שמואל דוד כתב:מחיצת הכרם שנפרצה אומר לו גדור
וברש"י אומר לו - לבעל הכרם גדור אתה שלא יאסרו גפניך את תבואת השדה משום כלאים לפי שסמך בעל השדה את זרעיו סמוך לגדר כדתנן בפרק שני (דף כו.) היה גדר בינתים זה סומך לגדר מכאן את אילנותיו וזה סומך לגדר את זרעיו מכאן וכשאין שם גדר תנן בפ' שני לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אא"כ הרחיק ממנו ד' אמות כדי עבודת הכרם "דבהכי הוי כלאים"
ויש להעיר,
א) מדוע בניית הגדר כולו על בעל הכרם (ועיין תוספות) ולא הבנתי ככל הצורך
ב) ראיתי בגליון הגמרא של מו"ר הגאון רב מרדכי גיפטר ז"ל שהגיה ברש"י דצ"ל ובהכי הוי כלאים בוי"ו ולא בדל"ת,
ויש לעיין מה כוונתו בההגה זו,
והאם מצינו גירסא זו בכת"י או שאחרים הגיהו כן בספריהם. נא לציין, תודה.
א. כוונת תוס' שבעל הכרם נחשב כפולש לתחום חבירו כי שיעור הרחקת 4 אמות בכלאי הכרם משום ששיעור עבודת מחרשת הכרם היא עד 4 אמות מהכרם, ולכן כשאין מחיצה נאסרים הזרעים ונחשב כאילו בעל הכרם פולש לשטח בעל התבואה ומזיקו.
ב. בגירסא
דבהכי משמע שטעם המשנה בפ' שני להרחקת 4 אמות הוא משום חשש כלאים, אמנם שם מדובר גם כשאין כלאים כלל, ובגרסא
ובהכי כנו שמצינו שם ששיעור עבודת הכרם הוא 4 אמות כך גם לעניין כלאים השיעור הוא 4 אמות.
רש"י בבא בתרא ב ע"א
אומר לו - לבעל הכרם גדור אתה שלא יאסרו גפניך את תבואת השדה משום כלאים לפי שסמך בעל השדה את זרעיו סמוך לגדר כדתנן בפרק שני /בבא בתרא/ (דף כו) היה גדר בינתים זה סומך לגדר מכאן את אילנותיו וזה סומך לגדר את זרעיו מכאן וכשאין שם גדר תנן בפ' שני לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אא"כ הרחיק ממנו ד' אמות כדי עבודת הכרם דבהכי הוי כלאים.
בבא בתרא כו ע"א
. לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו - אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות, אחד גפנים ואחד כל אילן.
וברש"י שם
סמוך לשדה חבירו - בין שדה הלבן בין שדה האילן וטעמא כדי עבודת הכרם שכשיחרוש את אילנותיו לא יהא צריך להכניס מחרישתו לתוך שדה חבירו.