דף ועוד דף (מתעדכן)

[אהרן תאומים]

שבת קג. מאי קעביד רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו מפני שמאמן את ידו קשו בה בני רחבה אלא מעתה חזא אומנתא בשבתא וגמר (רש"י) מאמן ידיו. מרגילם ומכוונם להכאה הראוייה למלאכה מכה גדולה או מכה קטנה:
בבא קמא פה: (תוס') רואין אותו כאילו שומר קישואין. שכבר נתן לו דמי ידו או דמי רגלו שומר קישואין לא קאי ארגל דברגלו קאמר בגמרא שבת כשומר הפתח אבל קישואין אין יכול לשמור א''נ בגמ' איירי בשיבר שני רגליו דומיא דסימא את עינו דאיירי בסימא שתי עיניו דאי עינו אחת עדיין הוא ראוי לכל זה שהיה ראוי בתחילה ובתוספתא (פ''ט) נמי קתני רואין אותו כאילו הוא חיגר שומר קישואין משמע דחיגר יכול לשמור ונראה דאם היה מלמד תינוקות לא נאמר כאילו הוא שומר קישואין ובשיבר רגלו אם היה עושה מעשה מחט או נוקב מרגליות לא נאמר כאילו הוא שומר הפתח דאם כן לקתה מדת הדין אלא הכא בסתם בני אדם שאין בעלי אומנות:

[אהרן תאומים]

שבת קד. גימ''ל דל''ת גמול דלים מ''ט פשוטה כרעיה דגימ''ל לגבי דל''ת שכן דרכו של גומל חסדים לרוץ אחר דלים ומ''ט פשוטה כרעיה דדל''ת לגבי גימ''ל דלימציה ליה נפשיה ומ''ט מהדר אפיה דדל''ת מגימ''ל דליתן ליה בצינעה כי היכי דלא ליכסיף מיניה (רש"י) מ''ט פשיט כרעיה דגימ''ל לגבי דלי''ת. ולא לגבי בי''ת: מ''ט פשיט כרעיה דדלי''ת לגבי גימ''ל. ולא לגבי ה''א שמושכה קצת לצד גימ''ל: דלימציה ליה. עני נפשיה ולא יטריחנו לבעל הבית לרוץ אחריו:
בבא קמא פו. בושת הכל לפי המבייש והמתבייש: מני מתניתין לא רבי מאיר ולא ר' יהודה אלא ר' שמעון היא דתנן וכולן רואין אותן כאילו הם בני חורין שירדו מנכסיהם שהן בני אברהם יצחק ויעקב דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר הגדול לפי גודלו והקטן לפי קטנו רבי שמעון אומר עשירים רואין אותן כאילו הם בני חורין שירדו מנכסיהם עניים כפחותין שבהן
(רש"י)וכולן. עניים ועשירים: רואין אותן. ואפילו את העשירים: כאילו ירדו כו'. ואין שמין את העני לפי עניותו להקל ולא את העשיר לפי עשרו שהרי אין לדמי בשתו סוף אלא כולן שוין בכך: כפחותים שבהן. פחותים שבעניים להקל דכיון דעני הוא בושתו קלה:
וכמה שבושת של העני קלה עדיין צריכים להיזהר מבושתו

אבי שיחי' שאל אותי היום למה בדיוק השינוי לגבי בושת בין עני לעשיר למה לא בין נשיא\ראש הקהל\וכד' לבין בעל עגלה, ועניתי לו ע"פ זה שבענין כסף אפשר למדוד כי יש עני שכדאי לו לקבל עוד סתירה העיקר שישולם לו כסף כי הוא רגיל להתבייש בשביל כסף, משא"כ עשיר

[אהרן תאומים]

