מדוע שינה בלשונו ולא כתב ע"י שליח בשניהם.

עיין חת"ס עה"ת.

אפשר לשלוח?

זיל קרי בי רב.

כח:
רש"י ד"ה גובתא דקניא - הרי מאה שנה.
לא הבנתי כוונת רש"י במש"כ הרי.

כט.
עשרה דברים מחזירים את החולה כו'
ושחלים ותגלחת ומרחץ וגבינה כו'
יש לדקדק מדוע הפסיק הגמרא בין המאכלים

כט.
רש"י ד"ה אפר מקלה
יש לעיין מדוע רק כאן האריך רש"י לבאר מה זה אפר מקלה וצ"ע

והיכן עוד היה לו להאריך?

שמואל דוד כתב:כח:
רש"י ד"ה גובתא דקניא - הרי מאה שנה.
לא הבנתי כוונת רש"י במש"כ הרי.

הרי= זה כבר

בברכה המשולשת כתב:

שמואל דוד כתב:כט.
רש"י ד"ה אפר מקלה
יש לעיין מדוע רק כאן האריך רש"י לבאר מה זה אפר מקלה וצ"ע

והיכן עוד היה לו להאריך?

בשאר הדברים רש"י ציין מקומם בש"ס בלבד ורק אצל אפר מקלה האריך לבאר וצ"ע

ראשית דבריי, אודה ד' מאוד בפי בתוך רבים אהללנו, כי הבערה ללהב יצאה בחצר ביתי, וברוך ששפך חמתו על חוטי הטלפון, והחיינו וקיימנו בשלימות גוף ונפש וממון, אנחנו וכל משפחתנו, ושכיננו הקרוב אל ביתנו, וכפסע רח"ל היה שיהיה אסון גדול ואבידת הרבה נפשות ר"ל. ועל כן לא באו דבריי כאן זה למעלה משבוע ימים.

ההוא דאמר כתב:כד, א
קושיא על הרמב"ם שספיקא דאורייתא לקולא.
גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות, קודם מתן תורה שאני.
צ"ע, לדעת הרמב"ם שספק דאורייתא מן התורה לקולא [עיין ש"ש ש"א בהרחבה], אם כן, מדוע לא יכל משה רבינו לקחת מפרעה זבחים ועולות, הלא הוי ספק אם נעבד בהם לע"ז, ואם כן ספק לקולא.
ומדוע אם כן הגמ' הוצרכה לתרץ, דקודם מת"ת שאני.

עי' בשו"ת שואל ומשיב תליתאה ח"א סי' תכו על קושיא כיוצא בזה בדין ספק נעבד, דבע"ז החמירו גם במקום ספק.

ההוא דאמר כתב:כד, א
האם פרעה נתן בהמות להקרבה?
גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות, קודם מתן תורה שאני.
מבואר, כי משה רבינו לקח מבהמות פרעה להקרבה, וקודם מת"ת שאני.
צ"ע, על דברי הרמב"ן [שמות י, כה] שכותב, כי משה רבינו כלל לא חפץ להקריב מהקרבנות, ואם כן מדוע הגמ' אינה מתרצת, שמשה רבינו כלל לא התכוון להקריב מבהמות פרעה, וקושיא מעיקרא ליתא.
וז"ל הרמב"ן, "גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות לא אמר משה דבר זה על מנת להעשות, ולא עשה כן כלל, אבל הם דברי חיזוק יאמר כי תכבד מאד יד ה' עליו ועל עמו, עד כי גם זבחים ועולות וכל אשר לו יתן בעד נפשו ובאמת כי כאשר אמר להם (להלן יב לב) וברכתם גם אותי, היה נותן ברצונו כל מקנהו לכפר עליו, אבל לא עלה על דעת משה לעשות זבח רשעים תועבה (משלי כא כז), כי ה' חפץ דכאו, לא לכפר עליו, רק להענישו ולנער אותו ואת כל חילו בים".
וכן יש להקשות מסוגיין, על דברי המשך חכמה [ויקרא, כז, לג], "ולכן אמרו גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות ועשינו לה' (שמות י, כה), דאם איתא דאקציה או דפלח לא היה נותן".
וצריך ביאור, דהגמ' הוצרכה לטעם של קודם מת"ת, וצ"ע.
[אמנם באב"ע [שמות י, כה] כתב, "גם אתה תתן בידינו - גם אתה חייב ליתן בידינו זבחים ועולות להקריב".]

