פורום אוצר החכמה

כמדומני שהרבה פעמים כתב רש״י ״בסדר יומא״ במקום לכתוב ״במסכת יומא״, האם יש למישהו שום מידע בזה?

שמואל דוד כתב:כמדומני שהרבה פעמים כתב רש״י ״בסדר יומא״ במקום לכתוב ״במסכת יומא״, האם יש למישהו שום מידע בזה?

"בסדר" אינו במקום "במסכת", אלא שם המסכת הוא "סדר יומא", היינו סדר היום (דיוה"כ).

פסחים ז:

רש״י ד״ה וכי לא סגי וכו׳ כדאמרן בקדושין פרק קמא קרוב לסופו כו׳

האם מצינו לשון זה בעוד מקומות?

נראה שאינו מרש"י אלא תוספת מאוחרת בחלק מהדפוסים נמצא בסוגריים

אולי.
בדפוס ונציה אינו בסוגריים.

שמואל דוד כתב:האם מצינו לשון זה בעוד מקומות?

חיפשתי ולא נמצא כלשון זו עוד פעם בגפ"ת.
האם אתה אומר שבדפוס ונציה תיבות אלו נמצאות - אבל בלי סוגריים?

תלמוד_ישן כתב:גם יש לבדוק בדפוס שונצינו (באתר הכי גרסינן)

אשמח בלינק

יישר כח גדול! אולם לא מצאתי כת״י של רש״י. רק של גמרא.

שמואל דוד כתב:יישר כח גדול! אולם לא מצאתי כת״י של רש״י. רק של גמרא.

נכון. כת"י של רש"י נמצאים באתר כתיב, ראה כאן:
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=7&t=22946

יישר כח גדול!

עיינתי בכת״י ומצאתי:

מעניין מאוד שני הלשונות האלו סמוך לסופו, וכן בסיפיה גם כן לא תמצא בשום מקום נוסף כמ"מ בדרך כלל תמצא בשלהי פרק וכד' , ומה גם שאן זה לא בסוף הפרק אלא בתחילה הרבע האחרון ויש באמת לבדוק מה היחודיות שרש"י רצה שנדע בדיוק מה המקום ולכן ציין מ"מ מדויק באיזה גירסא שנבחר

אהרן תאומים כתב:ויש באמת לבדוק מה היחודיות שרש"י רצה שנדע בדיוק מה המקום ולכן ציין מ"מ מדויק באיזה גירסא שנבחר

אולי מפני שהפרק ארוך מאד, במספר ארבעים דפים בדפוס עכ"פ.

אהרן תאומים כתב:מעניין מאוד שני הלשונות האלו סמוך לסופו, וכן בסיפיה גם כן לא תמצא בשום מקום נוסף כמ"מ בדרך כלל תמצא בשלהי פרק וכד' , ומה גם שאן זה לא בסוף הפרק אלא בתחילה הרבע האחרון ויש באמת לבדוק מה היחודיות שרש"י רצה שנדע בדיוק מה המקום ולכן ציין מ"מ מדויק באיזה גירסא שנבחר

פרק הראשון ממסכת קידושין הוא ארוך ביותר (נגמר בדף מא.), ויתכן שרצה רש"י לתת איזה מראה מקום כדי להקל על המעיין.
אבל אין זה מתרץ על שאר המקומות בפירושו כשציין לסוף פרק הנ"ל ולא כתב "סמוך לסופו".
ומעניין לדעת באיזה דפוס הוסיפו את הסוגריים. רוב המראה מקומות שברש"י הנמצאים בסוגריים הוסיפו בדפוס אמשטרדם (שנת תע"ד, נמצא באוצר) ובדפוס פרופס. אבל כמו שהוכחת מהכת"י, תיבות אלו קדמו לתקופת הדפוס, ומסתבר שרש"י עצמו כתב כן. וא"כ אין לשום אותן בסוגריים.
מה עשו בגמרת עוז והדר במהדורה האחרונה (ויש לבדוק גם בהשלמות להגהות וציונים)?

