פורום אוצר החכמה

א) דף ח. יהא חביב עליך דין פרוטה כדין מאה
עיין רש"י בד"ה לאקדומיה וז"ל אם בא לפניך דין של פרוטה וחזר ובא דין אחר של מנה הקודם לפניך הקדם לחתוך ע"כ
וצע"ק מדוע שינה רש"י מלשון הגמרא "מאה" מנה. ולכאורה ע"י זה ממעט חידוש של הגמרא אולם הרמב"ם כתב אלף מנה.

ב) דף ט. ד"ה קל וחומר שישלם שכר וכו דקיימא לן מדה טובה מרובה ממדת פורענות הלכך קל וחומר הוא ע"כ
וצע"ק מה כוונת רש"י בזה.

א. עיין פרישה כשהעתיק רש"י כתב מאה מנה. וחכ"א שליט"א ציין לתורה תמימה שהעתיק הגמרא וכתב מנה.

וחכ"א שליט"א כתב לי וז"ל
א) אולי יש לפרש ע"פ המהרש"א בחידושי אגדות דהנה קודם בגמ' אמר ריש לקיש שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה ובתחילה הגמ' חשבה שזה לעיוני אבל הגמ' הקשתה שזה פשיטא לכן בסוף תירצה הגמ' לאקדומיה.

ב) והקשה המהרש"א שגם לאקדומיה הוא פשיטא כי פרוטה אחת של העני ודאי היא שקולה כמו מאה מנה של העשיר. לכן ביאר המהרש"א שהרי מותר לדיין ליטול שכר בטלה דמוכח וא"כ היה מקום לומר שאם בא לפני הדיין דין של פרוטה לא יוכל ליטול שכר בטלה מסכום כזה קטן וא"כ יתבטל לגמרי הדין של שכר בטלה בדין תורה זה. ואולי בכה"ג מותר לדיין להקדים הדין של יותר כסף כדי שיתקיים הדין של שכר בטלה ,קמ"ל הגמ' שגם בכה"ג אם כבר התחיל בדין של פרוטה חייב להקדימו אע"ג שכתוצאה מזי לא יקבל שכר בטלה על הדין הראשון.

ג) וא"כ לפ"ז יש לפרש שמה שהזכירה הגמ' "מאה מנה" זה רק שייך בהוה אמינא שחשבנו שמדובר ב"עיוני" ובזה רצתה הגמ' להדגיש שבענין העיון והדקדוק שצריכים בדין תורה אין שום הבדל בין דין של מאה מנה לדין של פרוטה. אמנם אח"כ כשהגמ' דנה לענין לאקדומיה לא מתאים כ"כ לדבר על מאה מנה כי עכשיו הס"ד שמותר להקדים הוא כדי שיקבל שכר בטלה ובזה אין שום צורך שיהיה דין של מאה מנה כדי שיקבל שכר בטלה. ובודאי בדין של מנה גם יוכל לקבל מספיק שכר בטלה, ואדרבה אם מזכירים "מאה מנה" זה משמע שמדברים על חשיבות הדין, וזה כבר דחינו שלענין חשיבות הדין אין חילוק בין פרוטה למאה מנה.

ד) עכשיו בס"ד מובן למה רש"י שינה מלשון הגמ' וכתב מנה במקום מאה מנה כי מה שאמרה הגמ' מאה מנה זה רק מתאים כשחשבנו שהס"ד הוא לגבי "עיוני", משא"כ בתירוצו של הגמ' "לאקדומיה" יותר מתאים לדבר על דין של מנה לבד.

מלקות במקום מיתה כו'
וברש"י וכי היכי דסקילה בפני עצמה ושריפה בפני עצמה והרג בפני עצמה הוי נמי מלקות כאחת מן המיתות. ע"כ
וצע"ק מדוע לא הזכיר נמי חנק.

אולי כי מיתת חנק לא נזכרת במפורש ככזו בפסוק

חכ"א אמר לי שסתם מיתה חנק הוא, ולכן כתב רש"י רק סקילה שריפה וחנק.

