פורום אוצר החכמה

ההגייה המקובלת בעולם הישיבות של רב ביבי בר אביי היא כאשר שני ה"ב" מנוקדים בחיריק, אולם זכורני שראיתי בהג' יעב"ץ באיזה מקום שצריך להגות את השם כשה"ב" הראשונה בחיריק והשנייה בפתח, וכמו כן ה"ב" השנייה היא רפה ולא דגושה, וכעת איני מוצא מקומו.
אולי יוכל מישהו מהת"ח דפה לסייעני בהשבת אבידה זו?

לחם שמים שקלים פ"ה מ"א.
דברי יעב"ץ אלה מקורם ביוחסין בשם הערוך בשם רבינו חננאל. [וכן הוא ב'מעריך' ערך ביבי, בביאור דברי רבינו חננאל; של"ה תושבע"פ כלל יג אות ר סי' שסח.]
היעב"ץ בהגהותיו ליוחסין דפוס קושטא כתב על ערך ר' ביבי בן אביי (הגהתו נדפסה ביוחסין השלם עמ' 119): "בבי, בצירי ובקמץ, כן הוא בעולי גולה".
חשוב להוסיף, במסכת שקלים שנדפסה עם הבבלי מובא: "בן ביביי". ויש שגרסו שם: "בן ביבאי" (כת"י אוקספורד 726, ר' שלמה סיריליאו). ובפירוש תלמיד ר' שמואל ב"ר שניאור עמ' 58, ובירושלמי שבעין יעקב דפו"ר (שאלוניקי רעו-רפב): "בן בבאי".
גם ביומא כג ע"א נוסח הדפוס: "בן ביבאי". וכן גירסת תוספות רי"ד שם ותוספות הרא"ש שם טו ע"א. ובכמה כת"י (בהמ"ל 108, סט. פטרבורג 293): "בן בבאי". ובפירוש רבינו אליקים ליומא כג א: "בן בביי".
לפי הכתיב ביבאי-בבאי-ביביי-בביי, מוכרחת הבי"ת השניה להנקד קמוצה או פתוחה [דוגמת יוחאי-יוחיי, זכאי-זכיי], לא בצירה או חירק. והדברים ברורים.

עי' גם: מגדים חדשים לברכות.

יישר כח גדול!
ברוך משיב אבידה לבעליה

בספר של"ה כללי התלמוד, כלל לשונות סוגיות, אות ר' (ובדפוסים המצויים סעיף שס"ח), מובא כך:

רב ביבי בר אביי, כך צריך לקרות השם בציר"י תחת בי"ת ראשון, ובקמ"ץ תחת בי"ת שני, ושם זה תמצא בעזרא (ב, יא) 'בבי בבי שש מאות עשרים ושלשה'.

דומני שבמקום אחר בספרו מביא ששמע מסורת זו מאחרים, וסיים ע"ז אם קבלה היא נקבל. (לא מצאתיו כעת)

ראה גם הגהות יעב"ץ למסכת שבת ג, ב וז"ל, דרב בבי - ב' ראשונה בצירי ושניה בקמץ - כצ"ל.

השש בדברי תורה כתב:ראה גם הגהות יעב"ץ למסכת שבת ג, ב וז"ל, דרב בבי - ב' ראשונה בצירי ושניה בקמץ - כצ"ל.

יפה ציינת. אך למרות שברור שיש כאן הגהה מעם היעב"ץ, אני לא בטוח שזה ממש לשון היעב"ץ. בדפוס ווילנא נדפס "דרב בֵּבָי. כצ"ל". ובהוצאת וגשל נוסף בסוגריים: (ב' ראשונה בצירי ושניה בקמץ).
יודע אני שבהוצאת וגשל נדפסו הגהות יעב"ץ - חלקן או רובן? - מתוך כת"י, אבל כאן שהדפיסו את הניקוד כבדפוס ווילנא והוסיפו את הביאור בסוגריים, משמע לי שהביאור הוא של העורך.

מצאתי רשום אצלי בענין ניקוד השם ביבי:
השם "בבי" מוזכר כמה פעמים בספר עזרא (ב יא, ח יא, י כח, נחמיה ז טז, י טז), ובכולם מנוקד "בֵּבָי", אלא שבכולם טעם מפסיק: זקף-קטן, אתנחתא או סוף פסוק. יתכן אפוא שהשם כשלעצמו הוא "בֵּבַי", ורק כשטעמו מפסיק משתנה הפתח לקמץ, ככלל הידוע שהמפסיק יהפך את הפתח לקמץ, ויהי מבדיל בין מַים למָים. ואכן ראיתי שיש מנקדים בעזרא ח יא "ומבני בֵבַי" (אף שמוטעם בזקף-קטן).
ולעת עתה אשאיר דיו בקולמוסי בענין הניקוד של ביבי. ועוד חזון למועד אי"ה.

שם ישראל כתב:בספר של"ה כללי התלמוד, כלל לשונות סוגיות, אות ר' (ובדפוסים המצויים סעיף שס"ח), מובא כך:
רב ביבי בר אביי, כך צריך לקרות השם בציר"י תחת בי"ת ראשון, ובקמ"ץ תחת בי"ת שני, ושם זה תמצא בעזרא (ב, יא) 'בבי בבי שש מאות עשרים ושלשה'.

