היה אוכל - למאי נ"מ?

[ארזי ביתר]

ביצה כו, ב: ת"ש היה אוכל בענבים והותיר והעלן לגג לעשות מהן צמוקין, בתאנים והותיר והעלן לגג לעשות מהן גרוגרות, לא יאכל מהן עד שיזמין מבעוד יום.

במטותא מינייכו, חכמים ונבונים. מאן דהוא עמד על עניין סיפור המעשה, שהיה אוכל? מאי נפקא לן מינה? האם יש סיבה שזה נכתב? אילו קנה אדם 10 ק"ג ענבים ולא אכל מהם כלום, והעלם לגג לעשות מהם צמוקים, האם הדין שונה? לחילופין, האם כשאכל בענבים, היתה סברא לומר שא"צ הזמנה?

יענונני נא החברים, ושכמ"ה.

[מה שנכון נכון]

עיין רש"י שבת מה. ד"ה היה אוכל.

[ארזי ביתר]

דברי רש"י שם, מובאים גם כאן במקום. אני לא זכיתי להבין מה ההסבר בהם. וכי מאחר שלפני כמה ימים, האדם אכל מהם, הם פחות צריכים הזמנה? והלוא מרגע שהניחם להתייבש ולהצטמק, הקצה אותם מדעתו, כי אינם ראויים לאכילה עד סיום הייבוש.

[ארזי ביתר]

יש למישהו תשובה? זה דחוף!

[ארזי ביתר]

עדיין לא עלתה ביד אחד מבני החבורה תשובה לדבר?

[ניים ושכיב]

לכאו' י''ל דמש''כ הגמ' דלא חזו, היינו דלא חזו למאן דמקפיד איבשים, אבל למאן דניחא ליה בלחים חזו.

וא"כ ס"ד דכיון שהתחיל לאכול בעודם לחים, גלי דעתיה דניחא ליה גם בלחים, וא"כ אפי' באחזו ולא אחזו ניחא ליה והוי כמוזמן ועומד. קמ"ל דכיון שהעלם לגגו הקצם מדעתו ולא ניחא ליה אלא ביבשים לגמרי, ובעי הזמנה באחזו ולא אחזו לגלויי דעתיה אי אכיל אי לא אכיל.

[ארזי ביתר]

הייתי מקבל את תשובתך, אך רש"י לא מסכים עם דבריך...

רש"י כותב, שמשעה שהעלם לגג לייבשם, אינם ראויים לאכילה עד שיסתיים ייבושם, ולכן הם מוקצים מדעתו. אלא, שמכיון שבבין השמשות בערב יו"ט, כבר היו יבשים, הר"ז היסח הדעת בטעות - כפי הגדרת רא"ו בקוב"ש.

שאלתי היתה: כיון שמשעה שהעלם לגג לייבשם, הפירות מוקצים משום שאינם ראויים לאכילה, אחת היא לי אם אכלם קודם או לא.

[ניים ושכיב]

עיין בתשובתי וראה שכבר עניתי ע"ז.

שמשעה שהעלם לגג לייבשם, אינם ראויים לאכילה עד שיסתיים ייבושם, ולכן הם מוקצים מדעתו

כתבתי שלענ"ד זה רק לפי הרבותא ששמענו מ"היה אוכל".
לולי שהיה כתוב "היה אוכל" היינו אומרים שניחא ליה גם בחצי לחים ולא הקצם מדעתו.

[ארזי ביתר]

עיין בתשובתי וראה שכבר עניתי ע"ז.

שמשעה שהעלם לגג לייבשם, אינם ראויים לאכילה עד שיסתיים ייבושם, ולכן הם מוקצים מדעתו

כתבתי שלענ"ד זה רק לפי הרבותא ששמענו מ"היה אוכל".
לולי שהיה כתוב "היה אוכל" היינו אומרים שניחא ליה גם בחצי לחים ולא הקצם מדעתו.

לא יכול להיות ניחא ליה, אם אינם ראויים לאכילה!

[ניים ושכיב]

מדהים עד כמה אני כותב/קורא גרוע, כי גם בדיון הזה נראה לי שחברי חוזרים שוב ושוב על טענות שכבר השבתי עליהן.

על כן לא נראה שיש טעם להמשיך את הדיון, ע"י עוד הודעות בלתי מובנות אחד לשני, והלואי והודעה זו תהיה מובנת.