פורום אוצר החכמה

טור תלגא כתב:דברי המהרש"ם בענין מצא קן בראשו של אדם נידון כאן מצא קן בראשו של אדם-הכיצד?!

אחד הרבנים כתב:קל''ו:

רש''י כ' ''טריפה אינה בכלל מתנות, דכתיב ''תתן לכהן'' לו ולא לכלבו.''
ולכאורה נסתר ממנו דברי הספרי המצ''ב.
https://www.otzar.org/wotzar/getimg.asp ... 00-0-1-971

אחד הרבנים כתב:קל''ח ע''א

רש''י ד''ה מכר לו שחופות
וכ' המהר''ם שדיבור זה שייך למתני',
אך מאידך רש''י כ' הא אוקימנא וכו' וא''כ לא שייך שיכתב על המשנה לפני שאוקימנא, ובכ''א אין כאן גמ' שעליה אפשר להצמיד דברי רש''י.

שמואל דוד כתב:

אחד הרבנים כתב:קל''ו:

רש''י כ' ''טריפה אינה בכלל מתנות, דכתיב ''תתן לכהן'' לו ולא לכלבו.''
ולכאורה נסתר ממנו דברי הספרי המצ''ב.
https://www.otzar.org/wotzar/getimg.asp ... 00-0-1-971

עיין אור הישר

ביקורת תהיה כתב:

אחד הרבנים כתב:קל''ח ע''א

רש''י ד''ה מכר לו שחופות
וכ' המהר''ם שדיבור זה שייך למתני',
אך מאידך רש''י כ' הא אוקימנא וכו' וא''כ לא שייך שיכתב על המשנה לפני שאוקימנא, ובכ''א אין כאן גמ' שעליה אפשר להצמיד דברי רש''י.

מקומו של דיבור זה הוא כנראה להלן לפני ד"ה 'בתר מוכר אזלינן', והוא מתייחס אל פיסקא 'הלוקח גז צאנו של חבירו' וכו'.

שמואל דוד כתב:כוונת רש״י לפרש מדוע ליכא ראיה ממתני׳ מכר שחופות כו׳?

ביקורת תהיה כתב:

שמואל דוד כתב:כוונת רש״י לפרש מדוע ליכא ראיה ממתני׳ מכר שחופות כו׳?

אדרבה, פתח פיך ויאירו דבריך!

אחד הרבנים כתב:קל''ח:

רש''י בד''ה ''לבד מראשית הגז לאפוקי מדר' אלעאי'' כ' שעל ראשית הגז ר' אלעאי דיבר להדיא שנוהג רק בא''י משא''כ מתנות שנלמדים מראשית הגז, וצ''ב טובא הלא באותו ברייתא בקל''ו ע''א שכ' לגבי ראשית הגז מתחילה במתנות, וא''כ שניהם להדיא באתו מידה וכן שניהם למדים בשווה נתינה נתינה מתרומה, ושמא י''ל ששי' ר' אלעאי בתוספתא הוזכרה רק בהקשר של ראשית הגז, אף שאי''ז ביחס לדין זה, ועדיין אינו מיישב את ענין הדרשות.

שמואל דוד כתב:לא ביארת כוונתך במש״כ שרש״י שייך לקמן קודם ד״ה בתר מוכר כו׳

שמואל דוד כתב:לא מצינו בדף קלח ״מכר לו שחופות״ ואם כן מדוע השערת שמקומו שם?

ביקורת תהיה כתב:

שמואל דוד כתב:לא ביארת כוונתך במש״כ שרש״י שייך לקמן קודם ד״ה בתר מוכר כו׳

אני לא באתי אלא בהשערה איה מקומו הנכון של הדיבור, אך כוונת דברי רש"י – מצפים אנו למוצא פיך. פתח פיך ויאירו דבריך!

שמואל דוד כתב:קלח ב

רש"י גמ' רבי אבין ורבי מיישא - מפרשי הך מתניתין דכסוי הדם ואותו ואת בנו וגיד הנשה והזרוע והלחיים וראשית הגז ושלוח הקן כו'

צ"ע מדוע הקדים כסוי הדם לאותו ואת בנו.

שמואל דוד כתב:קלז:
אמר ליה איהו ראשית הגז בכמה כו'. ועיין רש"י א"ל איהו - איסי לרבי יוחנן. צע"ק מדוע כתב הגמרא איהו?

אחד הרבנים כתב:קלט ע''א

כ' רש''י בד''ה ובערת הרע שהעוף רשע ולכאורה הוא רע כיון שהרג אך היכן מצינו שנקרא רשע

שמואל דוד כתב:קלט ב
רש"י - סומא - שוטה בלא ראות
האם מצינו בעוד מקומות שקורין לשוטה סומא?

אחד הרבנים כתב:

שמואל דוד כתב:קמ.
ת״ש מסיפא טהורות מכלל דאיכא טמאות לא מכלל דאיכא טרפות כו׳. עיין ב״ח שהוסיף תיבת ״לאו״ מכלל דאיכא טמאות כו׳
וצ״ע בכוונתו. ומדוע הוסיף תיבת לאו. אולם עיין רש״י לאו מכלל דאיכא טמאות - בלשון קושיא.
ולכאורה זה מקור דברי הב״ח.
אולם קשה, חדא, מדוע הוסיף תיבת לאו, ועוד ק׳ לי מדוע צריך לפרש ״בלשון קושיא״ וצריך עיון בכל זה.

