בבא בתרא דף קיג: רשב"ם ד"ה רצו עושין דין

[שמואל דוד]

רצו עושין דין - דהא שלשה נינהו ודנין ואומרים כך הדין שפלוני יטול חלק זה ופלוני חלק זה שדמיהן מכוונין בשוה וכותבין להם פסק דין שלא יוכלו עוד לערער זה על זה כלום ואע"ג דאין כאן אדם שמעיד בפניהם כלום הא פרכינן בר"ה לא תהא שמיעה גדולה מראיה

יש לעיין מדוע כתב כן, ומה כוונתו בזה?

[עזריאל ברגר]

רצו עושין דין - דהא שלשה נינהו ודנין ואומרים כך הדין שפלוני יטול חלק זה ופלוני חלק זה שדמיהן מכוונין בשוה וכותבין להם פסק דין שלא יוכלו עוד לערער זה על זה כלום ואע"ג דאין כאן אדם שמעיד בפניהם כלום הא פרכינן בר"ה לא תהא שמיעה גדולה מראיה

יש לעיין מדוע כתב כן, ומה כוונתו בזה?

נלפענ"ד שכוונת הרשב"ם היא לתת דוגמא כאשר המוריש אמר "כל נכסי לראובן ושמעון", ועכשיו רואים שלשת השומעים שיש כאן שני חלקים שוים, אז הם יושבים עכשיו ופוסקים את הדין שראובן יטול חלק פלוני ושמעון חלק פלוני, והפסק שלהם יש לו תוקף שאין ראובן ושמעון יכולים לחזור בהם.
אבל אם היו רק שני עדים, או שהיה זה בלילה - אינם עושים דין אלא כותבים את דברי המוריש, ובמילא אינם יכולים לקבוע איזה חלק ילך לאיזה יורש.

וזו המשמעות של החילוק בין "כותבין" לבין "עושין דין", דאל"ה מאי נפק"מ?

[שמואל דוד]

מדוע לא יכול להיות שהשכיב מרע אומר חלק גדול לפלוני וחלק קטן לפלוני, ומדוע כתב הרשב"ם שדמיהן מכוונין בשוה?

[עזריאל ברגר]

מדוע לא יכול להיות שהשכיב מרע אומר חלק גדול לפלוני וחלק קטן לפלוני, ומדוע כתב הרשב"ם שדמיהן מכוונין בשוה?

אם הוא ציווה במפורש מה יילך למי - לא צריך דין, אלא מספיק עדות!
והרשב"ם נקט דוגמא פשוטה, כנראה.

[שמואל דוד]

לא הבנתי כוונתך. צריך דיינים לפסוק ע"פ העדות

[עזריאל ברגר]

לא הבנתי כוונתך. צריך דיינים לפסוק ע"פ העדות

למה צריך דיינים?
עושה אדם דין לעצמו!

[שמואל דוד]

אם הם העידו שחלק צפון לראובן וחלק דרום לשמעון צריך ב"ד לקיים הצוואה ע"פ העדות, ואין העדים עושים כלום

[עזריאל ברגר]

אם הם העידו שחלק צפון לראובן וחלק דרום לשמעון צריך ב"ד לקיים הצוואה ע"פ העדות, ואין העדים עושים כלום

אסביר זאת קצת שונה:
הוקשה לרשב"ם מה המשמעות של "עושין דין"?
הרי אם יש צוואה ברורה וחד משמעית - יכולים מיד אחרי מותו לבוא כל אחד מהמוטבים בה ולקחת את חלקו לעצמו בלי צורך להיזקק לב"ד.
ואם יש ספקות על לשון הצוואה וכיו"ב - הרי ע"פ תורה תמיד יש זכות ערעור!
אלא צ"ל שיש צוואה שאחריה יש צורך בדין, כגון בחלוקת הקרקע לצפון ולדרום וכיו"ב, וזאת הדוגמא שהביא הרשב"ם, ובזה שייך להבין מהו ההבדל בין לפני פסק ב"ד לבין אחרי הפסק!

[שמואל דוד]

עיין שו"ת צמח צדק סימן מג וע"ע בארזא דבי רב (בסימנים שבסוה"ס) וע"ע בשיעורי ר"ד פוברסקי