פורום אוצר החכמה

אליהו חיים כתב:סוכה מו ב'
והיה אם שמע תשמע וגו' אם שמוע תשמע ואם לאו לא תשמע ד"א אם שמוע בישן תשמע מחדש ואם יפנה לבבך שוב לא תשמע.
פסוק בפרשת השבוע [כי תבוא]. ובגליון שם שיש גורסים ויאמר אם שמוע תשמע פסוק בפ' בשלח וכן הגירסא בברכות מ'.
ולכ' ניחא לפי הגורסים כך דנקט הגמ' פסוק ראשון שבתורה לדרוש הימנו אבל לפי הגורסים כגרסתנו [ובכת"י הגמ' ב'הכי גרסינן יש ב' גרסאות בזה בין הכת"י] למה לא דורשים מפרשת והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי שבפ' עקב (קריאת שמע) וממתינים עד פסוק שבפרשתנו כדי לדרוש הנ"ל [ולא מצאתי לגרוס כן באף גירסא שם] וצ"ע.

לענ"ד, המבוקש זהו מקרא שנאמר בו "תשמע" דווקא, לא "תשמעו", והרי הצד ההופכי, מדרשו מן הכתוב: וְאִם־יִפְנֶ֥ה לְבָבְךָ֖ - וְלֹ֣א תִשְׁמָ֑ע, בלשונם בסוף: ואם יפנה לבבך - שוב לא תשמע, עיין רש"י שהפנה לפסוק ההוא. "תשמע" לעומת "לא תשמע"!

לבד זה, הלא אין הקבלה והתאמה: אם שמוע - תשמעו(?), ואם לאו - לא תשמעו(?), דבר אחר: אם שמוע בישן - תשמעו(?) בחדש, לפתוח ב"שמוע" - לסיים ב"תשמעו" ולא "תשמעו"?!

הדרש גם מכוון לכל אחד ואחד, ולא שייך כאן לשון רבים בשום פנים.

סיבה נוספת, מפני קרבת שתי מקראות אלו דווקא, בהם מפורש שני הצדדים. בפרשת כי תבוא: וְהָיָ֗ה אִם־שָׁמ֤וֹעַ - תִּשְׁמַע֙... פרשת נצבים: וְאִם־יִפְנֶ֥ה לְבָבְךָ֖ - וְלֹ֣א תִשְׁמָ֑ע...
לפי פשוטו, פסוקים אלה, הרי שניהם מדברי הברית תוכחה, ויש לפנינו דבר והיפוכו. והיה אם שמוע, לעומת ואם יפנה לבבך - ולא תשמע.

באמונתו כתב:

אליהו חיים כתב:סוכה מו ב'
והיה אם שמע תשמע וגו' אם שמוע תשמע ואם לאו לא תשמע ד"א אם שמוע בישן תשמע מחדש ואם יפנה לבבך שוב לא תשמע.
פסוק בפרשת השבוע [כי תבוא]. ובגליון שם שיש גורסים ויאמר אם שמוע תשמע פסוק בפ' בשלח וכן הגירסא בברכות מ'.
ולכ' ניחא לפי הגורסים כך דנקט הגמ' פסוק ראשון שבתורה לדרוש הימנו אבל לפי הגורסים כגרסתנו [ובכת"י הגמ' ב'הכי גרסינן יש ב' גרסאות בזה בין הכת"י] למה לא דורשים מפרשת והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי שבפ' עקב (קריאת שמע) וממתינים עד פסוק שבפרשתנו כדי לדרוש הנ"ל [ולא מצאתי לגרוס כן באף גירסא שם] וצ"ע.

לענ"ד, המבוקש זהו מקרא שנאמר בו "תשמע" דווקא, לא "תשמעו", והרי הצד ההופכי, מדרשו מן הכתוב: וְאִם־יִפְנֶ֥ה לְבָבְךָ֖ - וְלֹ֣א תִשְׁמָ֑ע, בלשונם בסוף: ואם יפנה לבבך - שוב לא תשמע, עיין רש"י שהפנה לפסוק ההוא. "תשמע" לעומת "לא תשמע"!