עי' בספר משאת משה - חברוני סנהדרין עמ' 124- 126

ייש"כ

אפשר לשלוח?

וישנאה אמנון שנאה גדולה מאוד מ"ט אמר ר' יצחק נימא נקשרה לו ועשאתו כרות שפכה וכי נקשרה לו איהי מאי עבדה אלא אימא קשרה לו נימא ועשאתו כרות שפכה איני והא דרש רבא מאי דכתיב ויצא לך שם בגוים ביפיך שאין להן לבנות ישראל לא שער בית השחי ולא בית הערוה שאני תמר דבת יפת תואר הואי

לא הבנתי קושית הגמרא. הרי נימא קשרה לו וא"כ אפשר שהביאה תמר נימא תלושה וצ"ע

שמואל דוד כתב:וישנאה אמנון שנאה גדולה מאוד מ"ט אמר ר' יצחק נימא נקשרה לו ועשאתו כרות שפכה וכי נקשרה לו איהי מאי עבדה אלא אימא קשרה לו נימא ועשאתו כרות שפכה איני והא דרש רבא מאי דכתיב ויצא לך שם בגוים ביפיך שאין להן לבנות ישראל לא שער בית השחי ולא בית הערוה שאני תמר דבת יפת תואר הואי

לא הבנתי קושית הגמרא. הרי נימא קשרה לו וא"כ אפשר שהביאה תמר נימא תלושה וצ"ע

תוך כדי?

מה כוונתך?

שזה היה אונס, ולא היה תכנון מקודם.

עיין יד רמה

הנה הוסיפו חז"ל לפסול רועים לעדות. ובטעם דחשיבי גזלנים כפי הנראה הוא מחלוקת בין רש"י להר"ח [ולא ראיתי לפו"ר שהעירו בזה], דרש"י כתב בב' מקומות דהרועים לוקחים את בהמותיהם לרעות בשדות זרים. אולם בר"ח מפורש שהם לוקחים זרעים ונותנים לפני בהמתם.
ויש להעיר דלפי זה הם גזלנים ממש. ואינו מובן א"כ למה אינם פסולים מן התורה דהוי גזלנים ממש

דף לז:
דין ארבע מיתות לא בטלו מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו מי שנתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו מי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות או ליסטין באין עליו מי שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי
וברש"י ליסטין באין עליו - שדרכן להרגו בסייף וכן נמסר למלכות שמתיזין ראשו.

ק"ק בשלמא בסקילה שריפה וחנק הזכיר הגמרא שני אופנים שונים בדרך שימות אבל הריגה בסייף הוא דבר אחד בין אם נעשה ע"י מלך או ליסטים וצ"ע

עוד יש להעיר קצת מדוע שינה רש"י מלשון הגמרא ופירש ליסטים קודם נמסר למלכות

לז:
גמל האוחר בין הגמלים כו'
וברש"י דרך סוסים מזוינים להכות כו'
וצ"ע סוסים מאן דכר שמיה.

האם יש חילוק ביניהם?

לדעת הרמב"ם - כן.
לדעת רש"י - כמדומני שלא.
עיי"ש...

עי' דברי יוסף (שורץ) חלק הפרדס.

עזריאל ברגר כתב:לדעת הרמב"ם - כן.
לדעת רש"י - כמדומני שלא.
עיי"ש...

התכוונתי להפנות לדבריהם בענין עדות, שיש בה "דרישות וחקירות" ויש "בדיקות".
בדף היומי וברמב"ם היומי בתקופה זו.