שבת קה: רב ששת רמי לה לאמתיה מוניני ארישא (רש"י) מוניני. ציר של דגים קטנים:
בבא קמא פז. אמר רב יוסף מריש הוה אמינא מאן דאמר הלכה כר' יהודה דאמר סומא פטור מן המצות קא עבדינא יומא טבא לרבנן מ''ט דלא מפקדינא וקא עבדינא מצות והשתא דשמעית להא דר' חנינא דאמר ר' חנינא גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה מאן דאמר לי אין הלכה כרבי יהודה עבדינא יומא טבא לרבנן מ''ט דכי מפקדינא אית לי אגרא טפי (רש"י) רב יוסף. סגי נהור הוה:
מתני' זה חומר באדם מבשור שהאדם משלם נזק צער ריפוי שבת ובושת ומשלם דמי ולדות ושור אינו משלם אלא נזק ופטור מדמי ולדות המכה את אביו ואת אמו ולא עשה בהן חבורה וחובל בחבירו ביום הכפורים חייב בכולן החובל בעבד עברי חייב בכולן חוץ מן השבת בזמן שהוא שלו החובל בעבד כנעני של אחרים חייב בכולן רבי יהודה אומר אין לעבדים בושת חש''ו פגיעתן רעה החובל בהן חייב והם שחבלו באחרים פטורין העבד והאשה פגיעתן רעה החובל בהם חייב והם שחבלו באחרים פטורין אבל משלמין לאחר זמן נתגרשה האשה נשתחרר העבד חייבין לשלם המכה אביו ואמו ועשה בהן חבורה והחובל בחבירו בשבת פטור מכולן מפני שהוא נדון בנפשו והחובל בעבד כנעני שלו פטור מכולן:
יש שהעירו איך רב ששת עשה כזה דבר לשפוך על ראש אמתו ציר דגים שזה בושה גדולה, והנראה שרב ששת היה סגי נהור כדאיתא בשבת (קיט.) רב ששת בקיטא מותיב להו לרבנן היכא דמטיא שימשא בסיתוא מותיב להו לרבנן היכא דמטיא טולא כי היכי דליקומו הייא, וברש"י רב ששת סגי נהור היה ואינו רואה עת האכילה וכשהיה דורש בשבת מושיב התלמידים במקום שתגיע שם החמה לעת האוכל כדי שיצטערו וימהרו לקום: דמטי טולא. שיצטננו: הייא. מהר:, על כן אפשר שעת האכילה היה ולא נתכוין לשפוך על ראשה אלא על השולחן להראות אימתו כפי שנאמר בגמרא שם

[אהרן תאומים]

שבת קו. [אמר רב יוחנן אחד מן האחין שמת(שייך לדף קה:)]ידאגו כל האחין כולן וכו'
בבא קמא פח. יצא עבד שאין לו אחוה...ולטעמיך תיקשי לך גר לדברי הכל ..גר אין לו חייס
יש לדון אם אחים גרים שהורתן ולידתן שלא בקדושה ואחד מהם מת האם צריכים לדאוג

[אהרן תאומים]

שבת קז. שמנה שרצים האמורים בתורה הצדן והחובל בהן חייב ושאר שקצים ורמשים החובל בהן פטור הצדן לצורך חייב שלא לצורך פטור חיה ועוף שברשותו הצדן פטור והחובל בהן חייב:
בבא קמא פט. העבד והאשה פגיעתן רעה החובל בהן חייב והם שחבלו באחרים פטורין

[אהרן תאומים]

שבת קח: יד לאוזן תיקצץ - יד הנוגעת באוזן לפני נטילת ידים עדיף לה שתיקצץ משיהיה חרש בעקבות נגיעה זו
בבא קמא צ. צרם באזנו (רש"י) משך (בידו) באזנו של חבירו, אבל לא מדובר כאן במכה על אזנו וחרשה כפי הנאמר באמשך הגמ' בדף צא

[אהרן תאומים]

שבת קט. הני בני מחוזא כיון דמפנקי אפילו חמרא נמי מסי להו
בבא קמא צא. אמר מר אמדוהו והבריא נותנין לו כל מה שאמדוהו מסייע ליה לרבא דאמר רבא האי מאן דאמדוהו לכולי יומא ואיתפח לפלגא דיומא וקא עביד עבידתא יהבינן ליה דכולי יומא מן שמיא הוא דרחמי עליה:
וצריכים לראות כשאומדין בכמה זמן ירפא ועל ידי מה, אם הוא מבני מחוזא וכו' ביין יתרפא מהר וכדומה

[אהרן תאומים]

שבת קי: הרוצה שיסרס תרנגול יטול כרבלתו ומסתרס מאליו
בבא קמא צב. בעד כל רחם אמרי דבי ר' ינאי אפילו תרנגולת של בית אבימלך לא הטילה ביצתה (והחי' אפילו דספנא מארעא)