יעויין היטב בפי' רבי חיים פלטיאל על פס' זה שהקשה כן, וראה עוד בספר דף על הדף מדברי הספר נחלת יעקב יהושע עה"ת.

שמואל דוד כתב:

שמואל דוד כתב:עבודה זרה כז.

אשה כמאן דמהילא כו׳
לכאורה קשה ממסכת בבא קמא דף פח מה לאשה שכן אינה ראויה למילה ועיין תוספות שם וצ״ע

בע"ה מצאתי בחכמת שלמה יו"ד רסד א שהקשה כנ"ל. וע"ע במצפ"א ב"ק פח ובמשמרות כהונה שם. ועיין חידושי הגר"ח סטנסיל סימן קפו וסימן רנד.

בענין דברי הגר"ח, יעוי' היטב בברכת שמואל יבמות סי' יח.

לפי דברי הגר"ח יש לדון באשה שמלה לענין ברכת להכניסו בבריתו של אברהם אבינו. ועי' במגן אברהם או"ח סי' קפז לענין 'על בריתך שחתמת בבשרנו', ויש לפלפל.

שמואל דוד כתב:כח:
רש"י ד"ה גובתא דקניא - הרי מאה שנה.
לא הבנתי כוונת רש"י במש"כ הרי.

אכן צ"ב, כמו שהניח בצ"ע בשו"ת להורות נתן ח"ט קונט' וחי בהם פרק א סי' יב.

כו:
ימול כותי ואל ימול גוי
צ"ע אם הכותים מלים להר גריזים, וכמו שכתב רש"י שם "ואל ימות כותי. שמל לשם דמות יונה שמצאו בראש הר גריזים ועובדין לה עבודה כדאמר בהכל שוחטין (חולין דף ו.) ומלין את בניהם לשם יונה זו", א"כ למה כל החשש הוא שהמילה שלא לשמה, תיפוק ליה משום לפני עיוור דעבודה זרה.

וחשבתי שאולי י"ל ע"פ חולין ו. שמבואר שם שרק מיעוט מהכותים עבדו לע"ז בהר גריזים, אלא גזרו רובן אטו מיעוטן, א"כ באמת במילה אין חשש כ"כ שיעבוד ע"ז, ומשום לפני עיוור אי"צ לחוש כיון שע"פ רוב לא יעבוד ע"ז. מכל מקום אולי לענין מילה לשמה לא הולכים בתר רוב ואומדנא, אלא י"ל שצריך וודאות שהמילה לשמה. א"כ על אף שמשום לפני עיוור אי"צ לחוש להמיעוט, מכל מקום אולי לענין לשמה כן צריך לחוש למיעוטא, ואכתי צ"ע.

כח, א
מדוע אין שבועתו של רבי יוחנן בכלל נשבע לבטל את המצוה?
ת"ש רבי יוחנן חש בצפדינא אזל לגבה דההיא מטרוניתא עבדה חמשא ומעלי שבתא א"ל למחר מאי אמרה ליה לא צריכת אי צריכנא מאי אמרה אשתבע לי דלא מגלית אישתבע לה לאלהא ישראל לא מגלינא גלייה ליה למחר נפק דרשה בפירקא והא אישתבע לה לאלהא דישראל לא מגלינא אבל לעמיה ישראל מגלינא.
צ"ע, דתיפוק ליה, שהוי נשבע לבטל את המצוה, דהלא מחוייב הוא להציל את ישראל, מידי מכה שיש בה סכנת נפשות, וכל שנשבע שלא יגלה, ה"ל נשבע לבטל את המצוה של לא תעמוד על דם רעך, וצ"ע.