העתקת מדפוס חדש, שם נדפס בטעות "בבי בבי", במקום "בני בבי".

ובדפו"ר כהוגן:

בעלון ׳בית נאמן׳ של הגר"מ מאזוז האחרון (חיי שרה ה׳תש"פ) כתב שלדעתו ההגייה היא ביבי בחיריק, שאם לא כן היה צריך להיות כתוב ׳ביבאי׳, כמו ׳זכאי׳ וכדומה.

ארזי הלבנון כתב:בעלון ׳בית נאמן׳ של הגר"מ מאזוז האחרון (חיי שרה ה׳תש"פ) כתב שלדעתו ההגייה היא ביבי בחיריק, שאם לא כן היה צריך להיות כתוב ׳ביבאי׳, כמו ׳זכאי׳ וכדומה.

ולפי כתיב האי"י?

איני יודע מה סובר והאם ידע על כך.
הינה הדברים ככתבם וכלשונם

בברכה המשולשת כתב:

ארזי הלבנון כתב:בעלון ׳בית נאמן׳ של הגר"מ מאזוז האחרון (חיי שרה ה׳תש"פ) כתב שלדעתו ההגייה היא ביבי בחיריק, שאם לא כן היה צריך להיות כתוב ׳ביבאי׳, כמו ׳זכאי׳ וכדומה.

ולפי כתיב האי"י?

לא הבנתי את השאלה

זכיי

ארזי הלבנון כתב:בעלון ׳בית נאמן׳ של הגר"מ מאזוז האחרון (חיי שרה ה׳תש"פ) כתב שלדעתו ההגייה היא ביבי בחיריק, שאם לא כן היה צריך להיות כתוב ׳ביבאי׳, כמו ׳זכאי׳ וכדומה.

בברכה המשולשת כתב:ולפי הכתיב הארצישראלי?

להעיר גם ממ"ש לעיל (וכנראה לא ידע מזה):

קאצ'קלה כתב:חשוב להוסיף, במסכת שקלים שנדפסה עם הבבלי מובא: "בן ביביי". ויש שגרסו שם: "בן ביבאי" (כת"י אוקספורד 726, ר' שלמה סיריליאו). ובפירוש תלמיד ר' שמואל ב"ר שניאור עמ' 58, ובירושלמי שבעין יעקב דפו"ר (שאלוניקי רעו-רפב): "בן בבאי".
גם ביומא כג ע"א נוסח הדפוס: "בן ביבאי". וכן גירסת תוספות רי"ד שם ותוספות הרא"ש שם טו ע"א. ובכמה כת"י (בהמ"ל 108, סט. פטרבורג 293): "בן בבאי". ובפירוש רבינו אליקים ליומא כג א: "בן בביי".
לפי הכתיב ביבאי-בבאי-ביביי-בביי, מוכרחת הבי"ת השניה להנקד קמוצה או פתוחה [דוגמת יוחאי-יוחיי, זכאי-זכיי], לא בצירה או חירק. והדברים ברורים.

וא"כ, אכן כתבו 'ביבאי'...

ארזי הלבנון כתב:איני יודע מה סובר והאם ידע על כך.
הינה הדברים ככתבם וכלשונם

Screenshot_2019-11-23-23-47-19_2.png

זכורני שההגרמ"מ עצמו הסיק בעבר שהניקוד הנכון הוא בציירי וקמץ. ובל"נ אבדוק.

ארזי הלבנון כתב:איני יודע מה סובר והאם ידע על כך.
הינה הדברים ככתבם וכלשונם

Screenshot_2019-11-23-23-47-19_2.png

בשס מצינו הרבה רבי שמעון בר יוחי, בלי אלף וזה סותר את ראית הרב מאזוז.

אין הדבר רחוק שהיו שתי צורות הגייה לשם 'יוחי': 'יוֹחַי' ו'יוֹחִי', ומכאן שתי צורות הכתיב: 'יוחאי' ו'יוחי'.
בדומה לשם 'אלכסנדרי', שכנראה היו לו שתי צורות הגייה: 'אֲלֶכְּסַנְדְּרַי' וַ'אֲלֶכְּסַנְדְּרִי', ומכאן שתי צורות הכתיב: 'אלכסנדראי' ו'אלכסנדרי'.

ערבך ערבא צריך.
מניין שאלכסנדרי נקרא בחיריק?

ערבא דערבי היא הספינה האלכסנדרית.

ערבא דערבך ערבא צריך, דילמא אף היא נקראת אלכסנדראית. בריש פתוחה? (בר מן דין גם אם היא בחיריק זו אינה ראיה כלל).

בעצם שתי הצורות הן מקבילות של העברית והארמית. לדוגמה: יְהוּדִי – יְהוּדַי, אֲרַמִּי – אֲרַמַּי, אֲלֶכְּסַנְדְּרִי – אֲלֶכְּסַנְדְּרַי. ואם כן אפוא אולי על דרך זה 'יוֹחִי' – יוֹחַי'?

השל"ה שהובא לעיל, מוזכר גם בהגהת 'מלא הרועים' על ברכות דף ו.
בילדותי היה לי רב'ה שאהב להביא אותו ולהדגיש שכך צריך לקרוא.
אולם במציאות, כיון שזה כתוב רק עם האותיות י', ההגייה הטבעית של רוב הלומדים היא בב' חיריק.