ייש"כ גדול.
במשנה מ. היו בודקים את העדים בחקירות, והשמיט דרישות.
ועיין תוס יו"ט

כמה הערות בסנהדרין דף לט

א) א"ל כופר לרבן גמליאל אלהיכם גנב הוא דכתיב ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן אמרה ליה" ברתיה" שבקיה דאנא מהדרנא ליה אמרה ליה תנו לי דוכוס אחד א"ל למה ליך ליסטין באו עלינו הלילה ונטלו ממנו קיתון של כסף והניחו לנו קיתון של זהב אמר לה ולוואי שיבא עלינו בכל יום ולא יפה היה לו לאדם הראשון שנטלו ממנו צלע אחת ונתנו לו שפחה לשמשו אמר לה הכי קאמינא אלא לשקליה בהדיא אמרה ליה אייתו לי אומצא דבישרא אייתו לה אותבה תותי בחשא אפיקתה אמרה ליה אכול מהאי אמר לה מאיסא לי אמרה ליה ואדם הראשון נמי אי הות שקילה בהדיא הוה מאיסא ליה
ויש לעיין אם בתו של רבן גמליאל אמרה כן או בתו של קיסר.
ועיין רש"י לקמן צא. אמרה ליה ברתיה "דקיסר" לרבן גמליאל שבקיה
ויש לעיין מדוע לא פירש כן כאן.

ב) א"ל כופר לר"ג אמריתו כל בי עשרה שכינתא שריא כמה שכינתא איכא קרייה לשמעיה מחא ביה באפתקא א"ל אמאי על שמשא בביתיה דכופר א"ל שמשא אכולי עלמא ניחא ומה שמשא דחד מן אלף אלפי רבוא שמשי דקמי קודשא בריך הוא ניחא לכולי עלמא שכינתא דקב"ה על אחת כמה וכמה 
וברש"י שמשא אכולא עלמא ניחא שמשא חמה.
ויש לעיין מה כוונת רש"י בזה, וגם מדוע לא פירש כן בתחילת הגמרא.

ג) אמר רבי יצחק אמר הקדוש ברוך הוא יבא עובדיהו הדר בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם וינבא על עשו הרשע שדר בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם 
וברש"י שני צדיקים - יצחק ורבקה, ויש לעיין מדוע לא נקט יעקב.

לא הבנתי את השאלה האחרונה. וודאי יותר טענה על עשיו שלא למד מאמו מאשר מאחיו.

על שאלה ב הייתי אומר שכוונת רש"י חמה הוא אור החמה שזה מה שנכנס לכל מקום ולא השמש עצמה. וצריך לחפש השוואות.

ייש"כ
כוונתי בשאלה האחרונה הוא על הגמרא דהול"ל ג' צדיקים

סיפא אטו רישא שבעובדיה היה שני רשעים.

אוצר החכמה כתב:
על שאלה ב הייתי אומר שכוונת רש"י חמה הוא אור החמה שזה מה שנכנס לכל מקום ולא השמש עצמה. וצריך לחפש השוואות.

לשון רש"י בב"ק נה: הניחה בחמה - מצערה לה שמשא

יש"כ. זה הוכחה להבנה הזאת. שרש"י הבין שפירוש המילים הניחה בחמה הוא במקום שבו יש אור החמה.

אוצר החכמה כתב:יש"כ. זה הוכחה להבנה הזאת. שרש"י הבין שפירוש המילים הניחה בחמה הוא במקום שבו יש אור החמה.

לא הבנתי א"כ מדוע כתב רש"י שמש

אוצר החכמה כתב:
על שאלה ב הייתי אומר שכוונת רש"י חמה הוא אור החמה שזה מה שנכנס לכל מקום ולא השמש עצמה. וצריך לחפש השוואות.

אולם א"כ הול"ל כן בתחילת הגמרא.
האם אפשר לומר שכוונת רש"י לאפוקי ממי שטועה ומפרש א"ל שמשא - היינו שהשמש השיב כן ולא הכופר

משנה דף מ. אחד אומר בשנים בחדש ואחד אומר בשלשה בחדש עדותן קיימת שזה יודע בעיבורו של חדש וזה אינו יודע בעיבורו של חדש זה אומר בשלשה ואחד אומר בחמשה עדותן בטילה 
ויש לעיין, חדא, מדוע קתני מתניתין אחד אומר בשנים, בשלשה כו' הול"ל אחד אומר באחד בחודש כו'
ועוד מדוע קתני מתניתין בשלשה, בחמשה, הול"ל בשנים בארבעה וצע"ק

