יבמות דף סא. כהן גדול ומלך בחליצה ויבום

[מיללער]

במתני' כ"ג שמת אחיו, חולץ ולא מייבם (יבום מן הנישואין אסור מדאוריתא שהיא אלמנה ואין עשה דוחה ל"ת ועשה, ומן האירוסין אסור ליבם מדרבנן גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה)

והקשו בתוד"ה כהן גדול, דמאי קמ"ל המשנה הרי מרישא שמעינן לה שומרת יבם לכהן הדיוט ונתמנה לכ"ג אסור לכנוס, ומשני ר"י דחולץ אתי לאשמעינן דס"ד משום בזיון דכ"ג שרוקקת לפניו לא תחלוץ עיי"ש.

והנה בסנהדרין פרק כ"ג במשנה קתני ג"כ הדין שכ"ג חולץ ואינו מייבם אבל מלך לא חולץ ולא מייבם, והפטור במלך לגבי חליצה הוא משום הבזיון ואפי' כשהמלך מסכים לחלוץ ס"ל לחכמים בהמשנה שאסור משום דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחל.

למה אם כן אכן מצוה הכהן גדול לחלוץ ואין כבודו (שהוא מצות עשה דוקדשתו) דוחה את החליצה? האם הדין בכהן גדול שמחל על כבודו, כבודו מחול? (אח"כ ראיתי שהלח"מ כתב כן שכ"ג שמחל על כבודו כבודו מחול, ואולי י"ל שאיסור לבזות המלך אינו מפני שצריכין לנהוג בו כבוד אלא מטעם מורא המלך שתהא אימתו עליך, וחיוב זה לא שייך בכהן גדול וממילא כשאשה רוקקת אה"נ שזה בזיון להכ"ג אבל אין זה בכלל וקדשתו שלא לבזותו , בדר"כ הסברא הוא להיפך שרב שמחל על כבודו כבודו מחול אבל אין לרב למחול על בזיונו,וצ"ע)

והא דכבוד המלך דוחה את מצות עשה דחליצה כתב בתפא"י שם דאתי דמורא המלך ודחי את העשה דחליצה.

למה אין אומרים בזה אין חכמה ואין עצה וכו'? הרי במידי דאיסורא אין אומרים גדול כבוד הבריות

האם האשה הזה גם מותרת להינשא לשוק ואין בה איסור יבמה לשוק? הרמב"ם פסק בהל' מלכים פ"ב ה"ג שהאשה הזאת תשב לעולם בזיקתה. לכאורה אם אין המלך זוקק לחליצה ויבום למה לא תהיה כאשה שיש לה בנים?

(שוב מצאתי ברש"ש בסנהדרין שהרגיש באיזה ענינים שהקשינו ונשאר בצ"ע, וה' יאיר עיני)

[שברי לוחות]

במלך מלבד דין כבוד הבריות יש דין של אימתו עליך שלא להראות זלזול במלך וזהו דין דאורייתא ואין בזה משום אין חכמה וכו', ופשוט הוא

[מיללער]

במלך מלבד דין כבוד הבריות יש דין של אימתו עליך שלא להראות זלזול במלך וזהו דין דאורייתא ואין בזה משום אין חכמה וכו', ופשוט הוא

ופשוט הוא שהדין של אימתו עליך דוחה שאר מצות עשה שבתורה, מנלן?

[בברכה המשולשת]

א. אימתו עליך לא דוחה את כל המצוות, אבל אולי מידי דביזיון שאני.
ב. ייתכן שאם נאמר שזיקה ככנוסה הרי שעצם זה שיש לה זיקה למלך (אפילו שא"א לממשה) הרי בשל כך בלבד היא אסורה בכל מקרה לכו"ע משום לתא דאשתו

[מיללער]

א. אימתו עליך לא דוחה את כל המצוות, אבל אולי מידי דביזיון שאני.
ב. ייתכן שאם נאמר שזיקה ככנוסה הרי שעצם זה שיש לה זיקה למלך (אפילו שא"א לממשה) הרי בשל כך בלבד היא אסורה בכל מקרה לכו"ע משום לתא דאשתו

א. מה הסברא של 'בזיון שאני' אם לא משום אימתו עליך?

עכשיו אני חושב שאולי מצות חליצה הוא על החולץ, אבל עליה אין מצוה כלל וממילא אסורה לרקוק על המלך מדין אימתו עליך ועשה דיליה אינו דוחה את העשה שלה.

האם זה נכון שעליה אין מצוה? ואם כנים הדברים הדרא קושיא לדוכתא למה בכהן גדול מותרת לרקוק

ב. אם יש בו פטור בחליצה ויבום אין זה ממילא שאין עליו זיקה בכלל?

