גדר חליצה במקום יבום

[מיללער]

במקום אחר כתבתי קצת בענין הזה, ואולי נרחיב פה את הדיבור בדיבוק חברים ומינן ומינכון תסתיים שמעתתא.


יש לחקור לגבי דיני יבום וחליצה, בכל המקרים שחז"ל גזרו לחלוץ ולא לייבם (יש עשרות דוגמאות של גזירות חז"ל 'חולצין ולא מתיימבין' כגון בשניות מדברי סופרים), אם עקרו את מצוות יבום מדין יש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת או שרק גזרו שיקיים את המצוה ע"י חליצה דוקא (וזה תלוי קצת בגדר יבום וחליצה אם הם מצוה אחת שיש לקיימה בשני אופנים או שנחשבים כב' מצוות נפרדות).

ולדברי התוס' ברכות וסוכה שבמקום שחז"ל בטלו מ"ע בשוא"ת היינו שעקרוהו לגמרי ואם עושהו אינו מקיים בזה מצוה אף מה"ת, נמצא שאם מייבם במקום שאסרו לייבם פוגע באשת אחיו שלא במקום מצוה, ויתחייב כרת? ועוד, אם נאמר שעקרוהו אז פטורה אף מחליצה שהרי מי שאינה עולה ליבום (מן התורה) אינה עולה לחליצה.

וראיתי בגליוני הש"ס להגר"י ענגיל (יבמות כ. ד"ה גזירה) שמביא מחידושי הרמ"ה סנהדרין יח: וז"ל מי איכא מידי דמדאוריתא מצוה לייבם ואתו רבנן וגזרי ומבטלי מצות יבום? אין, כיון דאפשר בחליצה שפיר דמי עכ"ל. ותמה הגאון ז"ל על תמיהתו שהרי יש כח ביד חכמים לעקור מ"ע בשוא"ת עיי"ש.

אולם לפי דברינו י"ל שהרמ"ה ידע מזה שיש כח וכו' אלא שהיה קשה לו שאם השתמשו בכחם זה נמצא שגם החליצה תיבטל מדין כלל שאינו עולה וכו' וכן אם יבם יהא חייב כרת מדין אשת אח שלא במקום מצוה, ודבר זה לא מצינו, לכן נקט הרמ"ה שכאן לא בטלו את מצות יבום מטעם יש כח ביד חכמים אלא שאוקמוהו אחליצה (ובטלו רק את הלכתחילה שבו ודו"ק).

ובגוף תמיהת הגר"י יש לתרץ בפשיטות שהרמ"ה רצה לתרץ שעל אף שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת אבל פה אם יעקרו את מצוות יבום נמצא שגם יתירו יבמה לשוק וזה אין בכחם בקום ועשה, לזה תירץ שהרי אפשר בחליצה ונמצר שרק בשוא"ת עקרו ודו"ק.

ועי' בגליוני הש"ס שם ד"ה הדר שמביא מתשובת הרדבז ח"ב סי'תרנ"ה לגבי אי יבום וחליצה הם ב' מצות נפרדות.

ולא אמנע מלהביא כאן קושיא עצומה מהרש"ש על דברי הגמרא כא. דלהכי לא מיקרי אפשר לקיים שניהם כיון דאפשר בחליצה משום 'דחליצה במקום יבום לאו מצוה היא' והקשה ע"ז הרש"ש שהרי מיירי כאן במקום שיש גם צרה וא"כ הרי אפשר לקיים המצוה ע"י יבום הצרה ואל יעבור על הל"ת (בחייבי לאוין) וכן קשה במקום שיש אחים.

האם נוכל לומר שכשיש ב' נשים לייבם נחשב כב' מצוות נפרדות רק שביבום האחת עקר המצוה השניה?

[מה שנכון נכון]

לענין קושית הרש"ש ראה בקה"י יבמות סי"ד שהביא להקשות כן מהנוב"י, ומש"כ ליישב.

[בברכה המשולשת]

כמדומני שהדיון שבעיקר האשכול גם קשור לדיון אם מצוות חליצה קודמת למצוות ייבום כדעת אבא שאול או להיפוך כדעת רבנן

[מיללער]

כמדומני שהדיון שבעיקר האשכול גם קשור לדיון אם מצוות חליצה קודמת למצוות ייבום כדעת אבא שאול או להיפוך כדעת רבנן

ברור שקשור שהרי זו דברי הגמרא "חליצה במקום יבום לאו מצוה" והיינו שמצות יבום קודמת למצות חליצה.

