הערות ברשב״ם ריש פרק מי שמת

[שמואל דוד]

ב״ב דף קמ

א) רשב"ם ד"ה ה"ג אם זכר מנה אם נקבה מאתים וילדה זכר ונקבה זכר נוטל מנה נקבה נוטלת מאתים. כו' אלא ה"פ האומר אם זכר ילדה אשתי יטול אותו העובר מנה אם נקבה ילדה אשתי תטול מאתים וילדה זכר ונקבה כלומר זכר או נקבה כדקאמר האב זכר נוטל מנה אם "יולד" זכר, נקבה נוטלת מאתים אם "יהיה העובר" נקבה כו'
צע"ק מדוע שינה הרשב"ם בלשונו.


ב) רד"ה גמ' ושקיל כבת - בתמיה דקתני דוחין אותו אצל נקבות ומשמע דשקיל מזונות כבת "נקבה"
צע"ק כוונת הרשב"ם במש"כ נקבה. שלכאורה מיותר הוא.

[שמואל דוד]

חכ"א שליט"א ציין לתרגום יונתן שמות א טז "ביר דכר ברתא נוקבא"
ועיין ספר המליץ בינותם (פישביין) ודו"ק
ועיין ירושלמי בבא מציעא פרק ב ה"ה וב"ר פרשת נח (פל"ג) ובפירוש מהרז"ו שם ונהניתי
והנה בנים כולל בנים זכרים ונקבות אולם לכאורה בת לא כולל זכרים וצע"ק
ועיין רש"י גיטין סג: איש זכר (והגרח"ק שליט"א כתב לי שאיש כולל זכרים ונקבות) ועיין שדי חמד

[שמואל דוד]

רד"ה ומשנינן אמר רב ששת נוחל בנכסי האם להנחיל לאחין מן האב - דמיניה קא ירתי כגון רחל שילדה את יוסף ומתה רחל ביום שנולד יוסף וירש את אמו כו'

וצע"ק דהול"ל כגון רחל שילדה בנימין ומתה רחל ביום שנולד בנימין.

[הפשטן]

והנה בנים כולל בנים זכרים ונקבות

צ"ע מכתוב מפורש: "איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו", אלמא בן לחוד ובת לחוד.

והגרח"ק שליט"א כתב לי שאיש כולל זכרים ונקבות

צ"ע מב"ב קיא ע"א: "ממטות, מקיש מטה האם למטה האב, מה מטה האב בן קודם לבת, אף מטה האם בן קודם לבת", ואי איתא כהגרח"ק דלשון איש קאי נמי אאשה, א"כ אמאי איצטריכא ליה לגמ' קרא ד"ממטות" לאקושינהו, והרי כבר כתוב: "איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו", אלמא נמי אשה כי תמות ובן אין לה והעברתם את נחלתה לבתה...

רד"ה ומשנינן אמר רב ששת נוחל בנכסי האם להנחיל לאחין מן האב - דמיניה קא ירתי כגון רחל שילדה את יוסף ומתה רחל ביום שנולד יוסף וירש את אמו כו'

וצע"ק דהול"ל כגון רחל שילדה בנימין ומתה רחל ביום שנולד בנימין.

הערה יפה מאד, וייש"כ.

[שמואל דוד]

בודאי איש לחוד ואשה לחוד, וגם בן לחוד ובת לחוד,
אולם הכוונה שיש מקומות שאיש ובן כולל אשה ובנות ומיושב הכל

[הפשטן]

בודאי איש לחוד ואשה לחוד, וגם בן לחוד ובת לחוד,
אולם הכוונה שיש מקומות שאיש ובן כולל אשה ובנות ומיושב הכל

ומיושב הכול, בדוחק גדול.
לפי הפשט, הפירוש של כל תיבה נשאר כל הזמן קבוע. זה דחוק לומר שתיבה פלונית מתפרשת פעם כך ופעם אחרת, אלא אם כן יש לזה ראייה ברורה (בשיטה כזאת, לתרץ שפעם פירוש התיבה הוא כך ופעם הפירוש הוא אחרת, יהיה אפשר לתרץ כמעט את כל הקושיות שבעולם). לכן, אם הגרח"ק אומר שלפעמים הפירוש של איש הוא גם אשה (אע"פ שהפירוש הרגיל של איש הוא לאפוקי אשה), אז מסתמא יש לו ראייה ברורה לזה. השאלה היא מהי אותה ראייה, וכל עוד שאינני יודע מהי אותה ראייה, אני נשאר בצריך עיון גדול (מי שצריך לעיין, זה אני, כמובן).

[שמואל דוד]

בנים כולל בנות - עיין תוספות יו"ט כתובות סוף פרק ד
ועיין שדי חמד לענין איש
וע"ע
viewtopic.php?f=17&t=27463&p=373500#p281322

[הפשטן]

ועיין שדי חמד לענין איש

לשון השדי חמד (בשם החיד"א): "ואיש כי כתיב בקרא, ממעטינן אשה אי ליכא ריבוייא".
"כי כתב איש וליכא ריבוייא, ממעט אשה".

האם מצאת שם מישהו שחולק על זה?

[שמואל דוד]

צדקת. וצ"ע בכל זה.
ועיין בית אהרן (מגיד) שהאריך מאוד בכל הנ"ל עיין שם.