[שמואל דוד]

שבת קה: רב ששת רמי לה לאמתיה מוניני ארישא (רש"י) מוניני. ציר של דגים קטנים:
יש שהעירו איך רב ששת עשה כזה דבר לשפוך על ראש אמתו ציר דגים שזה בושה גדולה, והנראה שרב ששת היה סגי נהור כדאיתא בשבת (קיט.) רב ששת בקיטא מותיב להו לרבנן היכא דמטיא שימשא בסיתוא מותיב להו לרבנן היכא דמטיא טולא כי היכי דליקומו הייא, וברש"י רב ששת סגי נהור היה ואינו רואה עת האכילה וכשהיה דורש בשבת מושיב התלמידים במקום שתגיע שם החמה לעת האוכל כדי שיצטערו וימהרו לקום: דמטי טולא. שיצטננו: הייא. מהר:, על כן אפשר שעת האכילה היה ולא נתכוין לשפוך על ראשה אלא על השולחן להראות אימתו כפי שנאמר בגמרא שם

וכ״כ בספר מנחת יהודה.

[אהרן תאומים]

שבת קיא: ובאתרא דרב שכיח משחא דוורדא, (מקומו של רב נהרדעא לכאורה נמצאת בסמוך לפומבדיתא), ואין להוכיח ממנו שאף עניים שבמקומות אחרים נחשבים כבני מלכים ויכולים לסוך בשמן וורד .
בבא קמא צג. ההוא ארנקא דצדקה דאתי לפומבדיתא אפקדה רב יוסף גבי ההוא גברא פשע בה אתו גנבי גנבוה חייביה רב יוסף א''ל אביי והתניא לשמור ולא לחלק לעניים אמר ליה עניי דפומבדיתא מיקץ קיץ להו ולשמור הוא:
עניים הגרים בפומבדיתא מקבלים סכום קצוב קבוע מקופת הצדקה, אבל עניים של מקומות אחרים לא

[אהרן תאומים]

שבת קה: רב ששת רמי לה לאמתיה מוניני ארישא (רש"י) מוניני. ציר של דגים קטנים:
יש שהעירו איך רב ששת עשה כזה דבר לשפוך על ראש אמתו ציר דגים שזה בושה גדולה, והנראה שרב ששת היה סגי נהור כדאיתא בשבת (קיט.) רב ששת בקיטא מותיב להו לרבנן היכא דמטיא שימשא בסיתוא מותיב להו לרבנן היכא דמטיא טולא כי היכי דליקומו הייא, וברש"י רב ששת סגי נהור היה ואינו רואה עת האכילה וכשהיה דורש בשבת מושיב התלמידים במקום שתגיע שם החמה לעת האוכל כדי שיצטערו וימהרו לקום: דמטי טולא. שיצטננו: הייא. מהר:, על כן אפשר שעת האכילה היה ולא נתכוין לשפוך על ראשה אלא על השולחן להראות אימתו כפי שנאמר בגמרא שם

וכ״כ בספר מנחת יהודה.

ייש"כ שמחתני מאוד, ואני כתבתי זאת בעקבות הקישור בין הדפים זה עלה ברעיוני וברוך שכיוונתי

[אהרן תאומים]

שבת קיב: אמר ר' זירא אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של ר' חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים.
בבא קמא צד: (תוספות)בימי רבי נשנית משנה זו. אור''ת דלא לפניו ולא לאחריו אלא לדורו דוקא תקן משום מעשה שהיה ולא לדורות הבאין דהא מעשים בכל יום שמקבלים מן הגזלנים..דלא תקן רבי דאין מקבלים אלא מאותן בני אדם שרוב עסקם ומחייתם בכך והיו ניזונים בגזל ורבית ומתפרנסים בכך כל ימיהם
ומכאן יש להוכיח שלא תמיד ובכל הדברים אומרים שיש ירידת הדורות, ואולי רק הדברים הטובים יורדים, אבל הרעים לאו בדווקא שנהיה רע יותר,

[אהרן תאומים]

שבת קיג: תן לחכם ויחכם עוד
בבא קמא צה: בלוקח תלמיד חכם וידע
ואף שתלמיד חכם ויודע - תן לחכם ויחכם עוד

[אהרן תאומים]

