תענית דף ו: למאי הלכתא תני 'זמן' רביעה שניה?

[מיללער]

בהברייתא ו. נחלקו התנאים בזמני הגשמים והגמ' מקשה שבשלמא זמני רביעה ראשונה ושלישית יש נפק"מ להלכה ולמעשה לגבי זמן שאלת גשמים ותענית על עצירת גשמים, אלא זמן רביעה שניה למאי נפק"מ, ויש על זה ד' תירוצים בהגמ' ו: לנדרים, לזיתים, לשבילי הרשות ולבער פירות שביעית.

וקשה לי שלכל הד' דברים מוכרח שלא 'זמן' הרביעה משנה אלא עצם ירידת רביעה שניה, וא"כ שוב קשה קושית הגמ' למאי נחלקו בזמן רביעה שניה, אם לכל הדינים צריכים לחכות שירדו הגשמים בפועל?

[בברכה המשולשת]

אולי מעין עניין אורח בזמנו בא?

[מיללער]

אולי מעין עניין אורח בזמנו בא?

חשבתי כן, היינו שאה"נ שהגמ' מלמדינו שלכל הדינים יש לחשוש 'מזמן' הרביעה השניה משום החזקה של אורח בזמנו בא, ולא על הגשמים בפועל, אבל זה יהי' חידוש גדול לדינא, האם כן הוא ההלכה? (ובפרט בנדרים שהולכים אחר לשון בני אדם לא מסתבר לעשות גדרים וסייגים אם כוונתו היה לירידית הגשמים במציאות)

[בברכה המשולשת]

אכן אולי לשון בני אדם בזמנם היה לקרוא כך לזמן הראוי לרביעה שניה?

[מיללער]

אכן אולי לשון בני אדם בזמנם היה לקרוא כך לזמן הראוי לרביעה שניה?

אולי

והרב מה שנכון שלח לי באישי בזה"ל

אולי כוונת הגמרא שהזמן דרביעה שניה מועיל לומר לנו עד היכן רביעה ראשונה וממתי מתחילה רביעה שניה, ועל כן אף שלא סגי בזמן לבדו וצריך שירדו בפועל וכמו ששאלת, מהני הזמן להגדיר זאת כגשמים שניים ולא המשך הראשונים, ואפילו בגשמים רצופים אמרינן כן.
ובאמת התאחרו הגשמים אולי נמנה עשרה ימים מאחרי שהתחילו לירד, ומשם ואילך תהיה הרביעה השניה, אף שהתאריכים אחרים ממ"ש בגמרא. [וראה ברמ"א יו"ד רכ סעיף יח שפסק דזמן רביעה ראשונה בחו"ל ס ימים אחר התקופה ורביעה שניה ע ימים]

[מיללער]

שוב מצאתי שהגאון בעל שאג"א בספרו גבורת ארי מקשה כן ומתרץ על כל אחד מן התירוצים למאי נפק"מ הזמן.

[הוא היה אומר]

ע"ע במאירי