לבד זה, הלא אין הקבלה והתאמה: אם שמוע - תשמעו(?), ואם לאו - לא תשמעו(?), דבר אחר: אם שמוע בישן - תשמעו(?) בחדש, לפתוח ב"שמוע" - לסיים ב"תשמעו" ולא "תשמעו"?!

הדרש גם מכוון לכל אחד ואחד, ולא שייך כאן לשון רבים בשום פנים.

סיבה נוספת, מפני קרבת שתי מקראות אלו דווקא, בהם מפורש שני הצדדים. בפרשת כי תבוא: וְהָיָ֗ה אִם־שָׁמ֤וֹעַ - תִּשְׁמַע֙... פרשת נצבים: וְאִם־יִפְנֶ֥ה לְבָבְךָ֖ - וְלֹ֣א תִשְׁמָ֑ע...
לפי פשוטו, פסוקים אלה, הרי שניהם מדברי הברית תוכחה, ויש לפנינו דבר והיפוכו. והיה אם שמוע, לעומת ואם יפנה לבבך - ולא תשמע.

יישר כח, אמנם כעת ראיתי שברש"י על התורה בפ' עקב מפרש והיה אם שמוע תשמעו אם תשמע בישן תשמע בחדש, וכן אם שכח תשכח אם התחלת לשכוח סופך שתשכח כולה וכו' (ועל תחילת דברי רש"י מצויין המקור מגמ' דידן סוכה, אך כמובן אין הציון מרש"י) ולרש"י גם בפ' עקב סמיכות קראי דפסוק אם שכח תשכח גם בפ' עקב וצ"ע.

אליהו חיים כתב:

באמונתו כתב:

אליהו חיים כתב:סוכה מו ב'
והיה אם שמע תשמע וגו' אם שמוע תשמע ואם לאו לא תשמע ד"א אם שמוע בישן תשמע מחדש ואם יפנה לבבך שוב לא תשמע.
פסוק בפרשת השבוע [כי תבוא]. ובגליון שם שיש גורסים ויאמר אם שמוע תשמע פסוק בפ' בשלח וכן הגירסא בברכות מ'.
ולכ' ניחא לפי הגורסים כך דנקט הגמ' פסוק ראשון שבתורה לדרוש הימנו אבל לפי הגורסים כגרסתנו [ובכת"י הגמ' ב'הכי גרסינן יש ב' גרסאות בזה בין הכת"י] למה לא דורשים מפרשת והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי שבפ' עקב (קריאת שמע) וממתינים עד פסוק שבפרשתנו כדי לדרוש הנ"ל [ולא מצאתי לגרוס כן באף גירסא שם] וצ"ע.

לענ"ד, המבוקש זהו מקרא שנאמר בו "תשמע" דווקא, לא "תשמעו", והרי הצד ההופכי, מדרשו מן הכתוב: וְאִם־יִפְנֶ֥ה לְבָבְךָ֖ - וְלֹ֣א תִשְׁמָ֑ע, בלשונם בסוף: ואם יפנה לבבך - שוב לא תשמע, עיין רש"י שהפנה לפסוק ההוא. "תשמע" לעומת "לא תשמע"!
לבד זה, הלא אין הקבלה והתאמה: אם שמוע - תשמעו(?), ואם לאו - לא תשמעו(?), דבר אחר: אם שמוע בישן - תשמעו(?) בחדש, לפתוח ב"שמוע" - לסיים ב"תשמעו" ולא "תשמעו"?!
הדרש גם מכוון לכל אחד ואחד, ולא שייך כאן לשון רבים בשום פנים.
סיבה נוספת, מפני קרבת שתי מקראות אלו דווקא, בהם מפורש שני הצדדים. בפרשת כי תבוא: וְהָיָ֗ה אִם־שָׁמ֤וֹעַ - תִּשְׁמַע֙... פרשת נצבים: וְאִם־יִפְנֶ֥ה לְבָבְךָ֖ - וְלֹ֣א תִשְׁמָ֑ע...
לפי פשוטו, פסוקים אלה, הרי שניהם מדברי הברית תוכחה, ויש לפנינו דבר והיפוכו. והיה אם שמוע, לעומת ואם יפנה לבבך - ולא תשמע.