שבת קיד. ואמר רבי יוחנן איזהו תלמיד חכם כל ששואלין אותו הלכה בכל מקום ואומרה
בבא קמא צו: אמר ליה לא אמינא לך כי יתיבנא בדינא לא תימא לי מידי דאמר הונא חברין עלאי אנא ושבור מלכא אחי בדינא האי אינש גזלנא עתיקא הוא ובעינא דאיקנסיה. [תרגום - אמר לו, לא אמרתי לך שכשאני יושב בדין אל תשאל אותי כלום לערער על הפסק, שהרי הונא חברינו אמר עלי, שאני ושבור מלכא הוא שמואל אחים בדינים ששמואל היה חשוב מאוד ואין לשאול עליו כי ידע מה פוסק ולמה, ובכל האדם הזה הינו גזלן וותיק וצריך לקנוס אותו]
ומכאן שיש שאלות ששואלים ת"ח ויש שאלות שלא

[אהרן תאומים]

שבת קטו. אמר לו זכור אני ברבן גמליאל אבי אביך שהיה עומד ע''ג מעלה בהר הבית והביאו לפניו ספר איוב תרגום ואמר לבנאי שקעהו תחת הנדבך (רש"י)רבן גמליאל אבי אביך. הוא רבן גמליאל הזקן ורבן גמליאל שהיה בדורו של חלפתא הוא אבי אביו של רבינו הקדוש:
בבא קמא צז: מעות כוזביות ירושלמיות או של מלכים הראשונים ...דזבין בהו בהמה ומסיק לירושלים והתניא התקינו שיהו המעות יוצאות בירושלים מפני כך א''ר זירא לא קשיא כאן בזמן שיד ישראל תקיפה על אומות העולם כאן בזמן שיד אומות העולם תקיפה על עצמן ת''ר איזהו מטבע של ירושלים דוד ושלמה מצד אחד וירושלים עיר הקודש מצד אחר
זה הזמן המקביל למרד הגדול והוא רבן גמליאל דיבנה רבו של רבי עקיבא ועוד

[אהרן תאומים]

שבת קטז: דהא איתעביד ליה צורך גבוה ... רבא אמר שלא יהו קדשי שמים מוטלין כנבלה
בבא קמא צח. וכולהו שוורים לאו לגבי מזבח קיימי מתיב רבא העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים

[אהרן תאומים]

שבת קיז: אותו ואת בנו שנפלו לבור רבי אליעזר אומר מעלה את הראשון על מנת לשוחטו והשני עושה לו פרנסה במקומו בשביל שלא ימות רבי יהושע אומר מעלין את הראשון על מנת לשוחטו ואינו שוחטו ומערים ומעלה את השני רצה זה שוחט רצה זה שוחט
בבא קמא צט: טבח אומן שקלקל חייב לשלם מזיק הוא פושע הוא נעשה כאומר לו שחוט לי מכאן ושחט לו מכאן

[אהרן תאומים]

שבת קיח. מי שיש לו מזון שתי סעודות לא יטול מן התמחוי מזון ארבע עשרה לא יטול מן הקופה (רש"י) תמחוי. קערה גדולה היא וגובין בה גבאים מאכל מבעלי בתים ומחלקין לעניים ב' סעודות ליום מיום ליום: לא יטול. כיון דיש לו נמצא גוזל לעניים: קופה. מעות הן לפרנס עניים בני טובים דזיל להו מילתא דתמחוי ומתחלקין מע''ש לע''ש:
בבא קמא ק. את הדרך זו גמילות חסדים

[אהרן תאומים]

שבת קיט: תניא ר' יוסי בר יהודה אומר שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בע''ש מבית הכנסת לביתו אחד טוב ואחד רע וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת מלאך טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו
בבא קמא קא. אמר רבא הנאה הנראה לעינים אסרה תורה דתניא {ויקרא יט-כג} ערלים לא יאכל אין לי אלא איסור אכילה מנין שלא יהנה ממנו ולא יצבע [בו] ולא ידליק בו את הנר תלמוד לומר {ויקרא יט-כג} וערלתם ערלתו את פריו ערלים לא יאכל לרבות את כולם

[אהרן תאומים]

