התלבטתי אם לשייך שאלה זו כאן או לאשכול מידי דלא רמיזא באוצר.
כתבו התוס' ד"ה אמצעיות: ותענית ציבור שש"ץ קובע ברכה לעצמו אם שכחה ונזכר קודם סיום התפילה, לפי רשב"ם אין מחזירין אותו כיון שצריך לחזור כל הסדר והוי ברכה לבטלה. אבל לפירש"י היה אומרה במקום שנזכר ואין כאן ברכה לבטלה. ע"כ דברי התוס' בקיצור.
ולא זכיתי להבין, הרי לפירש"י מוכרחים לגרוס בגמרא תיובתא דרב אסי, וכמו שצויין על הגליון בשם הקרבן נתנאל, וכן ציין הגרע"א בגליון הש"ס וכ"כ הצל"ח ועוד מפרשים וברור. וא"כ גם לפירש"י אין יכול לאומרה במקום שנזכר כיון שלשיטתו הלכה כרב הונא דחוזר לאתה חונן. ולא מצאתי באוצר תשובה לכך בינתיים.
וצע"ג.