יישר כח, אמנם כעת ראיתי שברש"י על התורה בפ' עקב מפרש והיה אם שמוע תשמעו אם תשמע בישן תשמע בחדש, וכן אם שכח תשכח אם התחלת לשכוח סופך שתשכח כולה וכו' (ועל תחילת דברי רש"י מצויין המקור מגמ' דידן סוכה, אך כמובן אין הציון מרש"י) ולרש"י גם בפ' עקב סמיכות קראי דפסוק אם שכח תשכח גם בפ' עקב וצ"ע.

אמנם, לא בברכות ולא בסוכה, הגמרא מביאה הפסוק "תשמעו", באף אחד מעדי הנוסח. המדובר ביותר מ25 כ"י שונים! אשר מתחלקים בין מסכתות אלו.
ברם, מסתבר שגרסת רש"י מהכתוב "ויאמר אם שמוע תשמע", עיין הערות רש"י - מהדורת ארנד, המדייק כן, גם מלשון רש"י כאן. לכן, לרש"י, אין הטעם אלא מפני שאותו פסוק כתוב בתחילה, וה"ה "והיה אם שמֹע - תשמעו".
אך כאן, הלא קושיית מעלתו הייתה לפי הנוסח השני, הגורס "והיה אם שמוע - תשמע", עפ"י המופיע בדפוס אצלנו, ובמקצת מעדי הנוסח פה ובברכות, וכיו"ב בפי' ר"ח ז"ל כאן.
נוסח זה הוא באמת תמוה, וכנ"ל, על כך באו דברינו בס"ד.

רש"י פ' עקב, גם ודאי מתבסס על לשון הספרי - פרשת עקב פיסקא מח:

דבר אחר, כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת, מנין אתה אומר, שאם שמע אדם דבר מדברי תורה ראשון ראשון ומקיימו, כשם שראשונים מתקיימים בידו - כך האחרונים מתקיימים בידו, שנאמר כי אם שמור תשמרון, ומנין שאם שומע ראשון ראשון ומשכחו, כשם שאין הראשונים מתקיימים בידו - כך אין האחרונים מתקיימים בידו, תלמוד לומר והיה אם שכח תשכח, אי אתה מעלים עיניך ממנו עד שילך לו, שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו, וכתוב במגילת [חסידים] יום תעזבני - יומים אעזבך.

ייש"כ לבעל 'באמונתו יחיה' דהשיב בדברים נכוחים. אך עדיין יש להקשות קצת למה לא פירש רש"י גם בפרשת בשלח בפסוק ויאמר אם שמע תשמע, ואולי דשם ברש"י כתב אם שמוע תשמע זו הקבלה, ולא פירש על לימוד התורה, אולי מפני שזה עדיין לפני מתן תורה, ודרשת חז"ל של אם שמעת בישן תשמע בחדש לא ניתן לומר על עיקר הקבלה אלא על הלימוד. אך לפי זה היה נראה דגם בגמ' רש"י לא גרס מפסוק דבשלח [והבאתם דמשמעות רש"י בסוכה דלומד מפסוק זה, מסתמא הדקדוק ממש"כ רש"י ואם לאו שלא הטית אזן משמע דקאי על הפסוק הנ"ל דכתיב 'והאזנת למצותיו'].

