חגיגה דף כ: טבילת כלי בתוך כלי לתרומה וקודש

[מיללער]

(סיכום שהעליתי לעצמי עה"כ וחשבתי אולי ימצא מישהו סיוע בזה אמרתי לא אמנע טוב)

במתני' ריש פירקין חומר בקודש, חומר בקודש מבתרומה שמטבילין כלים בתוך כלים לתרומה אבל לא לקודש.

ופירש"י על המשנה וכן הרע"ב והתוי"ט דהמשנה מיירי בששני הכלים טמאים ואז יש חילוק בין תרומה וקודש אם מהניא להם טבילה כשכלי אחד נתון בתוך כלי אחר.

ובגמ' פליגי רב אילא ורבא בטעם חומרא זו לר"א החשש הוא משום חציצה שמשום כבידו של הכלי יחוץ מביאת מים בין הכלים ולרבא הוא גזירא שמא יטבול מחטין בכלים שאין בפיהם כשפופרת הנוד דאז לא סלקא ליה טבילה כדין עירוב מקוואות.

והגמ' בדף כב. מסיק מאי איכא בין דרבא לדרב אילא? איכא בינייהו סל וגרגותני דלמ"ד משום חציצה איכא אבל החשש של שפה"נ ליכא.

והקשו בתוס' (ד"ה מאי איכא) הרי איכא בינייהו טובא ונפק"מ לגבי הכלי החיצון אם עלתה לה טבילה כי לטעם של חציצה אין נפק"מ בין הכלי החיצון לכלי הפנימי אבל החשש של שפה"נ ליכא וכן משמע מדברי הגמ' והנ"מ בכלי טהור אבל בכלי טמא מיגו דסלקא ליה טבילה למנא סלקא טבילה לכלים דאית ביה, ולכן פירשו התוס' דלא כרש"י ורע"ב דהמשנה מיירי כשהכלי החיצון טהור ואז אין חילוק רק בסל וגרגותני.

ולכאורה צ"ע על רש"י והרע"ב במה שפירשו בששני הכלים טמאים שזה דוקא לרב אילא אבל לרבא מיירי דוקא בכלי חיצון טהור וכמ"ש התוס'

ותירץ המהרש"א (דף כב. בד"ה בפרש"י) וכן תירץ הטורי אבן , שרש"י פירש את דברי הגמ' בדף כב. ה"מ בכלי טהור בשונה מפירוש התוס' וס"ל לרש"י שלהלכה גם רבא מודה דלגבי קודש לא מהני טבילת כלים בתוך כלים אף בששניהם טמאים משום חשש של שפה"נ ולא אמרינן מגו דמהניא ליה טבילה לכלי גופיה מהניא לכלים דאית ביה, שהרי חשו בגמ' דילמא חזי ליה ע"ה ולא ידע ששני הכלים טמאים.

ודברי הגמ' סובבים רק בדין עירוב מקוואות ולגבי תרומה לכולי עלמא, דבתרומה לא החמירו משום חציצה ומשום גזירה של שפופרת הנוד, אבל פשוט הוא דהיכא דאין בו רוחב הפה כשפופרת הנוד לא סלקא ליה טבילה לכלים שבתוכו אף לתרומה שהרי זה מעיקר הדין, אעפ"כ אם גם הכלי חיצון טמא מהני לה טבילה לכלים שבתוכו אפי' אין בפיו כשפה"נ משום מיגו.

אבל לקודש לא אמרינו מיגו ונמצא שדברי רש"י והרע"ב במתני' עולים לדברי רב אילא וגם לרבא, שלקודש אין מטבילים כלים בתוך כלים אף בששניהם טמאים ודלא כתוס' שזה איכא בינייהם ודו"ק ודפח"ח.

ואולי צריכים לומר בדברי התוס' שהחשש של דחזי עם הארץ לא חשו בקודש כששני הכלים טמאים משום גזירה לגזירה, גזירה שמא יראה ע"ה וגזירה שמא יטבול גם כשהכלי החיצון טהור אבל רש"י סבר שזה כולא חדא גזירה.


ולענין הלכה פסק הרמב"ם כרב אילא דהטעם הוא משום חציצה ואפי' בסל וגרגותני לא מהני טבילה בכלי בתוך כלי לקודש ועי' רש"ש (כ. בד"ה אבל לא לקדש) בטעה"ד למה פסק הרמב"ם דלא כרבא וגם הביא סתירה בזה בדברי הרמב"ם גופיה עיי"ש.