מבדיקה שערכתי מיקום זה של הברייתא ע"פ המ"מ לדף כט יוצא אחרי כ 19 אלף מילים מתחילת הפרק, כשלאחריו יש עוד כ9.5 אלף מילים עד סוף הפרק כך שקשה לומר שרש"י נותן מיקום מדויק יותר על פי אורכו של הפרק ולהזכירכם אורך של מספר הדפים אינו שייך למ"מ של רש"י שלמד בכתב יד ולא בדפוס עם סדר הדפים,
וכן רש"י מביא כמה פעמים מראה מקומות בפרק קמא דקידושין מדפים כט לד והלאה (ראה עירובין כ"ז יבמות ה ועוד) ולא ציין בלשון זה , אלא שב"ה שלא זילזלתי בשאילה זו על מראה המקום הנדיר הזה ברש"י ומצאתי מגדים, שיש פעמיים שמוזכרת ברייתא זו בפרק קמא בדף כט ע"א ובדף ל ע"ב, המחפש לפי הוראתו של רש"י סמוך לסופו.קרוב לסופו יחפש מהסוף להתחלה ואז יגיע ראשונה לאיזכור השני וזה מה שרש"י רצה שלא נגיע לראשון ששם כתוב דת''ר האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות וי''א אף להשיטו במים רבי יהודה אומר כל שאינו מלמד את בנו אומנות מלמדו ליסטות ליסטות ס''ד אלא כאילו מלמדו ליסטות: למולו מנלן דכתיב {בראשית כא-ד} וימל אברהם את יצחק בנו והיכא דלא מהליה אבוה מיחייבי בי דינא למימהליה דכתיב {בראשית יז-י} המול לכם כל זכר והיכא דלא מהליה בי דינא מיחייב איהו למימהל נפשיה דכתיב {בראשית יז-יד} וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה איהי מנלן דלא מיחייבא דכתיב {בראשית כא-ד} כאשר צוה אותו אלהים אותו ולא אותה,
על פי זה גם למוהל יש חלק בחיוב כדין כלל ישראל וזה לא מתאים עם קושית הגמרא כאן משא"כ בדף ל ע"ב שם מוזכר רק שהאבא חייב והאימא פטורה ובעצם זה הוא עומק הדברים, התוספות שם בדף כט שואל מדוע צריך לימוד מיוחד לפטור את האימא הרי זה מצות עשה שהזמן גרמא ותוספות עונה שזה לדעת המ"ד שנוהג גם בלילה, ובספר המקנה תירץ שיש שני מיני חיובים חיוב שהילד יהיה נימול בחיוב זה כולם שוים כולל האימא ובוודאי גם מוהל כשהאבל לא מל או לא יכול למול ולא משנה מאיזה סיבה, ויש עוד חיוב המוטל על האבא למולו בחיוב זה רצינו לומר שגם האימא תהיה חייבת כאחריות ההורים על הבן וכפי שגם מצאנו בתורה שציפורה מלה את בנה, ולזה הגיע פטור מיוחד ציוה אותו את אברהם ולא אותה את שרה כפי שרש"י מסביר, זו גם השאילה של הגמרא פה שהמהל בחלק זה של מצות האבא לא חייב כלל ואם האבא באמת מל הכא נמי שיוכל לומר למולו, והיא היא גם בדיקת חמץ שמועלת על הבודק בביתו שהעיקר בביטול ואינו יכול למנות שליח לביטול שהוא חלק מהבדיקה והביעור, ואפשר שלכן לגבי ברית האבא ממנה את המוהל שליח על מנת לקיים את החלק שהוא חייב האחריות להביא את הבן בברית של א"א כי את עצם המילה המוהל יכול לעשות גם ללא שליחות וכן לברך כי הרי חייב מדין שכל ישראל והית דין מצווים למולו והרי האבא באמת לא יכול מעשי למולו,

ראו מאמרו של הרב אהרן גבאי בקובץ בית אהרן וישראל האחרון viewtopic.php?f=7&t=25426&view=unread#p698128

מאמר מעניין אבל סותר את עצמו בתוך הדברים, וגם במסקנות מעמעם, ומה שאני הבחנתי ובדרך כלל בדקתי שהמקומות שרש"י כותב מפרש בגמרא הוא במקומות שסביר שהפשט שנפרש לעצמנו הן מחמת ידיעה קודמת ממשניות קודמים או מתוך המשנה או שהדברים מאוד פשוטים, ואותו פירוש הוא "הנכון" אזי אם יש הרחבה קצת לפירוש או פירוש נוסף וכדומה, אז כותב רש"י מפרש - הפשט יפורש ויורחב יותר בגמרא, ובמקומות שכתב בגמרא מפרש הרי שבגמרא נראה פשט חדש לחלוטין ויתכן שהפשט שאנו מפרשים לעצמינו עכשיו אינו נכון כלל וכדאי לחכות לפירוש הגמרא
וראה לדוגמא כבר באיזכור הראשון בש"ס כמדומני משתבש הכלל של הכותב הנכבד, משנה זו בברכות כח: מתני' מעין שמנה עשרה. בגמרא מפרש: הושע ה' וכו'. זו תפלה קצרה: בכל פרשת העבור כו'. מפרש בגמרא:
על מעין שמו"ע כולם מקשרים את זה במושכל ראשון עם תפלה קצרה תפילת הביננו, המוזכרת גם בדף ג. בתחילת המסכת, ובגמרא כאן נראה פירוש שונה לחלוטין של רב והוא הפירוש הראשון בגמרא שמקצר כל ברכה וברכה, וע"כ הוא פשט הפוך משלמדנו, וגם חשוב שנדע זאת מראש שלא נסיק מסקנה, לעומת זה בפרשת העיבור יתכן ונבאר לעצמנו כפי שרש"י בגמרא מסביר - בכל פרשת העבור וכו'. כמו פרישת העבור: אפי' בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה. והכי משמע בכל עניני פרישת העבור כגון עברה בעברה:
בכל אופן הגמרא תרחיב ותבאר דבר זה שגם אם לא ביארנוהו נכון במשנה אלא יותר הובן הדבר באופן כללי שמדובר בבקשת תפילה לא ישנה מסקנה הלכתית

מיללער כתב:בדר"כ כשרש"י רוצה לציין על משנה שבגמ' שבגמרא מפרש דבר שבמשנה, נוקט בלשונו הקצר: בגמרא מפרש
שמתי לב שבמסכת סוטה כותב רש"י בכל פעם: לקמן מפרש - וכוונתו על הגמרא - הלא דבר הוא, האם זה אומר משהו לגבי שינוי לשונות ברש"י בין מסכתא למסכתא?