אליהו חיים כתב:ייש"כ לבעל 'באמונתו יחיה' דהשיב בדברים נכוחים. אך עדיין יש להקשות קצת למה לא פירש רש"י גם בפרשת בשלח בפסוק ויאמר אם שמע תשמע, ואולי דשם ברש"י כתב אם שמוע תשמע זו הקבלה, ולא פירש על לימוד התורה, אולי מפני שזה עדיין לפני מתן תורה, ודרשת חז"ל של אם שמעת בישן תשמע בחדש לא ניתן לומר על עיקר הקבלה אלא על הלימוד. אך לפי זה רש"י היה נראה דגם בגמ' רש"י לא גרס מפסוק דבשלח [והבאתם דמשמעות רש"י בסוכה דלומד מפסוק זה, מסתמא הדקדוק ממש"כ רש"י ואם לאו שלא הטית אזן משמע דקאי על הפסוק הנ"ל דכתיב 'והאזנת למצותיו'].

דרך רש"י בפירוש התורה, היא להימשך יותר אחרי התרגום ומדרשים שעל אתר (אוֹיפן אָרט), אבל לאו דווקא עפ"י מאמרי אגדות מפוזרות, שע"פ כל הש"ס.
אף כאן, לכאורה העיקר רש"י מתבסס על לשון ספרִי פ' עקב שם, אלא שהקדים לפרש בכתוב "והיה אם שמֹע תשמעו", מפני הרישא שבספרִי שם, בצירוף מאמרם בברכות ובסוכה, ועכ"פ, עיקר מקור דבריו, ויסוד מוצא לשונו, הינו בספרי שם.

מסתמא הדקדוק ממש"כ רש"י ואם לאו שלא הטית אזן משמע דקאי על הפסוק הנ"ל דכתיב 'והאזנת למצותיו'

דיבור המתחיל של רש"י הוא "אם שמוע תשמע". באם מתכוון לכתוב "והיה אם שמוע תשמע", לא הוה ליה לאפסוקי קראי. מאידך, בכתוב: "ויאמר אם שמוע תשמע", הלא "אם שמוע תשמע", זוהי התחלת אמרו.

אליהו חיים כתב:סוכה מו ב'
והיה אם שמע תשמע וגו' אם שמוע תשמע ואם לאו לא תשמע ד"א אם שמוע בישן תשמע מחדש ואם יפנה לבבך שוב לא תשמע.
פסוק בפרשת השבוע [כי תבוא]. ובגליון שם שיש גורסים ויאמר אם שמוע תשמע פסוק בפ' בשלח וכן הגירסא בברכות מ'.
ולכ' ניחא לפי הגורסים כך דנקט הגמ' פסוק ראשון שבתורה לדרוש הימנו אבל לפי הגורסים כגרסתנו [ובכת"י הגמ' ב'הכי גרסינן יש ב' גרסאות בזה בין הכת"י] למה לא דורשים מפרשת והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי שבפ' עקב (קריאת שמע) וממתינים עד פסוק שבפרשתנו כדי לדרוש הנ"ל [ולא מצאתי לגרוס כן באף גירסא שם] וצ"ע.

עי' בערוך לנר (כאן) שעומד בזה ומיישב את הענין הזה בטוטו"ד. עיי"ש ותרוה נחת.
אם אין לך איך לראות אותו תכתוב לי ואשתדל להעלותו.

מי אנוכי כתב:

אליהו חיים כתב:סוכה מו ב'
והיה אם שמע תשמע וגו' אם שמוע תשמע ואם לאו לא תשמע ד"א אם שמוע בישן תשמע מחדש ואם יפנה לבבך שוב לא תשמע.
פסוק בפרשת השבוע [כי תבוא]. ובגליון שם שיש גורסים ויאמר אם שמוע תשמע פסוק בפ' בשלח וכן הגירסא בברכות מ'.
ולכ' ניחא לפי הגורסים כך דנקט הגמ' פסוק ראשון שבתורה לדרוש הימנו אבל לפי הגורסים כגרסתנו [ובכת"י הגמ' ב'הכי גרסינן יש ב' גרסאות בזה בין הכת"י] למה לא דורשים מפרשת והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי שבפ' עקב (קריאת שמע) וממתינים עד פסוק שבפרשתנו כדי לדרוש הנ"ל [ולא מצאתי לגרוס כן באף גירסא שם] וצ"ע.

