מנחות סד. - מו"ק ב: - מחשבה או מעשה

[אבןטובה]

במנחות סד. שמע שטבע תינוק בים ופרש מצודה להעלות דגים והעלה תינוק ודגים רבה אמר פטור ורבא אמר חייב רבה אמר פטור זיל בתר מעשיו ורבא אמר חייב זיל בתר מחשבתו ע"ש.
והנה במועד קטן ב: המנכש והמשקה מים לזרעים משום מאי מתרינן ביה רבה אמר משום חרש רב יוסף אמר משום זורע אמר רבה כוותי דידי מסתברא מה דרכו של חורש לרפויי ארעא האי נמי מרפי ארעא אמר רב יוסף כוותי דידי מסתברא מה דרכו של זורע לצמוחי פירי הכא נמי מצמח פירי וכ' בתוס' ד"ה קא מרפוי ארעא כ' דבתר עיק המלאכה אזלי ודומה לחורש (לרבה) ורב יוסף אע"ג דעיקר המלאכה דומה לחורש מחשבת הפש לאו לרפויי ארעא ובהכי פליגי דרבה סבר לבתר המעשה מדמינן לה ולא אחר המחשבה ורב יוסף סבר בתר מחשבה אזלינן דהויא עיקר ולא אזלינן בתר הדמיון ע"כ
ועכשיו יבא איש טלז הליטאי ויחלק בין הדבקים שלא יהיו דברי הרמב"ם סותרים אהדדי דבמו"ק פסק כרב יוסף ובמנחות פסק כרבה?

???

[אוצר החכמה]

יש הרבה מה לחלק.
אבל יש טעות בכל הקושיה. כי בשני המקומות רבה אומר בתר מעשיו ואין כאן סתירה בכלל.

[עושה חדשות]

אור זרוע

[אבןטובה]

אוצר החכמה הרמב"ם סותר בפסק הלכה לפ"ז
ומה אתה אומר?

[עושה חדשות]

עוד דימויים על דרך זו:
ז"ל אבן האזל הל' יו"ט פ"א הי"ג - והנה במנחות דף ס"ד ע"א איכא מחלוקת בין רבה ורבא אי אזלינן בתר מחשבתו או בתר מעשיו בהא דפירש מצודה להעלות דגים והעלה דגים ותינוק שטבע בים אי חייב או פטור עיין שם, וחזינן לחד מאן דאמר דאזיל בתר מחשבתו של עושה הפעולה ומיחייב ליה אף שמעשיו הן היתר גמור, ובזה יש להבין סברת המחלוקת בין רבה ורב חסדא בפסחים מ"ו ע"ב אי אמרינן הואיל ומיקלעי ליה אורחין או לא, דרב חסדא סבר דחייב דזיל בתר מחשבתו ולכן חייב דהא מחשבתו לצורך חול, ורבה סבר זיל בתר מעשיו ואין לחייבו מלקות על מעשיו הואיל ואפשר דמיקלעי אורחין ואז יהיה מעשה היתר, ואף דמחשבתו לחול אין בזה כלום דמתחשבים עם המעשה בפועל לא עם הכונה ובהמעשה אין עוד כדי לחייב.

וע"ע קובץ שעורים פסחים אות קצג, אבני נזר או"ח סי' תטז, ובספר תולדות זאב המצורף. ומסברא יש מקום לחלק טובא בין הנידונים.

תולדות זאב.png (54.39 KiB) נצפה 3420 פעמים

[אבןטובה]

והגאון האמיתי בשו"ת שואל ומשיב מהדורא תליתאה ח"א סי' שמג ד"ה והנה בהא דאמר רב חסדא כ' דלרב חסדא אזלינן בתר כונתו ולאיסורא הוא קא מכוין ולכך גם אם נזדמנו לו אורחים אח"כ חייב וכ' על זה שהוא הערה חדשה ע"ש.

[עושה חדשות]

ר' אב"ט, הקשב לדברי, ואשמח לקבל ממך הוספות:

בענין הקו' על סתי"ד הרמב"ם שהק' לעיל, על פי הדימוי של האור זרוע. באמת גם אם הרמב"ם אינו מחוייב לצושטע'ל של האו"ז, אבל על האו"ז גופיה תיקשי שהביא תוכ"ד את שי' הרמב"ם במנכש ומשקה, ולא העיר עליו מהא דפטר בעלה תינוק עם הדגים במצודה.

וראיתי שעמד בזה הכלי חמדה (פ' ויחי אות ג) ופלפל בזה באופן נפלא, דהרי לש' הרמב"ם בהל' שגגות פ"ב "הואיל והעלה תינוק הרי זה פטור מחטאת אף על פי שלא היתה כוונתו אלא לצוד מפני שהיה שוגג", ומדוקדק בדבריו דבמזיד אזלי' בתר מחשבתו לחיוב, ורק בשוגג פטרי' ליה בתר מעשיו. וממילא אין סתירה בדעת הרמב"ם.

אמנם זה חידוש עצום, וכמעט לא ניתן להיאמר שהרמב"ם יצא לחלק בכל הסוג' במנחות בין שוגג למזיד בלי שום מקור וסברא. וראה בס' המפתח שם שהאחרו' נתקשו בהאי לישנא דהרמב"ם "מפני שהוא שוגג", וצ"ע לע"ע. אשמח לשמוע האם יש ע"ז הסברים וכו' בדברי רבותינו.