כח, א
אמאי רבי יוחנן לא יכל לעבור על שבועתו משום פיקוח נפש?
ת"ש רבי יוחנן חש בצפדינא אזל לגבה דההיא מטרוניתא עבדה חמשא ומעלי שבתא א"ל למחר מאי אמרה ליה לא צריכת אי צריכנא מאי אמרה אשתבע לי דלא מגלית אישתבע לה לאלהא ישראל לא מגלינא גלייה ליה למחר נפק דרשה בפירקא והא אישתבע לה לאלהא דישראל לא מגלינא אבל לעמיה ישראל מגלינא.
יל"ע, מדוע הוצרכה הגמ' לומר שר"י יכל להפר את שבועתו, משום שנשבע שרק לאלוקי ישראל לא מגלינא, ה"ל למימר, דהיות ואיכא בדבר הצלת נפשות, אם כן פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה, ובכלל זה איסור שבועה

כז, א
בדין מתו אחיו מחמת מילה האם נחשב כערל
איכא בינייהו ישראל שמתו אחיו מחמת מילה ולא מלוהו למ"ד ואתה את בריתי תשמור איכא למאן דאמר המול ימול ליכא ולמ"ד המול ימול ליכא.
הנה, נחלקו רש"י והתו"י ביבמות [ע, א] האם מתו אחיו מחמת מילה, אוסר באכילת תרומה כדין ערל, שיטת רש"י שפוסל, בעוד שהתו"י נוקט שהיות ואין חיוב מילה שוב אין בזה פסלות דערלה מאכילת התרומה.
ומעתה תיקשי לדעת התו"י, מה היה ההו"א שמתו אחיו מחמת מילה יהא פסול למילה, ומאי שנא מתרומה שאינו נחשב כערל. [ודוחק לומר, שכל דבריו הינם למסקנא].
ולאידך גיסא, למסקנא דמתו אחיו מחמת מילה כשר למול, לדעת רש"י מאי שנא דלגבי אכילת תרומה פסול הוא.

נוטר הכרמים כתב:ראשית דבריי, אודה ד' מאוד בפי בתוך רבים אהללנו, כי הבערה ללהב יצאה בחצר ביתי, וברוך ששפך חמתו על חוטי הטלפון, והחיינו וקיימנו בשלימות גוף ונפש וממון, אנחנו וכל משפחתנו, ושכיננו הקרוב אל ביתנו, וכפסע רח"ל היה שיהיה אסון גדול ואבידת הרבה נפשות ר"ל. ועל כן לא באו דבריי כאן זה למעלה משבוע ימים.

מודים אנו במודים דרבנן, קמיה מרא דבשמיא, בבחינת הטוב והמיטיב לאחרים [לנו], על נס ההצלה של נוטר הכרמים, וזכות הרבצת התורה המופלאה שלו היוותה חלק מהתורה מגנא ומצלא.
ויה"ר שיזכה להגביר חיילים לתורה, מתוך בריות גופא ונהורא מעליא, ששון ושמחה ישיגו כל הימים.

ההוא דאמר כתב:כח, א
מדוע אין שבועתו של רבי יוחנן בכלל נשבע לבטל את המצוה?
ת"ש רבי יוחנן חש בצפדינא אזל לגבה דההיא מטרוניתא עבדה חמשא ומעלי שבתא א"ל למחר מאי אמרה ליה לא צריכת אי צריכנא מאי אמרה אשתבע לי דלא מגלית אישתבע לה לאלהא ישראל לא מגלינא גלייה ליה למחר נפק דרשה בפירקא והא אישתבע לה לאלהא דישראל לא מגלינא אבל לעמיה ישראל מגלינא.
צ"ע, דתיפוק ליה, שהוי נשבע לבטל את המצוה, דהלא מחוייב הוא להציל את ישראל, מידי מכה שיש בה סכנת נפשות, וכל שנשבע שלא יגלה, ה"ל נשבע לבטל את המצוה של לא תעמוד על דם רעך, וצ"ע.

דן בזה מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל ב'פסקים והוראות בהל' שבת' מוריה קובץ רנג תשנ"ח.
הכיוון הוא שבשעת מעשה השבועה אין כאן ביטול המצוה, דכל עוד לא נשבע אינו יודע הרפואה, ובשעה שנשבע אינו מבטל. אחר כך הוא כבר מנוע ואנוס 'רגיל' מחמת שבועתו דמעיקרא.