עי' בערוך לנר (כאן) שעומד בזה ומיישב את הענין הזה בטוטו"ד. עיי"ש ותרוה נחת.
אם אין לך איך לראות אותו תכתוב לי ואשתדל להעלותו.

ייש"כ, אמנם הערול"נ רק בא לבאר הא דצריך ב' דרשות דפ' בשלח ופ' כי תבוא [כל אחד לדרשא אחת], אבל לא מיישב פסוק דפ' עקב ורק ציין להמהרש"א בח"א [וכוונתו לדבריו בברכות מ' דהביא בשם רש"י דמפרש לדרשת חז"ל על קרא דפ' עקב, ולא מצא הערוול"נ היכן כותב כן רש"י, וזה פלא דלכ' נעלם מהגאון לרגע מפרש"י על התורה].

עש"ק פ' כי תבוא - סוכה נא: כי אתא אשכחינהו דהוו קרו בסיפרא ישא ה' עליך גוי מרחוק, מהתוכחה.
בש"ק לפני יום א' דסליחות - סוכה נב - כמעט כל הדף על ענין יצר הרע ואיך להתגבר עליו.
ובדף של היום יום א' סליחות - אלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ישוב וימחול לו.

הדף של היום (ביצה ה') עוסק כולו בביצה שנולדה ביו"ט ראשון של ר"ה האם מותר לאכלה ביו"ט השני של ר"ה, וכן בנידון האם ר"ה זה יומא אריכא או שזה דני יו"ט נפרדים וכל המסתעף!
וכל זה היום יום כ"ח אלול - יומיים לפני ר"ה הבעל"ט.

מי אנוכי כתב:הדף של היום (ביצה ה') עוסק כולו בביצה שנולדה ביו"ט ראשון של ר"ה האם מותר לאכלה ביו"ט השני של ר"ה, וכן בנידון האם ר"ה זה יומא אריכא או שזה דני יו"ט נפרדים וכל המסתעף!
וכל זה היום יום כ"ח אלול - יומיים לפני ר"ה הבעל"ט.

ברש"י ה: במשוך היובל מפרש רש"י בפירוש הראשון דהיינו שמאריך בתקיעה לסימן שזו תקיעה האחרונה כמו שאנו עושין בתקיעות בר"ה

מיללער כתב:

מי אנוכי כתב:הדף של היום (ביצה ה') עוסק כולו בביצה שנולדה ביו"ט ראשון של ר"ה האם מותר לאכלה ביו"ט השני של ר"ה, וכן בנידון האם ר"ה זה יומא אריכא או שזה דני יו"ט נפרדים וכל המסתעף!
וכל זה היום יום כ"ח אלול - יומיים לפני ר"ה הבעל"ט.

ברש"י ה: במשוך היובל מפרש רש"י בפירוש הראשון דהיינו שמאריך בתקיעה לסימן שזו תקיעה האחרונה כמו שאנו עושין בתקיעות בר"ה

ועיין ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות שופר:

אמר מהר"י סג"ל, דלהכי מאריכין בתקיעה אחרונה, ונקראת תקיעה גדולה, למען ישמעו העם וידעו שסיימו הקולות, ויאמרו אשרי העם יודעי תרועה. והראיה בפסוק במשוך היובל המה יעלו בהר. נמצא שמשיכת הקול סי' סילוק שכינה, ורשאין לעלות ההר, ה"נ לא שנא.

אף מצאתי אברבנאל בפרשת יתרו:

והגאון רב סעדיא פי' במשוך היובל, כאשר משה רבינו ימשוך בשופר, שהוא היובל, משיכה ותקיעה גדולה, אז המה יעלו בהר, וידמה שכבר תקע משה בשופר כשנסתלקה השכינה משם...