אגב, הרמב"ם העתיק את המקרה של כחושה במנחות שם, על נמצאת טריפה. וא"כ יש ללמוד מדבריו, דלמ"ד בתר מחשבתו אזלינן, אז הלובש כלאים בציצית או מל תינוק בשמיני בשבת או מספר לשה"ר כשהיה באפי תלתא, וכו' וכו', אבל לא הכיר את ההיתרים, בכל כה"ג אסור וחייב, דכיון דעשה איסור לפי דעתו ולא הכיר בדחייה/בהיתר, אז גרע מאם עלה בידו בשר טלה. האמנם כך?

קו' נוספת, להראש' דס"ל דהמעלה תינוק ודגים במצודה מחוייב שלא להתכוין לצידת הדגים, (עי' שער הציון שכח-יז), אז איך נפרנס את כל הסוג' במנחות דפטרי' ליה משום שהעלה תינוק, הרי סו"ס היה מחוייב שלא להתכוין לצידת הדגים. העירו בזה?

תודה מראש.

[אבןטובה]

בד' אוחה"ק שהאריך שם בכל"ח מלבד מה שציין לבי"צ יו"ד סי' ח ופלפל בדבריו בענין אי אזלינן בתר מחשבתו או מעשיו
ע"ע בשו"ת אורי וישעי סי' קיח בכורי יעקב זריהן סי' ח ירחון אהל מועד איזביצא סי' ה ירחון חכמי לב עמ"ס חולין ומכות קו' והשיב לב להג"ר אברהם ווינפלד ז"ל עמוד 107 ועיין תשובת והנהגות ח"ג סי' תעט
ויש לי אריכות הדברים דהיכא דמכוין לשם מצוה ועשה איסור לא יהא צריך כפרה עי' שערי דעה ח"א סי' לז לרצונכם תזבחוהו ח"א סי' צא.
ועיין בס' חוקות החיים להג"ר חיים פאלאגי סי' פז במי שהכין לחבירו סם המות ומן השמים ריחמו עליו ולא הועילו מעשיו אצ צריך כפרה וכו' ע"ש באורך ועיין חבלים בנעימים ח"ג סי' ל ובערך שי על שו"ע או"ח ססי' רא
וילהא"ט
ועוד חזון בל"נ
[ובבי"צ כ' להיפוך היכא שמכוון לאיסור ועשה מצוה א"צ כפרה]
תכתוב לי בירור הדברים
ואענדם עטרה לראשי

[עושה חדשות]

בית הלוי פרשת שמות: ומזה יצא דמי שהוא פרוץ באחת ממצות ה', אף על גב דלפעמים נתרחש לו אונס שלא יכול לקיימה מ"מ לא מקרי אונס, וכמו בשמירת שבת וכדומה דלפעמים אנוס הוא לעשות מלאכה או עבור חולה ר"ל וכדומה מ"מ לא מקרי אונס רק לאותם שהיו שומרים אותו אם לא היה האונס, אבל המחלל שבת כשאינו אנוס, גם במלאכה שהוא אנוס מקרי מחלל, וכן הוא בכל האיסורים. וכן גדר השוגג אינו רק באופן שאם לא היה שוגג לא הי' עושהו, אבל מי דגם אם היה ידוע לו זה החטא מ"מ היה עושה אותו אף על גב דהשתא שגג בו לא מקרי שוגג, וזהו הטעם דרק השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו אבל מי שאינו שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו, דגם שגגתו לא מקרי שוגג גמור ולא ניתנה שגגה שלו להתכפר בקרבן.

לכאו' מה שהזכיר בתו"ד 'עבור חולה', נסתר מד' הגמ' במנחות דאזלי' בתר מעשיו וכו'.

עמדו בזה?

(אבל אם זה רק בשוגג, וכנ"ל מלש' הר"מ, ניחא. ואולי י"ל עוד דשבת שאני דהותרה לפקו"נ טפי מכה"ת, וצ"ע).

[מה שנכון נכון]

בד' אוחה"ק שהאריך שם בכל"ח מלבד מה שציין לבי"צ יו"ד סי' ח ופלפל בדבריו בענין אי אזלינן בתר מחשבתו או מעשיו
ע"ע בשו"ת אורי וישעי סי' קיח בכורי יעקב זריהן סי' ח ירחון אהל מועד איזביצא סי' ה ירחון חכמי לב עמ"ס חולין ומכות קו' והשיב לב להג"ר אברהם ווינפלד ז"ל עמוד 107 ועיין תשובת והנהגות ח"ג סי' תעט
ויש לי אריכות הדברים דהיכא דמכוין לשם מצוה ועשה איסור לא יהא צריך כפרה עי' שערי דעה ח"א סי' לז לרצונכם תזבחוהו ח"א סי' צא.
ועיין בס' חוקות החיים להג"ר חיים פאלאגי סי' פז במי שהכין לחבירו סם המות ומן השמים ריחמו עליו ולא הועילו מעשיו אצ צריך כפרה וכו' ע"ש באורך ועיין חבלים בנעימים ח"ג סי' ל ובערך שי על שו"ע או"ח ססי' רא
וילהא"ט
ועוד חזון בל"נ
[ובבי"צ כ' להיפוך היכא שמכוון לאיסור ועשה מצוה א"צ כפרה]
תכתוב לי בירור הדברים
ואענדם עטרה לראשי

דבר תורה אבראהאם.GIF (12.71 KiB) נצפה 3235 פעמים

דבר תורה אבראהאם 2.GIF (21.04 KiB) נצפה 3235 פעמים

החבלים בנעימים מובא שם בהמשך.