סוכה כב. רש"י ד"ה מתני' סוכה המדובללת - לקמן מפרש לה בגמרא

שייף נפיק כתב:יש גם לשים לב, שרש"י כותב 'מפרש בגמרא' ותיכף כמה דבורים אח"כ כותב ''מפרש בגמרא''.
האם יש הבדל ביניהם.
ושאלתי ליודעים ולא ידעו

בנוגע החילוק בין ״מפרש בגמרא״ ל״בגמרא מפרש״ עיין ספר נתן פריו (גשטטנר) ריש פרק לולב הגזול, וברוך שכוונתי.

שמואל דוד כתב:בכל הש"ס פירש"י בגמרא מפרש או מפרש בגמרא. (ועיין כללי רש"י סוף מסכת ברכות) והנה ברש"י קידושין פב. כתב וז"ל מפרש בגמרא שפיר.
ויל"ע מדוע כתב כן, וכאילו נותן הסכמה לדברי הגמרא. האם מצינו עוד פעמים כן ברש"י?

סנהדרין צח. מי פמייס. שירדן נובע ממנו כדתניא בבכורות (דף נה.) דן יוצא ממערת פמייס ומפרש התם שפיר:

אהרן תאומים כתב:סנהדרין צח. מי פמייס. שירדן נובע ממנו כדתניא בבכורות (דף נה.) דן יוצא ממערת פמייס ומפרש התם שפיר:

פירוש של הפרק "חֵלק", אינו ודאי מרש"י!

באמונתו כתב:http://daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=53002

חסום.

סליחה! הנני מצרפו, ועוד.

באמונתו כתב:הנני מצרפו.

גם בשאר התלמוד ישנם קטעים בפירוש רש"י שנערכו בידי חתנו רבנו יהודה בר נתן (הריב"ן).
ראה בתוספות פ"ק דסוכה (יג ע"ב ד"ה ירקות): וְהַגָּהָה הָיְתָה שֶׁהִגִּיהַּ הָרַ' יְהוּדָה בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י.
וראה: viewtopic.php?f=29&t=35252&p=650525&hilit=%D7%99%D7%97%D7%99%D7%93%D7%AA%D7%90#p650525

בשונה לדוגמא מנזיר ונדרים ומו"ק שבאופן מובהק נראה ברור שאינם כלשון רש"י שבשאר הש"ס, בפרק חלק זה לא חד משמעי ואני נוטה לקבל הדיעה נדמה לי (פרנקל) שהוא פירוש מעורב שנוספו על רש"י פירושי הריב"ן ואולי בידי הריב"ן עצמו שערך מחדש, ולכן הבאתי את הציטוט דלעיל

רש״י במסכת ביצה כתב הרבה פעמים ״גרסינן״ כנראה יותר משאר מקומות בש״ס.

שמואל דוד כתב:רש״י במסכת ביצה כתב הרבה פעמים ״גרסינן״ כנראה יותר משאר מקומות בש״ס.

לא באופן מובהק בדקתי על כמה מסכתות והממוצע די דומה, למשל מדף ב: עד דף ח אין אפי' פעם אחת

האם יש מי שכתב שרש״י עמ״ס סוטה הוא מיוחס לרש״י או מהדורא קמא וכדומה?

עיין פה והלאה, וכן בבית אהרן פה והלאה, שבשניהם יש רשימה של המסכתות שהפירוש רק מיוחס לרש"י, והולכים על סדר א-ב, ולא הזכירו 'סוטה' כלל, ומשתיקתם יש להוכיח שאכן סוטה ודאי יצא מתח"י של רש"י.
מכיון שבבית אהרן מאריך מאד, אצטט את המקום המדוייק שמדלג ע"ז. פה הוא מדלג על 'סוטה' והלך מ'נחמיה' [בסוף עמוד הקודם] ל'סנהדרין'.

תם מה הוא אומר כתב:

שמואל דוד כתב:מצאתי כמה פעמים באחרונים שהעירו בכגון דא.

כגון מי? ומה הסבירו?

עיין בבא מציעא ב. רש״י ״בגמרא מפרש״ ״מפרש בגמרא״ ״בגמרא מפרש״ ועיין חידושי אבני קודש וחידושי ב״מ (ר׳ יצחק בנימין זאב וואלף ב״ר ליפמן אשכנזי)