הגם שגם אבא שאול מודה שמעיקר הדין יבום קודמת לחליצה רק משום שחוששין שאינו מכוין לשם שמים ונמצא פוגע באשת אחיו שלא במקום מצוה משו"ה מצות חליצה היא העיקר.

אבל הבאנו לעיל שבגליוני הש"ס נמצא שיטת רבי עקיבא במדרש על רות שמצות חליצה קודמת למצות יבום ונלמד הכתובים ברות

[בברכה המשולשת]

אבל הבאנו לעיל שבגליוני הש"ס נמצא שיטת רבי עקיבא במדרש על רות שמצות חליצה קודמת למצות יבום ונלמד הכתובים ברות

היכן? (וכמדומני שתמיהה נשגבה היא לומר שדבר כה בסיסי יופיע רק במדרש רות ולא במשניות, בברייתות ובמדרשי ההלכה ואף לא בבבלי ובירושלמי)

[מיללער]

אבל הבאנו לעיל שבגליוני הש"ס נמצא שיטת רבי עקיבא במדרש על רות שמצות חליצה קודמת למצות יבום ונלמד הכתובים ברות

היכן? (וכמדומני שתמיהה נשגבה היא לומר שדבר כה בסיסי יופיע רק במדרש רות ולא במשניות, בברייתות ובמדרשי ההלכה ואף לא בבבלי ובירושלמי)

viewtopic.php?f=29&t=19782

[בברכה המשולשת]

ייש"כ גדול

[אביאסף]

אבל הבאנו לעיל שבגליוני הש"ס נמצא שיטת רבי עקיבא במדרש על רות שמצות חליצה קודמת למצות יבום ונלמד הכתובים ברות

היכן? (וכמדומני שתמיהה נשגבה היא לומר שדבר כה בסיסי יופיע רק במדרש רות ולא במשניות, בברייתות ובמדרשי ההלכה ואף לא בבבלי ובירושלמי)

רק כדי להבהיר, כוונת הגליוני הש"ס ב'מדרש רות' אינה לאחד ממדרשי חז"ל הנודעים אלא ל'מדרש הנעלם' על רות שהוא חלק מזוהר חדש, גם ב"מדרש" הזה אין הדברים נמצאים אלא לפי נוסחא אחת ובגירסת הגר"א אינו.

[עושה חדשות]

מענין לענין. האחרו' דנו האם חליצה זו 'מצוה' או רשות, דהיינו אשה שאינה מעוניינת להינשא שוב, האם יש לה מצוה לחלוץ. ולא הבנתי מה הנידון, הרי יבום זה ודאי מצוה, ומי שאינו מייבם, הרי הוא עומד בחיוב חליצה כדי לא להיות בגדר מבטל מצות יבום. (ועי' תוס' חולין פט. על חליצה בסנדל של ע"ז דמאיס).

[צורב מתחיל]

מענין לענין. האחרו' דנו האם חליצה זו 'מצוה' או רשות, דהיינו אשה שאינה מעוניינת להינשא שוב, האם יש לה מצוה לחלוץ. ולא הבנתי מה הנידון, הרי יבום זה ודאי מצוה, ומי שאינו מייבם, הרי הוא עומד בחיוב חליצה כדי לא להיות בגדר מבטל מצות יבום. (ועי' תוס' חולין פט. על חליצה בסנדל של ע"ז דמאיס).

שמעתי שהגאון ר' דוב צבי קרלנשטיין זצ"ל שאל כן ונשאר בצ"ע.

ובסוגי' של כפי' לייבום וחליצה בכתובות רואים שכל הנידון הוא משום עיגונא ולא נזכר מדין כפי' על המצוות, ולכאו' כל זמן שאינו חולץ הוא מחוייב במצוות ייבום.
וא' מלומדי כוללינו טען שלא שייך כפי' במצוות בכה"ג כיון שזה כפי' של או-או, או ייבום או חליצה ולא שייך כפי' כזאת. ובעיני לא מובנת סברא זו.