[שמחה]

עכשיו אני חושב שאולי מצות חליצה הוא על החולץ, אבל עליה אין מצוה כלל וממילא אסורה לרקוק על המלך מדין אימתו עליך ועשה דיליה אינו דוחה את העשה שלה.

האם זה נכון שעליה אין מצוה? ואם כנים הדברים הדרא קושיא לדוכתא למה בכהן גדול מותרת לרקוק

ממ"נ. אם אין עליה מצוה א"כ יש עליה רק עשה של שום תשים וכו' שתהא אימתו עליך ואין עשה דיליה דוחה עשה שלה,
ואם יש גם עליה מצוה א"כ יש כאן עליה שתי מצות א. מצות חליצה ב. אימתו עליך.
ואין עשה של חליצה דוחה העשה של אימתו שהיה עליה מכבר

והנה לגבי כהן גדול אין כאן עשה של אימתו אבל יש כאן רק העשה של חליצה ובזיון של כ"ג אינו עשה ואין דוחה העשה של חליצה

[מיללער]

עכשיו אני חושב שאולי מצות חליצה הוא על החולץ, אבל עליה אין מצוה כלל וממילא אסורה לרקוק על המלך מדין אימתו עליך ועשה דיליה אינו דוחה את העשה שלה.

האם זה נכון שעליה אין מצוה? ואם כנים הדברים הדרא קושיא לדוכתא למה בכהן גדול מותרת לרקוק

ממ"נ. אם אין עליה מצוה א"כ יש עליה רק עשה של שום תשים וכו' שתהא אימתו עליך ואין עשה דיליה דוחה עשה שלה,
ואם יש גם עליה מצוה א"כ יש כאן עליה שתי מצות א. מצות חליצה ב. אימתו עליך.
ואין עשה של חליצה דוחה העשה של אימתו שהיה עליה מכבר

והנה לגבי כהן גדול אין כאן עשה של אימתו אבל יש כאן רק העשה של חליצה ובזיון של כ"ג אינו עשה ואין דוחה העשה של חליצה

א. עשה ועשה אמרינן שהעשה המאוחר בזמן אינו דוחה את העשה הקדום?

בתוס' בסנהדרין שם בינאי המלך שחייבוהו לעמוד להגדת עדות ס"ל להתוס' שעל אף שת"ח פטור מלעמוד כי עשה דכבוד התורה עדיף אבל העשה של אימתו עליך אינו דוחה את העשה של עמידה בעדות עיי"ש.

ב. מאיפה החיוב לכבד ושלא לבזות כהן גדול? אין זה מצוות עשה בתורה?
הרמב"ם בהל' כלי המקדש פ"ה ה"ג כתב, וחייב כהן גדול לנהוג כבוד בעצמו ולא יקל עצמו עם שאר העם שנא' הכהן הגדול מאחיו מלמד שנוהגין בו גדולה יתירה.

לדברי מעלתו זהו מה שמשנה מחדשת עפ"י דברי התוס' שעא"פ שיש חיוב לנהוג כבוד בכ"ג, אינו עשה ואינו דוחה העשה של חליצה

[מיללער]

מצאתי ע"י המפתח בהרמב"ם, בשירי קרבן על הירושלמי סנהדרין י"א ד"ה לא מעיד וז"ל: והא דתנן בכה"ג חולץ קשה אחרי דבזיון הוא וחובה הוא לנהוג בו כבוד כדכתיב והכהן הגדול מאחיו כמ"ש הרמב"ם, וצ"ל דאסמכתא בעלמא היא וכו'

[בברכה המשולשת]

א. אימתו עליך לא דוחה את כל המצוות, אבל אולי מידי דביזיון שאני.
ב. ייתכן שאם נאמר שזיקה ככנוסה הרי שעצם זה שיש לה זיקה למלך (אפילו שא"א לממשה) הרי בשל כך בלבד היא אסורה בכל מקרה לכו"ע משום לתא דאשתו

א. מה הסברא של 'בזיון שאני' אם לא משום אימתו עליך?

עכשיו אני חושב שאולי מצות חליצה הוא על החולץ, אבל עליה אין מצוה כלל וממילא אסורה לרקוק על המלך מדין אימתו עליך ועשה דיליה אינו דוחה את העשה שלה.

האם זה נכון שעליה אין מצוה? ואם כנים הדברים הדרא קושיא לדוכתא למה בכהן גדול מותרת לרקוק

ב. אם יש בו פטור בחליצה ויבום אין זה ממילא שאין עליו זיקה בכלל?