ביהושע פרק ו פסוק ה:

וְהָיָ֞ה בִּמְשֹׁ֣ךְ׀ בְּקֶ֣רֶן הַיּוֹבֵ֗ל - בשמעכם כְּשָׁמְעֲכֶם֙ אֶת־ק֣וֹל הַשּׁוֹפָ֔ר - יָרִ֥יעוּ כָל־הָעָ֖ם תְּרוּעָ֣ה גְדוֹלָ֑ה - וְנָ֨פְלָ֜ה חוֹמַ֤ת הָעִיר֙ תַּחְתֶּ֔יהָ - וְעָל֥וּ הָעָ֖ם אִ֥ישׁ נֶגְדּֽוֹ:

אברבנאל שם:

ואמרו והיה במשוך בקרן היובל, ירצה שביום השביעי, אחר כל ההקפות, כאשר ימשכו בקרן היובל תקיעה ארוכה נמשכת, מיד אחר זה, כשמוע העם קול אותו שופר, יריעו תרועה גדולה, ותפול חומת העיר, ויראה שהכהנים היו בששת הימים תוקעים כדמות התרועה או השברים אשר לנו היום, כי כן אמר ביובל והעברת שופר תרועה, שתרועה יתקעו, ואחר ההקפות כלם אמר במשוך היובל, שיתקעו תקיעה ארוכה נמשכת.

אגב, מנהג של הספרדים, במקום "תקיעה גדולה", היא לעשות "תרועה גדולה".

לבי במערב כתב:

באמונתו כתב:אגב, מנהג של הספרדים, במקום "תקיעה גדולה", היא לעשות "תרועה גדולה".

כמדומה שי"א כי כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע נקט בשניהם.

אולי כוונתך לדברי שולחן ערוך הרב - אורח חיים סימן תקצו סעיף א: יש מקומות נוהגין שלאחר התפלה מריעין תרועה גדולה בלא תקיעה...
למעשה, לא נהג כן האדמו"ר כלל!

כמובן שלא, ולמה יחשבני לשוגה ברואה; הכוונה היא ש(י"א כי) האריך טובא בתרועה האחרונה.

לבי במערב כתב:כמובן שלא, ולמה יחשבני לשוגה ברואה; הכוונה היא ש(י"א כי) האריך טובא בתרועה האחרונה.

עיין המצורף פה:

יוהכ״פ תשפ״ב - ביצה טז.

כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים חוץ מהוצאת שבתות והוצאת י"ט

ערב יום הכיפורים
ביצה ט"ו א' סנדל המסומר אסור לנעלו ומותר לטלטלו וברש"י דכלי הוא [ובתוס' שבת ס' א' דסנדל המסומר הוי כלי שמלאכתו לאיסור בשבת ומותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו לפי ר"א בר"ש שם ע"ב ולרבנן מותר בכל טלטול].
מכאן יש להביא ראיה לענין נעל ביוה"כ דאין בו תורת מוקצה [חוץ ממה שמותר באופנים שונים לצאת עם נעל בחוץ או חולי]. וכעת ראיתי שדנים בזה (עי' במצורף לדוגמא)

אליהו חיים כתב:ערב יום הכיפורים
ביצה ט"ו א' סנדל המסומר אסור לנעלו ומותר לטלטלו וברש"י דכלי הוא [ובתוס' שבת ס' א' דסנדל המסומר הוי כלי שמלאכתו לאיסור בשבת ומותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו לפי ר"א בר"ש שם ע"ב ולרבנן מותר בכל טלטול].
מכאן יש להביא ראיה לענין נעל ביוה"כ דאין בו תורת מוקצה [חוץ ממה שמותר באופנים שונים לצאת עם נעל בחוץ או חולי]. וכעת ראיתי שדנים בזה (עי' במצורף לדוגמא)

יישר כוחכם!
מרש"י משמע חידוש גדול בגדרי מוקצה, והוא שכל "כלי" אינו מוקצה, ולא יכול להיות מוקצה, ואע"ג דלא חזי.

