סוכה ב. - שיטת רבי זירא
פורסם: ד' פברואר 05, 2014 10:58 pm
בטעם הדין דסוכה למעלה מכ' אמה פסולה ביאר רבי זירא דעד כ' אמה אדם יושב בצל סוכה ולמעלה מכ' אמה בצל דפנות, ובהמשך מבארת הגמרא "דל דפנות ליכא צל סוכה", ורש"י מבאר שהוא יושב בשמש.
ולכאורה יש לתמוה, דאם השמש מעל הסוכה בדיוק, גם אם תהיה גבוהה יותר מכ' אמה, הרי השמש תטיל צל למטה, ואף אם לא יהיו דפנות האדם יהיה נתון בצל?
וזה הרי פשוט שהצל נמדד בזמן הצהריים, כשחמה בראש כל אדם, דאי לאו הכי, הרי בזמן הזריחה או השקיעה האדם יושב בצל דפנות ולא בצל הסכך, ולא איכפת לן בהא. אלא בעל כרחך אנו דנים את הסוכה לפי מצבה בעת שהחמה בראש הרקיע. א"כ קשה מה ששאלנו, שהרי כשם שבעשרים אמה הצל מוטל אל תוך הסוכה, כך גם בעשרים ואחת אמה?
וחשבתי לחדש ע"פ היסוד של הרמב"ן שהמצוות ניתנו בעיקר לקיימן בארץ ישראל, וכידוע שארץ ישראל אינה בקו המשווה, אלא נוטה כשלושים מעלות לצפון, ולכן אף בעת שהשמש בשיא גובהה, אינה ממש מעל הראש, אלא בזווית דרומית. לפיכך, בסוכה שרוחבה ארבע אמות על ארבע אמות (שבזה דיבר רבי זירא), בצהרי היום, אם הסכך עד עשרים אמה, יהיה עדיין שיעור מסוים מהיטל הצל שמטיל הסכך בתוך ריבוע הארבע אמות, אך אם הסכך היה גבוה יותר, היטל הצל לא יימצא בתוך ריבוע הד"א אלא צפונית לו.
ומכיוון שזה השיעור בארץ ישראל, כך נקבעה מצוות סוכה, וממילא גם בקטבים, ששם השמש תמיד באופק, לא אכפת לן ותמיד הסוכה כשרה, וכן בקו המשווה, שהשמש תמיד מעל בזווית ישרה, לא איכפת לן, והסוכה תהיה פסולה אם גבוהה מכ', אף שהאדם יושב בצל הסכך.
והנה תוס' בע"ב כתבו בדעת רבי זירא שתי אפשרויות:
האחת, שאם הסוכה גבוהה יותר מעשרים אמה, (נניח ארבעים אמה), צריך להרחיבה באותו יחס של ארבע לעשרים (ותצטרך שני משהויין יותר משמונה אמות להיות כשרה). ולדברנו מובן, שבאופן זה עדיין יהיה היטל הצל בתוך ריבוע השמונה אמות.
הדרך השנייה שכתבו תוס', שקים להו לחז"ל שאם הסוכה רחבה מעט יותר מארבע אמות, אף אם הסכך יהיה גבוה מאה אמות, אי אפשר שלא יהיה משהו מן הצל בסוכה. זה דבר תמוה מאוד, לכאורה, ואינני יודע ליישבו לא רק עם הביאור שכתבתי, אלא עם המציאות. האיך ייתכן דבר כזה?
אשמח לחוות דעתכם על החידוש - האם בחישוב זווית השמש הידועה היום מתאים היחס הזה שנזכר?
אשמח גם ליישוב התמיהה בתוספות, ועל אופנים אחרים ליישב העניין (ושמא כבר כתבו בזה).
ולכאורה יש לתמוה, דאם השמש מעל הסוכה בדיוק, גם אם תהיה גבוהה יותר מכ' אמה, הרי השמש תטיל צל למטה, ואף אם לא יהיו דפנות האדם יהיה נתון בצל?
וזה הרי פשוט שהצל נמדד בזמן הצהריים, כשחמה בראש כל אדם, דאי לאו הכי, הרי בזמן הזריחה או השקיעה האדם יושב בצל דפנות ולא בצל הסכך, ולא איכפת לן בהא. אלא בעל כרחך אנו דנים את הסוכה לפי מצבה בעת שהחמה בראש הרקיע. א"כ קשה מה ששאלנו, שהרי כשם שבעשרים אמה הצל מוטל אל תוך הסוכה, כך גם בעשרים ואחת אמה?
וחשבתי לחדש ע"פ היסוד של הרמב"ן שהמצוות ניתנו בעיקר לקיימן בארץ ישראל, וכידוע שארץ ישראל אינה בקו המשווה, אלא נוטה כשלושים מעלות לצפון, ולכן אף בעת שהשמש בשיא גובהה, אינה ממש מעל הראש, אלא בזווית דרומית. לפיכך, בסוכה שרוחבה ארבע אמות על ארבע אמות (שבזה דיבר רבי זירא), בצהרי היום, אם הסכך עד עשרים אמה, יהיה עדיין שיעור מסוים מהיטל הצל שמטיל הסכך בתוך ריבוע הארבע אמות, אך אם הסכך היה גבוה יותר, היטל הצל לא יימצא בתוך ריבוע הד"א אלא צפונית לו.
ומכיוון שזה השיעור בארץ ישראל, כך נקבעה מצוות סוכה, וממילא גם בקטבים, ששם השמש תמיד באופק, לא אכפת לן ותמיד הסוכה כשרה, וכן בקו המשווה, שהשמש תמיד מעל בזווית ישרה, לא איכפת לן, והסוכה תהיה פסולה אם גבוהה מכ', אף שהאדם יושב בצל הסכך.
והנה תוס' בע"ב כתבו בדעת רבי זירא שתי אפשרויות:
האחת, שאם הסוכה גבוהה יותר מעשרים אמה, (נניח ארבעים אמה), צריך להרחיבה באותו יחס של ארבע לעשרים (ותצטרך שני משהויין יותר משמונה אמות להיות כשרה). ולדברנו מובן, שבאופן זה עדיין יהיה היטל הצל בתוך ריבוע השמונה אמות.
הדרך השנייה שכתבו תוס', שקים להו לחז"ל שאם הסוכה רחבה מעט יותר מארבע אמות, אף אם הסכך יהיה גבוה מאה אמות, אי אפשר שלא יהיה משהו מן הצל בסוכה. זה דבר תמוה מאוד, לכאורה, ואינני יודע ליישבו לא רק עם הביאור שכתבתי, אלא עם המציאות. האיך ייתכן דבר כזה?
אשמח לחוות דעתכם על החידוש - האם בחישוב זווית השמש הידועה היום מתאים היחס הזה שנזכר?
אשמח גם ליישוב התמיהה בתוספות, ועל אופנים אחרים ליישב העניין (ושמא כבר כתבו בזה).