א. אני התכוונתי שזה כן מדין אימתו עליך רק שבמידי דבזיון זה חמיר טפי ולכן דוחה.
ב. אפשר לומר שהזיקה זה עצם הקשר שהתורה הטילה ביניהם ועל זה יש דיני ייבום וחליצה אך אין הם מהווים את כל עניין הזיקה

[מיללער]

א. אימתו עליך לא דוחה את כל המצוות, אבל אולי מידי דביזיון שאני.

מצאתי בקובץ הערות סי' ה' אות ו' שכ' בדרך אפשר דכמו דעשה דכבוד תורה עדיפא משאר מצות כמבואר בשבועות ל: ה"נ עשה דכבוד מלך עדיפא, ונשאר שאין זה דבר ברור.

[עזריאל ברגר]

לכאורה אם אין המלך זוקק לחליצה ויבום למה לא תהיה כאשה שיש לה בנים?

לפענ"ד המלך זוקק לחליצה וליבום, ואם טעה או אפילו הזיד וחלץ או ייבם - מה שעשה עשוי (בחליצה - הותרה לשוק, ובייבום - נעשתה אשת איש גמורה, אלא שגם אם יגרשנה או ימות - נאסרה לעולם מדין אשתו של מלך).
אלא שבמצב הנתון "אריא הוא דרביע עליה" ואינו יכול בפועל לחלוץ ולייבם, וכמו אח קטן שאינו ראוי לחליצה ולא לייבום עד שיגדיל, או כמו כה"ג שיש לו איזושהי מניעה מלחלוץ (כגון אילם), שבכל אלו - תשב בזיקתה לעולם.

[אבןטובה]

בשו"ת בית יצחק אבה"ע ח"א סי' עג בשולי התשובה כ' דמש"ה נענש דוד על שלא הספיד שאול כהלכה כדאיתא יבמות עח. אע"פ של"ה אלא עד א' גר העמלקי ואין נוהגין אבילות רק במקום שמשיאין את אשתו כיו"ד סי' רצז ואבה"ע סי' יז ס"ה, מ"מ במלך שאני כיון שאין נושאין אלמנותו של מלך והוי כאין לו אשה דאז יש לנהוג אבילות כמ"ש הח"צ סי' כא. וכ"כ מדעת עצמו בשו"ת דובב מישרים ח"ב סי' טו. ועי' בזה שו"ת נחלת יואל זאב סי' נג אות יד
ובפנים יפות פ' שופטים כ' שמלך יוצא בשנה ראשונה למלחמה דל"ש אצלו ואיש אחר יקחנה.

[עזריאל ברגר]

ובפנים יפות פ' שופטים כ' שמלך יוצא בשנה ראשונה למלחמה דל"ש אצלו ואיש אחר יקחנה.

דבריו צריכין תלמוד, דשנה ראשונה אינה בשבילו משום ואיש אחר יקחנה אלא לכאורה זוהי חובתו כלפי אשתו "ושמח את אשתו אשר לקח" (אם כי הרמב"ם מגדיר "להיות שמחים בקניינם שנה תמימה", ועדיין אין זה משום ואיש אחר יקחנה).
ואת"ל שהוא מדבר על אירס אשה ולא לקחה - האם ארוסתו של מלך אינה נישאת לאחר?!
אלא איכא לאוקומי במלך שמת אחיו ונפלה אשתו לייבום לפניו, שמכיוון שמלך איננו מיבם - איננו חושש "פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה" (והיא לכאורה מותרת לזרים לאחר מות המלך).

[אבןטובה]

בעינן קרא כדכתיב כסנהדרין מה:
ואיכא בזה ב' דברים א' שישמח את אשתו וגם אם אחר יקחנה זה צער גדול

[עזריאל ברגר]

בעינן קרא כדכתיב כסנהדרין מה:
ואיכא בזה ב' דברים א' שישמח את אשתו וגם אם אחר יקחנה זה צער גדול

אבל "ואיש אחר יקחנה" נאמר רק על החוזרים ממערכי המלחמה, ולא על אלו שאינם הולכים למלחמה, שזה נאמר במקום אחר לגמרי (החוזרים ממערכי המלחמה נאמרו בפרשת שופטים שבה נאמרו רוב דיני המלחמה, ואילו "נקי יהיה לביתו" נאמר בפרשת תצא שבה נאמרו רוב דיני הנישואין, ולכן נראה שאין זה דין במלחמה אלא בנישואין, וכפי שאסרו רבותינו לצאת למסחר בשנה ראשונה אם לא במחילת האשה).

[אבןטובה]

ומה אתה רוצה? הפני"פ כותב שמלך שנה ראשונה אינו חוזר מעורכי המלחמה מחמת של"ש ואיש אחר יקחנה

[עזריאל ברגר]

ומה אתה רוצה? הפני"פ כותב שמלך שנה ראשונה אינו חוזר מעורכי המלחמה מחמת של"ש ואיש אחר יקחנה

ועליו בדיוק הקשיתי.

