[כח:]
בד"ה ומשני טעמא מאי. אמרינן שלש שנים מפקי לה מחזקת מרא קמא דאמרינן דלמא כדאמר איהו זה אומר כו'.
נדצ"ל: ומשני טעמא מאי. אמרינן שלש שנים מפקי לה מחזקת מרא קמא: דאמרינן דלמא כדקאמר (איהו). זה אומר כו'. עי' דק"ס דל"ג השתא.
[כט.]
בד"ה אלא מעתה. כיון דאתרי שנין מחיל תיהדר ארעא ממי שיצא עליו ערעור לסוף שנתים תיהדר ארעא לבעלים לבר מפירי כו'.
נדצ"ל: אלא מעתה. כיון דאתרי שנין מחיל כי הדר ארעא ממי שיצא עליו ערעור לסוף שנתים: תיהדר. ארעא לבעלים לבר מפירי כו'.
בד"ה אי מחית. יותר מג' שנים הוא סוף הדיבור, ומשני הוא תחילת הדיבור. ורשב"ם לא גרס בגמ' דאמר לי' (עי' דק"ס), ומשום הכי צריך לפרש שהוא תירוץ.
[כט:]
בד"ה חוץ מביץ רובע. שלא נעבד בו ולא נזרע. הלשון קשה וברבינו יצחק מקרקושא איתא: שלא עבד בה ולא זרעה.
בד"ה ומודה רב הונא. בחנוואתא דמחוזא הוא דיבור חדש.
בר"י מיגש. והאי דמר נמי אישתמש. נדצ"ל וחזאי דמר נמי אישתמש (וכדלעיל דחזאי דמר אשתמש).
[ל:]
בד"ה אמר ליה. מן המוכרו לו כדפסקינן. נדצ"ל המוכרה.
שם. ולא אמרינן מיגו. נדצ"ל: לא אמרינן.
בד"ה דתנן. יש בו ג' ד"ה, עי' דק"ס.
בד"ה אמר רבא. שאין ידוע, צ"ל: שאינו יודע (דק"ס).
בד"ה אמר רבא עביד. ואנן קי"ל לקמן. נדצ"ל דאנן קי"ל.
[לא.]
בד"ה והאי אייתי. ובאו אלו. נדצ"ל באו אלו. ועי' רש"י שעל הרי"ף.
[לא:]
בד"ה אנן מסקינן. כלומר לא נחזיק את זה כו'. נדצ"ל לא נחזיק בה את זה כו'. ועי' ברש"י שעל הרי"ף.
[לד.]
בד"ה לישתבע. דהא לית ליה למימר, בדק"ס הביא מדפוס לובלין של"ו: והא ליכא למימר (וכצ"ל בהגהות הב"ח וכן תיקנו בעוז והדר), אך נדצ"ל: וליכא למימר, וכ"ה ברש"י שעל הרי"ף וליכא למימר דלישתבע.
בד"ה התם. דאילו אתא חד סהדא. נדצ"ל חד סהדא אחרינא. וכ"ה ברבינו גרשום.
[לה:]
בד"ה אי דלי. וכמודה שמכר לו. נדצ"ל דכמודה שמכר לו.
[לו.]
בד"ה האי מאן. ואינן נכנסות בשדה עכשיו. נראה דצריך למחוק תיבת עכשיו.
[מ:]
בד"ה גלוי מילתא. אין זה ד"ה אלא המשך הדיבור, (דק"ס). וצ"ל: דגלוי.
[מא.]
בד"ה מיזבן זבנה ליה. תיבות האי ארעא הם חלק מד"ה.
[מב.]
בד"ה ואמרי לה. לאכול אחד שדה, כצ"ל (דק"ס).
[מג.]
בד"ה כשקנו מידו. והשתא, נדצ"ל דהשתא.
בד"ה בעניי. על דייני העיר פירוש עשירי העיר. צ"ל ועל עשירי העיר. עי' ריטב"א.
[מג:]
בד"ה רישא בראובן. שמעון הנגזל ללוי עליה. צ"ל ללוי הלוקח עליה (דק"ס).
[מו.]
בתוס' ד"ה וכי. וטעה אומן ומכר את של זה שהיה סבור למכור את של חבירו ונתן לו את של חבירו תחתיו. נדצ"ל ונתן לו את של זה תחתיו.
שם. וסופו שיחזיר חבירו. נדצ"ל דסופו שיחזיר חבירו.
[מו:]
בד"ה ואי חכים. לישתדל. בדפוס ונציא: לשדלו, וכ"ה ברבינו גרשום.
[מט:]
ד"ה מקחו בטל. שהרי המוכר מכר לו כל זמן שלא תתגרש האשה. הלשון קשה קצת, דהוה לי' למימר שהרי הבעל מכר לו כו' תתגרש אשתו. ובדפוס ונציא איתא שהרי המכר מכר, ונראה דצ"ל שהרי המכר מכור, ולפי"ז אתי שפיר.
[נב.]
בד"ה קבל. מי שהחזיר לו. נדצ"ל כשמחזיר לו.
[נג:]
בד"ה מהו. התם היינו טעמא שאין המצר צריך מן השדה ואין זקוק לו כלל. הלשון קשה קצת, ונראה דצריך למחוק תיבת צריך.
[נד.]
בשורה אחרונה ברשב"ם. בפרקי קמאי בב"ק. צ"ל דב"ק.
[נז:]
ד"ה והכא. וסתם חצר. נדצ"ל דסתם חצר, דהוא נתינת טעם למה לא מיחו בו.