בדף של היום (יט.) - ערב חג הסוכות
"ר"א בר"ש אומר מביא אדם תודתו בחג הסוכות ויוצא בה ידי חובתו משום שמחה"

פרשת בראשית: והוא ימשול בך…
ביצה לב: ת"ר ג' חייהן אינם חיים ואלו הן המצפה לשלחן חבירו ומי שאשתו מושלת עליו ומי שיסורין מושלין בגופו ויש אומרים אף מי שאין לו אלא חלוק אחד ות"ק אפשר דמעיין במניה

רש"י ביצה מ, א:

ונכנסות - לישוב. ברביעה - במרחשון.

פרשת וירא

ראש השנה י: בראש השנה נפקדה שרה

ובדף יא למועד אשוב אליך

פרשת חיי שרה

ראש השנה טז: וכתיב ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה

הלכות שביעית.

ראש השנה יח, א

דאמר רב שמואל בר אמי, ואמרי לה אמר רב שמואל בר נחמני אמר רב יונתן: מנין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו נקרע - שנאמר [ולכן] נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה. אמר רבא: בזבח ובמנחה - אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה. אביי אמר: בזבח ומנחה - אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה ובגמילות חסדים. רבה ואביי מדבית עלי קאתו, רבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין, אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים - חיה שיתין שנין.

רש"י - פ' חיי שרה:

אתה הוכחת – ראויה היתה לו, שתהא גומלת חסדים, וכדיי ליכנס בביתו של אברהם... כי עשית חסד – אם תהיה ממשפחתו והוגנת לו, אדע כי עשית חסד.

ר"ה כב: וכג. משום ר"ח חסר שחל להיות בערב שבת... וכי מקלע ר"ח בע"ש...
כמו השבוע בס"ד, חודש חשון חסר ור"ח חל בע"ש.

פרשת וישב:
לא יכלו דברו לשלום, עיין קול אליהו להגר״א ז״ל

תענית ט:
אמר להו ליזלו רבנן בשלמא, ועיין מסורת הש״ס.

גדול יום הגשמים!

שנאמר {בראשית מב-א} ויאמר יעקב לבניו למה תתראו אמר להם יעקב לבניו אל תראו עצמכם כשאתם שבעין לא בפני עשו ולא בפני ישמעאל כדי שלא יתקנאו בכם

וכן: דאמר רב יהודה אמר רב לעולם יצא אדם בכי טוב ויכנס בכי טוב שנאמר {בראשית מד-ג} הבקר אור והאנשים שלחו

November 22

תענית י.
עד שישים בתקופה כו׳
עיין בית יוסף בשם אבודרהם דהיינו כ״ב בנובמבר…

יפה, אבל התאריכים באבודרהם הם ע"פ לוח היוליאני ולא הגרגוריאני, ולפי לוח היוליאני היום הוא נובמבר 9.

טור תלגא כתב:יפה, אבל התאריכים באבודרהם הם ע"פ לוח היוליאני ולא הגרגוריאני, ולפי לוח היוליאני היום הוא נובמבר 9.

מכלל רמז לא יצא.

תוספות תענית יח, ב:

הלכה מתענה ומשלים - פי', הא דקפסק הלכה מתענה ומשלים, אר"ח קאי, דאי אחנוכה ואפורים, אינו יכול להתענות, דיום משתה ושמחה כתיב.