נ' פשוט שזהו גופא כוונתם בהג' ובפי' לבאר שאף שהגמ' פעמים משתמשת בלשון מכלל להגיד דיוק בעלמא, פה הכוונה להק' בכך.

אחד הרבנים כתב:

שמואל דוד כתב:קלט ב רש"י - סומא - שוטה בלא ראות. האם מצינו בעוד מקומות שקורין לשוטה סומא?

כ' בקהלת פ''ב פ' י''ד "החכם עיניו בראשו והכסיל בחושך הולך"

שמואל דוד כתב:קלח ב

רש"י גמ' רבי אבין ורבי מיישא - מפרשי הך מתניתין דכסוי הדם ואותו ואת בנו וגיד הנשה והזרוע והלחיים וראשית הגז ושלוח הקן כו'

צ"ע מדוע הקדים כסוי הדם לאותו ואת בנו.

ההוא דאמר כתב:כט, ב ל, א
'תזבח' - שלא יהו שנים שוחטין זבח אחד; 'תזבחהו' - שלא יהא אחד שוחט שני זבחים.
אבל חכמים אומרים: שנים שוחטים זבח אחד.
יש לעיין בטעמא דרבנן, מדוע התירו לשחוט ב' זבחים כאחד, ומאי שנא מהדין של אין משקין שתי סוטות כאחד [סוטה ח, א] משום הכלל הנודע של 'אין עושין מצוות חבילות חבילות'. וצ"ע.

תֵּמַהּ, וְכִי הָיָה אוֹסֵר בְּכִי הַאי גַּוְנָא לִשְׁחֹט שְׁנֵי זְבָחִים כְּאֶחָד, כְּגוֹן שְׁנֵי עוֹלוֹת אוֹ שְׁתֵּי חַטָּאוֹת, שֶׁיַּעֲמִיד שְׁנֵיהֶן בָּעֲזָרָה וְיִשְׁחֹט אֶחָד וְאַחַר כָּךְ יִשְׁחֹט הַשֵּׁנִי.
וְהָא דְאָמְרִינַן בְּפֶרֶק שֵׁנִי דִּשְׁחִיטַת חֻלִּין: 'תִּזְבָּחֵהוּ' - שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד שׁוֹחֵט שְׁנֵי זְבָחִים, מַיְרֵי שֶׁיַּחְתֹּךְ שְׁנֵי צַוָּארִין כְּאֶחָד, דְּאִיכָּא אִסּוּר דְּאוֹרַיְתָא, אֲבָל בְּכִי הַאי גַּוְנָא לָא מַיְרֵי הָתָם.

וּוְלָדָן וַחֲלָבָן מֻתָּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָם. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּמַקְדִּישׁ תְּמִימִים וְנִסְתָּאֲבוּ וּפְדָאָן. דְּאָמְרִינַן בִּבְכוֹרוֹת: 'רַק בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר' - בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין לְאַחַר פִּדְיוֹנָן הַכָּתוּב מְדַבֵּר; מִדְּאִצְטְרִיךְ קְרָא לְמֵימַר בְּהוּ 'הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יֹאכְלֶנּוּ'.

סייג לחכמה כתב:חולין לא
ר' יוחנן ס"ל דנדה צריכה כוונה בטבילה אף לחולין להיטהר לבעלה, ומבואר בגמ' טעמו דס"ל כרבי יונתן בן יוסף דתניא רבי יונתן בן יוסף אומר וכובס מה ת"ל שנית מקיש תכבוסת שניה לתכבוסת ראשונה מה תכבוסת ראשונה לדעת אף תכבוסת שניה לדעת.
וצ"ע מהיכי שמעינן דוכבס היא לצורך חולין הלא אף מצורעת ממש מותרת לבעלה, דאשה נתמעטה מאיסור תשמיש המטה ע' כריתות (ח:) דדרשינן אהלו ולא אהלה, וכן פסק הרמב"ם (פי"א הל' י"א) מטומאת צרעת.
א"כ מאי ראיה מוכבס דסיבת הכוונה בכיבוס הבגד דהיא לצורך חולין ולילף מינה דאף לבעלה צריכה כוונה ?

מיללער כתב:

סייג לחכמה כתב:חולין לא
ר' יוחנן ס"ל דנדה צריכה כוונה בטבילה אף לחולין להיטהר לבעלה, ומבואר בגמ' טעמו דס"ל כרבי יונתן בן יוסף דתניא רבי יונתן בן יוסף אומר וכובס מה ת"ל שנית מקיש תכבוסת שניה לתכבוסת ראשונה מה תכבוסת ראשונה לדעת אף תכבוסת שניה לדעת.
וצ"ע מהיכי שמעינן דוכבס היא לצורך חולין הלא אף מצורעת ממש מותרת לבעלה, דאשה נתמעטה מאיסור תשמיש המטה ע' כריתות (ח:) דדרשינן אהלו ולא אהלה, וכן פסק הרמב"ם (פי"א הל' י"א) מטומאת צרעת.
א"כ מאי ראיה מוכבס דסיבת הכוונה בכיבוס הבגד דהיא לצורך חולין ולילף מינה דאף לבעלה צריכה כוונה ?

למדתי שהחילוק בין חולין לתרומה וקדשים אי בעי כוונה או לא שייך רק אם הכוונה צריכה מדרבנן, ברגע שיש לנו לימוד מה"ת שטבילה צריכה דעת לא שייך לחלק בין חולין וקודש, זה דין בעצם הטבילה ולא חומרא.