שבת קכ. ת''ר לובש מוציא ופושט וחוזר ולובש ומוציא ופושט ואפילו כל היום כולו דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר שמנה עשר כלים ואלו הם שמנה עשר כלים מקטורן אונקלי ופונדא קלבוס של פשתן וחלוק ואפיליות ומעפורת ושני ספרקין ושני מנעלים ושני אנפילאות וב' פרגד וחגור שבמתניו וכובע שבראשו וסודר שבצוארו:
בבא קמא קב: דתנן אחד המקדיש נכסיו ואחד המעריך את עצמו אין לו בכסות אשתו ולא בכסות בניו (רש"י) אין לו. לגזבר לא בכסות אשתו למשכנו בשביל הערך וכן לגבי מקדיש לא הוו בכלל נכסים להקדישו:
ויש לדון האם גם בזה יסבור רב יוסי שזה חוף מי"ח בגדים שלובשן

[אהרן תאומים]

שבת קכא: ואותן חסידים אין רוח חכמים נוחה מהם
בבא קמא קג: והא כל היכא דאמרינן מעשה בחסיד אחד או רבי יהודה בן בבא או רבי יהודה ברבי אילעאי ורבי יהודה בן בבא ורבי יהודה ברבי אילעאי חסידים דמעיקרא הוו
הרי שיש חסידים ויש חסידים, והאם חסידים אלו שאין רוח חכמים נוחה מהם ג"כ נחשבים כחסידים מעיקרא
ועוד קשר
שבת קכא: דהוא אבא בר מניומי הוה מסקי ביה דבי ריש גלותא זוזי אייתיוהו קא מצערא ליה
בבא קמא קג. [הלוקח שדה בשם חבירו (ריש גלותא)- שייך לעמוד הקודם] אין כופין את המוכר למכור זימנא אחריתי ואם אמר לו על מנת כופין את המוכר למכור אמר מר הלוקח שדה בשם חבירו אין כופין את המוכר למכור זימנא אחריתי פשיטא מהו דתימא מצי א''ל מידע ידעת דאנא לנפשאי שקילנא ופנחיא בעלמא הוא דקבעינא וזוזי בכדי לא שדינא אלא אדעתא דכתב ליה שטרא אחרינא (רש"י) אין כופין את המוכר. לחזור ולכתוב שטר מכירה אחר ללוקח שהיה לו להתנות ולהודיעו כתוב שטרי בשם ריש גלותא שאם יצאו עסיקין אראה להם שהוא של ריש גלותא וכתוב לי שטר אחר בשמי שלא יבאו היום או למחר יורשי ראש גולה לתובעה ממני: ופנחיא בעלמא הוא דבעינא. כלומר להצלה נתכוונתי פנחיא לשון חוזק וחבירו בהאשה [שלום] ביבמות (דף קטו:) לפנחיא שבקיה גבי מצא כלי וכתוב עליו קו''ף קרבן מ''ם מעשר תי''ו תרומה:

[אהרן תאומים]

שבת קכב. ואמר ר' אבא בר כהנא התיר להם ר' חנינא לבית רבי לשתות יין בקרונות של נכרי בחותם אחד ולא ידענא אי משום דסבר לה כר' אליעזר אי משום אימתא דבי נשיאה
בבא קמא קד: אין משלחין מעות בדיוקני ואפילו עדים חתומים עליה ורבי יוחנן אמר אם עדים חתומים עליה משלחין (רש"י) בדיוקני. מסר לו בעל הפקדון לשליח סימנין וכתב לו חותמו באגרת ומסרה לו ואמר לו לך והתראה לפלוני ויתן לך מעות שיש לי בידו:
יש חותם על יין ויש חותם באיגרת

[אהרן תאומים]

שבת קכג. מדלענין טומאה לאו מנא הוא לענין שבת נמי לאו מנא הוא (עיין תוס ד"ה מדלענין טומאה)
תוס' ד"ה האי פוגלא. .... ואבן שעל פי החבית כשהוא בין החביות מגביה ומטה ...
בבא קמא קה. ואמר רבא הרי אמרו חבית שניקבה וסתמוה שמרים הצילוה

[אהרן תאומים]