חשק שלמה:

בתוס' ד"ה הלכה, דאי אחנוכה ופורים, אינו יכול להתענות, דיום משתה ושמחה כתיב. נ"ב, צ"ע, דהא בחנוכה לא מצינו שקבעום למשתה ושמחה, רק דאסור בהספד ותענית, ולא חמיר מר"ח, ונראה דהתוס' ס"ל כדעת המרדכי הארוך, שהובא בד"מ באו"ח סי' תר"ע, שקבעו למשתה ושמחה ג"כ, משום שהיה אז חנוכת המזבח, וכ"מ ברמב"ם בריש הלכות חנוכה בהלכה ג', ע"ש:

יח:

ומאי טוריינוס דתניא ניקנור אחד מאפרכי יוונים היה ובכל יום ויום היה מניף ידו על יהודה וירושלים ואומר אימתי תפול בידי וארמסנה וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום קצצו בהונות ידיו ורגליו ותלאום בשערי ירושלים

באמונתו כתב:תוספות תענית יח, ב:

הלכה מתענה ומשלים - פי', הא דקפסק הלכה מתענה ומשלים, אר"ח קאי, דאי אחנוכה ואפורים, אינו יכול להתענות, דיום משתה ושמחה כתיב.

חשק שלמה:

בתוס' ד"ה הלכה, דאי אחנוכה ופורים, אינו יכול להתענות, דיום משתה ושמחה כתיב. נ"ב, צ"ע, דהא בחנוכה לא מצינו שקבעום למשתה ושמחה, רק דאסור בהספד ותענית, ולא חמיר מר"ח, ונראה דהתוס' ס"ל כדעת המרדכי הארוך, שהובא בד"מ באו"ח סי' תר"ע, שקבעו למשתה ושמחה ג"כ, משום שהיה אז חנוכת המזבח, וכ"מ ברמב"ם בריש הלכות חנוכה בהלכה ג', ע"ש:

מאת רבי אליהו חיים שליט"א:

ועי' גם במצפה איתן שם בדרך אחרת דתלוי אי בטלה מג"ת לגבי חנוכה ופורים, אך לשון תוס' 'יום משתה ושמחה' משמע יותר כהחש"ל אך מאידך הלשון 'כתיב' לא מתיישב ואולי אגב פורים.
יש עוד ב' עניינים הקרובים לחנוכה א' המעשה בעמוד א' שנגזרה גזירה שלא יעסקו בתורה ולא ימולו ולא ישמרו שבת, וכעין גזירת יוונים (ר"ח כשבת) ועי' מהרש"א ר"ה י"ט דבאלו מובדל ישראל מהעכו"ם.
והב' הוא בעמוד ב' יום דנקנור, אבל מסתבר דהיה בהמשך זמן בית חשמונאי, אכן אולי ההתגברות עליהם מכח חנוכה.

פרשת ויחי

תענית דף לא. תוספות ד״ה מאי יאסף תקבריה אימיה: תימה וכי היה מסופק מאי יאסף אלא נראה לומר דלא מוסיף יסיף ומיהא קבעי גמרא מאי יסיף אבל לעולם הוה ידע דיאסף הוא לשון מיתה כדכתיב (בראשית מט) ויגוע ויאסף אל עמיו:

עזרא הסופר מוזכר ברש"י דף כט ע"ב בדף הנלמד יומיים לפני יום פטירתו

פרשת השבוע דף היומי של שבת זו
מגילה יג. אלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד אמאי קרי לה יהודיה על שום שכפרה בע''ז דכתיב {שמות ב-ה} ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור ואמר רבי יוחנן שירדה לרחוץ מגילולי בית אביה ילדה והא רבויי רביתיה לומר לך שכל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו ירד זה משה ולמה נקרא שמו ירד שירד להם לישראל מן בימיו גדור שגדר פרצותיהן של ישראל חבר שחיבר את ישראל לאביהן שבשמים סוכו שנעשה להם לישראל כסוכה יקותיאל שקוו ישראל לאל בימיו זנוח שהזניח עונותיהן של ישראל אבי אבי אבי אב בתורה אב בחכמה אב בנביאות

בדף ט למדנו ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושא בני אדם מפרשת שמות,
וכן בדף יא באנו באש ובמים באש בימי נבוכדנצר הרשע ובמים בימי פרעה.