פורום אוצר החכמה

הנהו תרי תלמידי, חד מציל וכו' וקמיפלגי בפלוגתא וכו'.

ריבונו של עולם!!! מה הקשר לכאן? ואיך שובץ עניין זה כאן???

אין הוא מפני הדומים דלעיל? ("וקמפליגי בפלוגתא וכו'").

וקמפלגי בפלוגתא גרידא נמצא במקומות רבים בש"ס. מדוע דווקא הקמיפלגי של רב ושמואל במח' ר"י ור"ש גרר את הקמיפלגי של הנהו תרי תלמידי במח' ר"ה ור"י בר זבדא?

א.בענין שבת.

ב.מצינו רבות שרק בהקשר קטן די בזה שהגמ' תביא דבר נוסף ש[כנראה] לא מצאה מקום יותר טוב לשבצו.
ואדרבה אם למ"ד יש הסבר אחר נשמח לשמוע.

גם לפני כן יש שמן של בדדין שרש"י כותב איידי דאיירי בבית הבד וכו',
לכאו' נראה שהנושא כאן הוא טלטול, או מוקצה, ואיידי וכו'.
[נראה לי ראיתי במאירי או ראשון אחר לעיין בעיקר הסוגיא במקומות אחרים, והיינו שכאן זה רק איידי וכו']

עשוי לנחת כתב:גם לפני כן יש שמן של בדדין שרש"י כותב איידי דאיירי בבית הבד וכו',
לכאו' נראה שהנושא כאן הוא טלטול, או מוקצה, ואיידי וכו'.
[נראה לי ראיתי במאירי או ראשון אחר לעיין בעיקר הסוגיא במקומות אחרים, והיינו שכאן זה רק איידי וכו']

שמן של בדדין מתקשר לנושא הקודם, אך מה כאן מתקשר לנושא הקודם?

אפרקסתא דעניא כתב:

עשוי לנחת כתב:גם לפני כן יש שמן של בדדין שרש"י כותב איידי דאיירי בבית הבד וכו',
לכאו' נראה שהנושא כאן הוא טלטול, או מוקצה, ואיידי וכו'.
[נראה לי ראיתי במאירי או ראשון אחר לעיין בעיקר הסוגיא במקומות אחרים, והיינו שכאן זה רק איידי וכו']

שמן של בדדין מתקשר לנושא הקודם, אך מה כאן מתקשר לנושא הקודם?

צודק, דכוונת מר לדברי התוס' בד"ה שמן, דפליגי ארש"י וס"ל דהא דשמן אינו "איידי" אלא באמת שייך לדלעיל, ולפי"ז מתחזקת הקושיא דהנ"ל דמה ענין הנהו תרי תלמידי וכו', ועל זה לא עמדו בתוספות, ותרוצם אינו מיישב קושיא זו, כיון דענין הנהו תרי תלמידי אינו ענין למוקצה כלל, ונשאר רק לומר כהנ"ל דהוא אגב גררא דב' תלמידים שנהגו למעשה בענין מסויים, ותלו הנהגת כל מר כדאי"ל, וצ"ע.

ראה מה שכתב בזה הגרא"מ הורוויץ שבא מעשה לפני רב ואסר, ולא היה ברור אם דעתו כרבי יהודה לגמרי, ולכן דנה הגמרא להלן קכח. אם רב אסר מוקצה רק לאכילה או גם לטלטול. וכן הנהו תרי תלמידי מי שהציל בארבע וחמש קופות אין הדבר ברור שסבר כרבה בר זבדא [לפירוש התוס שם בדף קכ. שלרב אבא לקפל היינו אפילו בא לקפל] וכן התלמיד שטלטל קופה אחת לא היה ידוע אם מחמיר היה על עצמו או שסבר כן מעיקר הדין
והוא הדמיון לסוגייתנו שיש כאן הוראה למעשה שאין לברר ממנה כדבעי, עד כמה סובר אמורא זה כשיטה זו

או שכהמשך לדברי הגמ' שתלמיד יכול לאחוז בשיטה מסוימת, [רק שאסור לו להורות כך באתריה דרב],
הביאה הגמ' שכל תלמיד הורה כשיטה אחת אף שנחלקו בזה קודמים לו.

בפשטות, במימרא הנ"ל מובא משום שבמימרא הקודמת עסקנו ב'תלמיד אחד', ובמימרא הנ"ל ב'שני תלמידים'