ואגב, בגמ' יבמות ג' ע"א בצריכותא בלשון המשנ' מן החליצה ומן הייבום, דהו"א מיחלץ חלצה, פירש"י דעל כרחו בעי לחלוץ.

[החתן סופר]

מענין לענין. האחרו' דנו האם חליצה זו 'מצוה' או רשות, דהיינו אשה שאינה מעוניינת להינשא שוב, האם יש לה מצוה לחלוץ. ולא הבנתי מה הנידון, הרי יבום זה ודאי מצוה, ומי שאינו מייבם, הרי הוא עומד בחיוב חליצה כדי לא להיות בגדר מבטל מצות יבום. (ועי' תוס' חולין פט. על חליצה בסנדל של ע"ז דמאיס).

עיין בקונטרס הנפלא צלעות הארון (ישנו באוצר) עמ' עו אמצע הערה 150 ד"ה וכן בדף יח.
ואגב אומר ביודעו ובמכירו של המחבר כי נועד לגדולות, וודאי ששמו יהיה כשם אחד הגדולים, עילוי אדיר ממש, והקונטרס הנ"ל חיברו בהיותו רק בן 22.5 שנים!

[מיללער]

יש לחקור לגבי דיני יבום וחליצה, בכל המקרים שחז"ל גזרו לחלוץ ולא לייבם (יש עשרות דוגמאות של גזירות חז"ל 'חולצין ולא מתיימבין' כגון בשניות מדברי סופרים), אם עקרו את מצוות יבום מדין יש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת או שרק גזרו שיקיים את המצוה ע"י חליצה דוקא (וזה תלוי קצת בגדר יבום וחליצה אם הם מצוה אחת שיש לקיימה בשני אופנים או שנחשבים כב' מצוות נפרדות).

ולדברי התוס' ברכות וסוכה שבמקום שחז"ל בטלו מ"ע בשוא"ת היינו שעקרוהו לגמרי ואם עושהו אינו מקיים בזה מצוה אף מה"ת, נמצא שאם מייבם במקום שאסרו לייבם פוגע באשת אחיו שלא במקום מצוה, ויתחייב כרת? ועוד, אם נאמר שעקרוהו אז פטורה אף מחליצה שהרי מי שאינה עולה ליבום (מן התורה) אינה עולה לחליצה.

וראיתי בגליוני הש"ס להגר"י ענגיל (יבמות כ. ד"ה גזירה) שמביא מחידושי הרמ"ה סנהדרין יח: וז"ל מי איכא מידי דמדאוריתא מצוה לייבם ואתו רבנן וגזרי ומבטלי מצות יבום? אין, כיון דאפשר בחליצה שפיר דמי עכ"ל. ותמה הגאון ז"ל על תמיהתו שהרי יש כח ביד חכמים לעקור מ"ע בשוא"ת עיי"ש.

אולם לפי דברינו י"ל שהרמ"ה ידע מזה שיש כח וכו' אלא שהיה קשה לו שאם השתמשו בכחם זה נמצא שגם החליצה תיבטל מדין כלל שאינו עולה וכו' וכן אם יבם יהא חייב כרת מדין אשת אח שלא במקום מצוה, ודבר זה לא מצינו, לכן נקט הרמ"ה שכאן לא בטלו את מצות יבום מטעם יש כח ביד חכמים אלא שאוקמוהו אחליצה (ובטלו רק את הלכתחילה שבו ודו"ק).

ובגוף תמיהת הגר"י יש לתרץ בפשיטות שהרמ"ה רצה לתרץ שעל אף שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת אבל פה אם יעקרו את מצוות יבום נמצא שגם יתירו יבמה לשוק וזה אין בכחם בקום ועשה, לזה תירץ שהרי אפשר בחליצה ונמצר שרק בשוא"ת עקרו ודו"ק.

מדברי הברייתא המובא בגמרא דף כ: איסור מצוה ואיסור קדושה בא עליה או חלץ לה נפטרה צרתה. נראה בעליל שחז"ל לא עקרו דין יבום בכל המקרים שאמרו חולצת ולא מתייבמת.

ולעצם הנידון עי' בפרשת דרכים דרך מצוותיך ח"ג ד"ה ודע דכל יבמה, ועי' בקובץ הערות סי' ג' וד'. ועוד ציונים בסה"מ על הרמב"ם הל' יבום פ"ו הי"א