שבת קכד. דתניא אותו ואת בנו שנפלו לבור ר' אליעזר אומר מעלה את הראשון על מנת לשוחטו ושוחטו והשני עושה לו פרנסה במקומו בשביל שלא ימות ר' יהושע אומר מעלה את הראשון על מנת לשוחטו ואינו שוחטו ומערים ומעלה את השני רצה זה שוחט רצה זה שוחט
בבא קמא קו: ולישני ליה כגון שאכלו טריפה כר''מ דאמר שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה ולישני ליה בבן פקועה כר''מ דאמר בן פקועה טעון שחיטה (רש"י) ולישני ליה בגונב בן פקועה. שנמצא במעי אמו ופקעה לאחר שחיטה והוציאוהו דאיכא למאן דמכשר ליה בלא שחיטה בפ' בהמה המקשה (חולין דף עד:) דתנן ר''ש שזורי אומר אפילו הוא בן חמש שנים וחורש בשדה שחיטת אמו מטהרת
ויש לעיין שיכול להיות אוקימתא ששחט שחיטה שאינה ראויה כגון שהבע"ב שחט את אם הבהמה ובאותו יום הגנב שחט את בנה

[אהרן תאומים]

שבת קכה: אמר רב יוסף ומותבינן אשמעתין (רש"י) אשמעתין. על שמועה שלי שאמרתי במניח אין האבן נעשה כלי:
בבא קמא קז: א''ל זו לא שמעתי כיוצא בה שמעתי
עניני מסורת והעברת השמועה כפי שנאמרה וכן מה שנשאל עליה

[אהרן תאומים]

שבת קכו: מתני' מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים ומפני בטול בהמ''ד, ובגמרא השתא חמש מפנין ארבע מיבעיא אמר רב חסדא ארבע מחמש (איכא דאמרי ארבע מאוצר קטן) וחמש מאוצר גדול ומאי אבל לא את האוצר שלא יתחיל באוצר תחלה ומני רבי יהודה היא דאית ליה מוקצה ושמואל אמר ארבע וחמש [כדאמרי אינשי (המשך הגמ' בעמוד הבא]
בבא קמא קח. טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה
ומכאן שלשון המשנה שהוא על הכתוב בתורה אומר ארבעה וחמשה אף שהם ב' דברים נפרדים, אבל כאן יש לדון

[אהרן תאומים]

שבת קכז: הני נמי (בגמילות חסדים שייכי ל''א הני) בהני שייכי ת''ר הדן חבירו לכף זכות דנין אותו לזכות ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעה''ב וכו' ובתד"א איתא המעשה שרבי עקיבא היה הפועל לפני שלמד תורה,
בבא קמא קט. רבא אמר הא והא רבי עקיבא כי אמר רבי עקיבא דלא מצי מחיל לנפשיה אבל לאחרים מצי מחיל , ואפשר שיסוד המחילה הוא שדן לכף זכות ואת עצמו אין לדון לזכות כי יודע האמת שצריך לחזור בתשובה ולהחזיר גזילתו
שבת קכז: ומעשר שני וכו': פשיטא לא צריכא שנתן את הקרן ולא נתן את החומש הא קמ''ל דאין חומש מעכב:
בבא קמא קט. תנן מחל לו על הקרן ולא מחל לו על החומש אלמא בר מחילה

[אהרן תאומים]

שבת קכח. ולא מעשר ראשון וכו': פשיטא לא צריכא שהקדימו בכרי שנטל ממנו מעשר ולא נטלה ממנו תרומה גדולה מהו דתימא כדאמר ליה רב פפא לאביי קמ''ל כדשני ליה אביי:
(רש"י) שלא ניטלה תרומתו. קא סלקא דעתך שלא ניטלה תרומת מעשר שלו:
בבא קמא קי: ועשרה בגבולין תרומה ותרומת מעשר וחלה וראשית הגז והמתנות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור ושדה אחוזה ושדה חרמים וגזל הגר וקא קרי מיהת מתנה ש''מ מקבלי מתנות הוו ש''מ:

[אהרן תאומים]

שבת קכט. אמר רבא לא אמרן אלא שאין בעלה עמה אבל בעלה עמה בעלה מחממה (רש"י) בעלה מחממה. לאחר טבילה בתשמיש והגוף מתחמם מן הגוף:
בבא קמא קיא. דאמר ר''ל טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו (רש"י) טן דו. גוף שנים כלומר אשה בכל דהו ניחא לה:

[אהרן תאומים]