[אבןטובה]

תבאר עוד הפעם קושייתך הפני"פ אומר כי מלך של"ש ואיש אחר יקחנה א"צ לחזור מעורכי המלחמה ומה היא הקושיא?

[עזריאל ברגר]

תבאר עוד הפעם קושייתך הפני"פ אומר כי מלך של"ש ואיש אחר יקחנה א"צ לחזור מעורכי המלחמה ומה היא הקושיא?

יש שני פטורים לחתן:
א. המארס אשה ולא כנסה - הולך למערכי המלחמה, וחוזר ע"פ הכהן "פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה", ומספק מים ומזון.
ב. הכונס אשה - אינו זז מביתו כל השנה, אלא "נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח", ולא נאמר שזה פן ימות וגו׳, אלא זהו (בפשטות, וכנ"ל) דין בנישואין ולא דין במלחמה.

הפטור השני - למה לא יהיה שייך במלך? וכי אין עליו מצוות ושמח את אשתו? אין זה קשור בחשש פן איש אחר יקחנה.
הפטור הראשון - הנה אם מדובר בקידש ולא נשא - מה"ת שאיננה יכולה להינשא לאיש אחר אם ימות המלך?
אלא איכא לאוקומי בשני אופנים דחוקים:
א. שקידש בביאה, וכל הנבעלת למלך לא תינשא לאחר.
ב. במלך שנפלה לפניו יבמה, שכיוון שאינו יכול לייבם - אינו בחשש "פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה", וזה לא רק במלך אלא בכל יבם שאינו מייבם.

[אבןטובה]

תודגה על ההערה הנכונה

[מיללער]

במתני' כ"ג שמת אחיו, חולץ ולא מייבם (יבום מן הנישואין אסור מדאוריתא שהיא אלמנה ואין עשה דוחה ל"ת ועשה, ומן האירוסין אסור ליבם מדרבנן גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה)

והקשו בתוד"ה כהן גדול, דמאי קמ"ל המשנה הרי מרישא שמעינן לה שומרת יבם לכהן הדיוט ונתמנה לכ"ג אסור לכנוס, ומשני ר"י דחולץ אתי לאשמעינן דס"ד משום בזיון דכ"ג שרוקקת לפניו לא תחלוץ עיי"ש.

והנה בסנהדרין פרק כ"ג במשנה קתני ג"כ הדין שכ"ג חולץ ואינו מייבם אבל מלך לא חולץ ולא מייבם, והפטור במלך לגבי חליצה הוא משום הבזיון ואפי' כשהמלך מסכים לחלוץ ס"ל לחכמים בהמשנה שאסור משום דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחל.

למה אם כן אכן מצוה הכהן גדול לחלוץ ואין כבודו (שהוא מצות עשה דוקדשתו) דוחה את החליצה? האם הדין בכהן גדול שמחל על כבודו, כבודו מחול? (אח"כ ראיתי שהלח"מ כתב כן שכ"ג שמחל על כבודו כבודו מחול, ואולי י"ל שאיסור לבזות המלך אינו מפני שצריכין לנהוג בו כבוד אלא מטעם מורא המלך שתהא אימתו עליך, וחיוב זה לא שייך בכהן גדול וממילא כשאשה רוקקת אה"נ שזה בזיון להכ"ג אבל אין זה בכלל וקדשתו שלא לבזותו , בדר"כ הסברא הוא להיפך שרב שמחל על כבודו כבודו מחול אבל אין לרב למחול על בזיונו,וצ"ע)

והא דכבוד המלך דוחה את מצות עשה דחליצה כתב בתפא"י שם דאתי דמורא המלך ודחי את העשה דחליצה.

למה אין אומרים בזה אין חכמה ואין עצה וכו'? הרי במידי דאיסורא אין אומרים גדול כבוד הבריות

האם האשה הזה גם מותרת להינשא לשוק ואין בה איסור יבמה לשוק? הרמב"ם פסק בהל' מלכים פ"ב ה"ג שהאשה הזאת תשב לעולם בזיקתה. לכאורה אם אין המלך זוקק לחליצה ויבום למה לא תהיה כאשה שיש לה בנים?

(שוב מצאתי ברש"ש בסנהדרין שהרגיש באיזה ענינים שהקשינו ונשאר בצ"ע, וה' יאיר עיני)

מצאתי בשו"ת שו"מ מהדו"ק ח"ב סי' קלה-ב שהעיר בכו"כ ענינים שדנו םה, ושמחתי עליה כמוצא שלל רב אמרתי לא אמנע טוב מבעליו שאר החברים שדנו בזה, יראו עיניכם וישמח לבבכם