זכות תולה לה לסוטה אע"פ שזינתה

[בברכה המשולשת]

שלח לי חד מבחירי צדיקיא

[צעיר_התלמידים]

הרה"צ הלזה מאריך לבאר איך אנחנו סומכים להתירה לבעלה אחר השקאה, אולי הזכות תולה לה? אבל לא מסביר איך התורה נתנה תקלה כזאת שיתכן שהזכות תתלה לה ובעלה יבוא עליה באיסור כלפי שמיא.

[בברכה המשולשת]

אדרבה, זה בדיוק מה שהיה קשה לו מעיקרא- והתשובה היא שאין זו תקלה כי התורה התירה זאת

[צעיר_התלמידים]

אדרבה, זה בדיוק מה שהיה קשה לו מעיקרא- והתשובה היא שאין זו תקלה כי התורה התירה זאת

התורה התירה רק את החומר של ספק כודאי ע"י קינוי וסתירה, אבל לא התירה את האיסור סוטה הכללי עצמו, לכאורה.
מ"מ לפו"ר לא מצאתי התייחסות לזה בדבריו.

[רציני]

כששאל אותי בעל הבית בשיעור דף היומי את השאלה הזאת, איך התורה תתיר אותה אם היא אסורה. עניתי לו ואיך התורה מתירה את האשה שנאסרה על בעלה ואף אחד לא ידע?
האם טעיתי בתשובתי? [פעם חשבתי האם צריך לענות משהו או לענות לא יודע, דלכאורה הם מעדיפים שתענה משהו אפילו שזה לא כל כך אמיתי מלהשאר בלי תשובה, וצריך עיון].

[מיללער]

אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, התורה הק' שאסרה אשה סוטה על בעלה עד שתשתה את המים המרים, היא היא שהתירה אותה לאחר ששתתה, על אף שאולי מה שלא פעלו המים הוא מכח זכות שתלתה לה, אבל דבר זה לא נמסרה לבית דין.


-

אין זה דומה לאשה שזינתה ואין אחד יודע, שם בוודאי שאסורה על בעלה, רק על מי החיוב להפרישה אם אין מי שיודע?

[מיללער]

אין זה דומה לאשה שזינתה ואין אחד יודע, שם בוודאי שאסורה על בעלה, רק על מי החיוב להפרישה אם אין מי שיודע?

עי' בדברי רש"י סוטה כז. ד"ה וזו אינה עומדת. שמזנה תחתיו ונאסרת עליו, והוא אינו רואה ואינו מגרשה, ובא עליה 'באיסור'.

[אבןטובה]

זבחים ב: תוד"ה סתם כ' ואפילו זינתה תחת בעלה מ"מ לאו להתגרש בגט זה עומדת וגם אם לא ירצה הבעל לא יגרשנה אלא שלא תשמשנו

[אבןטובה]

האיך הזכות תולה לה הלא נשבעה לשקר ובשבועת שקר אין זכות תולה כדאי' שבועות לט: ואולי הזכות תולה לה על עונש זנות ואין הזכות תולה לה על עונש השבועה וצ"ע

[חלא בר חמרא]

האיך הזכות תולה לה הלא נשבעה לשקר ובשבועת שקר אין זכות תולה כדאי' שבועות לט: ואולי הזכות תולה לה על עונש זנות ואין הזכות תולה לה על עונש השבועה וצ"ע

היא קושיית האו"ש פי"א דשבועות.
ותירץ דהא דאין תולין על שבועת שקר הוא מפני חילול ה', אבל כאן שאין בעלה מכיר בשקרה שפיר זכות תולה, וה"ה כל הנשבע לשקר שאין מכירין בשקרו זכות תולה לו.
וצ"ע דבסוטה ו. איתא דזכות תולה לה גם בגוונא שיש עדים היודעים שנטמאת.