מגילה דף ה. עשרה בטבת שחל בשבת מתענין בו ביום?

[מיללער]

ברש"י על המשנה מגילה ה. בד"ה אבל זמן כתב וז"ל וכן ט' באב שחל בשבת וה"ה לי"ז בתמוז ולעשרה בטבת (מאחרין ליום מחר).

וכן פסק הטור או"ח סי' תק"ן והרמב"ם הל' תענית פ"ה ה"ד, שכל התעניות אם חלו בשבת נדחין לאחר השבת.

והבית יוסף באו"ח סי' תק"ן הביא בשם האבודרהם (הל' תענית סי' רנ"ד) שעשרה בטבת הוא משונה משאר תעניות שאם היה חל בשבת, לא היו יכולים לדחותו ליום אחר, משום שנא' בו "בעצם היום הזה" כמו ביוהכ"פ. וכתב ע"ז הב"י "ולא ידעתי מנין לו זה", אח"כ הביא עוד מאבודרהם שעשרה בטבת חל לפעמים בששי ומתענין בו ביום (וכן נקטינן) ושאר צומות לעולם אין חלין בששי.

והנה האור שמח (על הרמב"ם תענית פ"ה ה"ו במאמר המוסגר) מצא מקור לדברי אבודרהם בדברי הגמ' עירובין סוף פרק בכל מערבין דאיבעא שם צורבא מדרבנן דיתיב בתעניתא בערב שבת אם משלים את התענית, ולמה לא הביא הגמ' ראיה מזה שבי' בטבת שחל בער"ש מתענין ומשלימין? אלא מאי שמשם אין ראיה שהרי עשרה בטבת היו מתענין אפי' בעצם יום השבת ומכש"כ שיהיו משלימין אם מתענין בערב שבת ודפח"ח

[מה שנכון נכון]

ז"ל האו"ש "ובדברי האבודרהם הנ"ל יש לישב מה דבעי בגמרא בסוף בכל מערבין (עירובין מ, ב) בר בי רב דיתיב בתעניתא במעלי שבתא מהו לאשלומי. ולא בעי בתענית צבור שחל בע"ש, משום דכל הד' צומות לא מצי לחול בע"ש רק בעשרה בטבת, ואיהו גופיה דחי שבת, מכש"כ שמשלים בערב שבת התענית. ומזה לקח האבודרהם".
ויש להעיר דהתם בעירובין הוא מימרא דרבה, והלא עדיין בימי רבא תלמידו קדשו ע"פ הראיה, ראה ר"ה כא., וא"כ יכולים לחול גם יז תמוז וט"ב בע"ש.