דף ד' ע"ב:
ר' מתיא בן חרש אומר לא בא הכתוב אלא לאיים עליו כדי שתהא תורה ניתנת באימה ברתת ובזיע שנאמר עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה, מאי וגילו ברעדה אמר רב אדא בר מתנה אמר רב במקום גילה שם תהא רעדה.
רש"י פי' שהפיסקא של "מאי וגילו ברעדה" הוא המשך לדברי הגמ' על פרישת משרע"ה לפני קבלת התורה, והמקום גילה היינו נתינת התורה והלוחות בהר סיני כמ"ש פקודי ה' ישרים משמחי לב (ובלש"ק: במקום גילה. מתן תורה של לוחות דכתיב (תהלים יט) פקודי ה' ישרים משמחי לב)
והתוס' בד"ה במקום גילה כתבו וז"ל: במקום גילה. כדכתיב עוז וחדוה במקומו (דה"א ט"ז)
ודברי התוס' צריכים ביאור מה רצו להביא בזה מהפ' בדברי הימים?
וראיתי בס' גבורות ארי מהגאון בעל שאג"א שרצה לומר שתוס' ס"ל שר' מתיא פליג על ריה"ג וס"ל שהפרישה היה משום כניסה למחנה שכינה ולא משום קבלת התורה וממילא מצינו למידין מזה פרישה לכה"ג שנכנס לפני ולפנים, והמקום גילה היינו מחנה שכינה שנא' בה עוז וחדוה במקומו, ושוב הקשה ע"ז מדברי רש"י בעצמו עיי"ש.
וחשבתי בעניי שי"ל בפשטות שתוס' ס"ל שהכ' "עוז וחדוה במקומו" סובב על מעמד הר סיני, כמשאחז"ל "אין עוז אלא תוורה שנא' ה' עוז לעמו יתן" (תנחומא ברכה) וע"ז אמר עוז וחדוה במקומו, שביחד עם נתינת התורה היה גם חדוה וגילה, ובמקום גילה שם תהא רעדה. כי לדברי רש"י שהגילה הוא משה"כ של פקודי ה' ישרים משמחי לב אין ראיה כ"כ שקבלת התורה היה נקרא מקום גילה רק שלימוד התורה משמח.
האם זה נראה כ'שטיקל תורה' או שיכול להיות הפשט הפשוט בדברי התוס', מה דעת הלומדים?