שבת קל. ר' יהודה אומר משום ר''א נוהגין היו בשעת הסכנה שהיו מביאין מכוסה ע''פ עדים
בבא קמא קיב: אמר רב אשי א''ר שבתאי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין תהי בה ר' יוחנן וכי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין קיבלה מיניה ר' יוסי בר חנינא כגון שהיה הוא חולה או עדיו חולים וכו' (רש"י) חולים. מסוכנים למות ואם לא עכשיו אימתי:
שבת קל: דר''א שמותי הוא (רש"י) שמותי הוא. ברכוהו כדאמרינן בהזהב (ב''מ דף נט:) ובתלמוד ירושלמי מפ' שמותי הוא מתלמידי שמאי היה:
בבא קמא קיב: וה''מ לשמתא אבל לפתיחא

[אהרן תאומים]

שבת קלא : דאמר מר תקעו ב''ד שופר נפטרו עבדים לבתיהם ושדות חוזרות לבעליהן:
בבא קמא קיג. רבא לטעמיה דאמר רבא עבד עברי גופו קנוי (רש"י) גופו קנוי. כל שש שנים ונמצא שגזלו ממש: ולכאורה ה"ה גם נרצע ובחישוב שנים עד היובל

[אהרן תאומים]

שבת קלב: דתנו רבנן {ויקרא יב-ג} ימול בשר ערלתו ואע''פ שיש שם בהרת יקוץ
בבא קמא קיד. אבל לא יקוץ את סוכו על מנת ליתן את הדמים
קוצץ הבהרת חתן דמים למולות - לא קוצץ הסוכה בשביל לשלם דמים
והוא סימנא מילתא בעלמא
ואגב מדוע נאמר קוצץ בהרתו ולא קוצץ צרעתו, בהרתו בגימט' + כולל ברית וכן אותיות ברת בשתיהן

[אהרן תאומים]

שבת קלג. אם לא טרף יין ושמן מע''ש ינתן זה בעצמו וזה בעצמו
בבא קמא קטו. מתני' זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש..ובגמרא (קטו:) הרי שהיה טעון כדי יין וכדי שמן

[לענין]

מזל טוב למסיימי בבא קמא, חזקו ואמצו!

[אהרן תאומים]

שבת קלד. א''ר נתן פעם אחת הלכתי לכרכי הים
בבא קמא קטז: ת''ר ספינה שהיתה מהלכת בים עמד עליה נחשול לטובעה

[אהרן תאומים]

שבת קלה.: א''ל אביי דורות הראשונים יוכיחו שאין אמו טמאה לידה ונימול לשמנה א''ל נתנה תורה ונתחדשה הלכה (רש"י) דורות הראשונים. מאברהם עד מתן תורה שנתנה מילה ולא נהגו טומאה:
בבא קמא קיז. דתניא בראשונה היו אומרים המטמא והמנסך חזרו לומר אף המדמע (רש"י) המטמא. טהרותיו של חבירו או מנסך יינו של חבירו לע''ז דאע''ג דקמיה מנח ואין הזיקו ניכר משלם:

[אהרן תאומים]

שבת קלו. והא רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע איקלעו לבי בריה דרב אידי בר אבין ועביד להו עיגלא תילתא ביממא דשבעה (רש"י בדף יא עיגלא תילתא. שלישי לבטן שהוא משובח מפני שהבהמה בקטנותה אינה עדיין בכחה והולד ראשון ושני אינו בריא:)
בבא קמא קיח: ועגלים בשרון (רש"י) ועגלים. הרועים בשרון ברחבה לעין כל מאחר שמוכרין בפרהסיא לא גנבום. ל''א שרון שם מקום ומקום גידול עגלים הוא ולוקחין עגלים בזול ומגדלין אותן ושלהן הן לשון זה עיקר דתניא במנחות בפרק כל קרבנות (דף פז.) אילים ממואב וכבשים מחברון עגלים משרון:

[אהרן תאומים]

