יומא עד. מושבע ועומד על לא תסור ?

[הר ששון]

וכי תימא כיון דאית ליה היתר מן התורה קא חייל
והתנן וכ' שאני התם דאמר קרא וכ'
משמע שהגמרא מקבל הסברא שכיון דיש לו היתר מן התורה חל עליו השבועה
אבל לכאורה מושבע ועמוד על לא תסור ?
בטח דנו בזה אשמח אם מישהו יעתיק לכאן, שורה בלי ספרים

[מיללער]

הלא זהו קושית הגמ' על ריש לקיש, וכמו שפי' רש"י ז"ל:

ואליבא דר' עקיבא דאמר. במס' שבועות (דף יט:) אדם הנשבע שלא אוכל סתם אוסר עצמו בכל שהוא דהכי תנן שבועה שלא אוכל ואכל כל שהוא ר' עקיבא מחייב וחכמים פוטרים הלכך הא דקתני חייב אי כרבנן סבירא ליה מוקמינן ליה במפרש ואי כרבי עקיבא סבירא ליה מוקמינן ליה אפי' בסתם ורבי שמעון פוטר ר' שמעון לטעמיה דאמר בכל שהוא נמי מושבע מסיני הוא דתניא במסכת מכות (דף יז.) ר' שמעון אומר כל שהוא למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן ואי סבירא ליה לריש לקיש דחצי שיעור אסור מדרבנן היכי מוקי לה להא דתני חייב באוכל חצי שיעור והרי אף עליו מושבע משום לאו דלא תסור (דברים יז)

וע"ז ס"ל להגמ' דדבר שאסור מדרבנן לא מיקרי מושבע ועומד מהר סיני שלא תחול עליו שבועה.


ועי' באשכול הזה:
viewtopic.php?f=17&t=16647

[הר ששון]

כפשוט זה הוא שאלת הגמ
שאלתי הוא מה הסברא דדבר שאסור מדרבנן לא מיקרי מושבע ועומד מהר סיני שלא תחול עליו שבועה
(בסגנון הישבישער מה היה סברת המקשה בהו"א ומה היה סברתו במסקנא)
בטחוני שהאחרונים דנו בזה

[בברכה המשולשת]

זה הרי נובע ממחלוקת הרמב"ם והרמב"ן בעניין לא תסור