שבת קלז: ת''ר. המל אומר אקב''ו על המילה אבי הבן אומר אקב''ו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו העומדים אומרים כשם שנכנס לברית כך יכנס לתורה לחופה ולמע''ט והמברך אומר אשר קידש ידיד מבטן חוק בשארו שם וצאצאיו חתם באות ברית קדש על כן בשכר זאת אל חי חלקנו צוה להציל ידידות שארינו משחת למען בריתו אשר שם בבשרנו בא''י כורת הברית
בבא קמא קיט. איתמר גזלן מאימת מותר לקנות הימנו רב אמר עד שתהא רוב משלו ושמואל אמר אפילו מיעוט שלו אורי ליה רב יהודה לאדא דיילא כדברי האומר אפילו מיעוט שלו ממון מסור רב הונא ורב יהודה חד אמר מותר לאבדו ביד וח''א אסור לאבדו ביד מ''ד מותר לאבדו ביד לא יהא ממונו חמור מגופו ומ''ד אסור לאבדו דלמא הוה ליה זרעא מעליא וכתיב {איוב כז-יז} יכין רשע וצדיק ילבש:
ואפשר לרמוז שאף שהאבא גזלן השחית כל בשר ובכל אופן את בניו הוא מל וכך מציל את צאצאיו שארינו משחת
ברכת מזל טוב למסיימים את המסכת השניה בחצי השני ותודה לכל המברכים,
ומאמר לסיום להנאתכם לכבוד יומא דהילולא של רש"י הקדוש דיוק במילותיו בסיום מסכת בבא קמא

[אהרן תאומים]

בהודיה ושבח לבורא כל עולמים נמשיך לאחוז בשנים בתלית וטלית

שבת קלח.: טלית כפולה לא יעשה(רש"י) לשטוח טליתו על גבי ארבע יתידות לישן תחתיה וראשיו מתכפלין לכאן ולכאן לצד הארץ והויא ליה לכתלים להגן מן החמה דהוי אהלא:
(ע"ב) גוד בכיסנא מותר לנטותה בשבת אמר רב לא שנו אלא בב' בני אדם אבל באדם אחד אסור (רש"י) גוד בכיסנא. גוד ברצועותיו ומונח על מקום קבוע שלו: מותר לנטותו בשבת. והא דאמרן לעיל פטור אבל אסור היכא דלא הוי מתוקן בכיסנין: בב' בני אדם. לא מימתח ליה שפיר: באדם אחד. ממתח ליה שפיר שמותחו על יתד זו וקושרו בה וחוזר ומותחו על זו וקושרו בה כך פירשו רבותי וכן מצאתי בתשובת הגאונים ואיני יודע מהו:
לכאורה רש"י תמה שהרי יותר סברא לומר ששניים האוחזים בדבר משני הצדדים מותחים יותר טוב מאדם אחד, כפי שלמדנו בדף קיג ע"א מתני' מקפלין את הכלים אפילו ארבעה וחמשה פעמים ומציעין את המטות מלילי שבת לשבת אבל לא משבת למוצאי שבת רבי ישמעאל אומר מקפלין את הכלים ומציעין את המטות מיום הכיפורים לשבת וחלבי שבת קריבין ביום הכיפורים אבל לא של יוה''כ בשבת ר''ע אומר לא של שבת קריבין ביום הכיפורים ולא של יום הכיפורים קריבין בשבת:
גמ' אמרי דבי רבי ינאי לא שנו אלא באדם אחד אבל בשני בני אדם לא וכו', וברש"י בשני בני אדם. כשמקפלין אותן מפשטין קמטיהן ונראין כמתקנין:
בבא מציעא ב. שנים אוחזין בטלית זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי.
ואפשר ליישב בדוחק כששנים מותחין על מנת לקפל אח"כ והוא שאחד תופס בצד זה של הטלית והשני בצד האחר ומותח ואז חוזר עם הקרנות שבידו לעבר הראשון אז המתיחה מצליחה, אבל כשכל אחד מונח וקושר בצד אצלו כשמותח נעשה פי המושך ואמר כולה שלי ואז השני שבצד האחר לא יכול להצליח למתוח אצלו,
בדף זה מוזכר ואמרי לה כדי וראו מה שכתבתי בענין זה : https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=32870

[מיללער]

מזל טוב למסיימי בבא קמא, חזקו ואמצו!

מזל טוב להמסיימים, וברכת תודה להרב אהרן תאומים מייזם הרעיון ומזכה את הרבים!

מחיל אל חיל ברכת הצלחה להתחלת וסיום מסכת בבא מציעא, כן יעזרנו השי"ת להתחיל ולסיים מסכתות וספרים אחרים מתוך בריות גופא ונהורא מעליא, לטוב לנו כל הימים.