אולי איידי שעות

ומדוע אצל שעות מובן

שמואל דוד כתב:משנה דף מ. אחד אומר בשנים בחדש ואחד אומר בשלשה בחדש עדותן קיימת שזה יודע בעיבורו של חדש וזה אינו יודע בעיבורו של חדש זה אומר בשלשה ואחד אומר בחמשה עדותן בטילה 
ויש לעיין, חדא, מדוע קתני מתניתין אחד אומר בשנים, בשלשה כו' הול"ל אחד אומר באחד בחודש כו'
ועוד מדוע קתני מתניתין בשלשה, בחמשה, הול"ל בשנים בארבעה וצע"ק

בברכה המשולשת כתב:אולי איידי שעות

תפארת ישראל - יכין - על המשניות
[ויש לדקדק טובא למה נקט תנא ב' וג' והדר נקט ג' וה', טפי הו"ל למנקט א' וב', וא' וג', ונ"ל דרצה למנקט בימי החודש בגוונא דבעי למנקט בשעות, דצריך למנקט ברישא בשעות ב' וג', דאי הוה נקט א' אומר בשעה ראשונה, וא' אומר בשנייה, לא פסיקא מלתא שתהיה עדותן קיימת, דהרי בשעה ראשונה נכלל נץ החמה והרי באחד אומר תוך הנץ וא' אומר אחר הנץ, עדותן בטלה [כש"ס מ"ב א'], ומדרצה למנקט כולה מתני' בחדא גוונא, נקט נמי בימי החודש בב' וג'. והא דלא נקט בסיפא דרישא בימי החודש ב' וד', דוגמת רישא דרישא דא' אומר בב', נ"ל דלהכי נקט בסיפא שלשה וחמשה, דקמ"ל דלא אמרינן מדשני המלות אלו בסופן שוין בהברה שה שה, מטעה טעי העד במספר השעות, ושמע וטעה, קמ"ל דלא תלינן בטעות כה"ג]:

ייש"כ גדול הרב בקרו טלה שליט"א

רש"י במתניתין דף מ. ד"ה העובד ע"ז- אם מעידין בכך שואלין את מי עבד פעור או מרקוליס
ובמה עבד - "למרקוליס" בשחיטה או בהשתחואה

ועיין ברייתא לקמן דף מ: העובד ע"ז את מי עבד לפעור עבד למרקוליס עבד ובמה עבד בזיבוח בקיטור בניסוך בהשתחואה
ויש להעיר, חדא, מדוע כתב רש"י בד"ה ובמה עבד למרקוליס, ולא כתב כמו שכתב הברייתא.
ועוד מדוע השמיט קיטור וניסוך וצע"ק

עי' בחמרא וחיי
[ואכן ביד רמה כתב ע"פ הברייתא
וז"ל וכן אעובד ע"ז את מה עבד, לפעור או למרקוליס, ובמה עבד, בזבוח או בקטור או בניסוך או בהשתחואה כדמפרש לה בברייתא, דאי לא פלח בחד מהני, אע"ג דעבד גיפוף ונישוק וכיוצא בהן]

ייש"כ
וע"ע בצפנת פענח הלכות עבודה זרה פרק ו הלכה ח

מא. רש"י ד"ה תאינים שחורות תאינים לבנות - דעל כרחך בתאינים עצמן אי אפשר להרוג.
וצ"ע מגמרא מכות דף ח שמבואר שם שאפשר להרוג בתמרים וקשה לחלק בין תמרים לתאנים.(עיין ערוך לנר)
ובאמת קשה על הגמרא במכות, דלכאורה תמרי אין בהן כדי להמית וצע"ק

שמואל דוד כתב:מא. רש"י ד"ה תאינים שחורות תאינים לבנות - דעל כרחך בתאינים עצמן אי אפשר להרוג.
וצ"ע מגמרא מכות דף ח שמבואר שם שאפשר להרוג בתמרים וקשה לחלק בין תמרים לתאנים.(עיין ערוך לנר)
ובאמת קשה על הגמרא במכות, דלכאורה תמרי אין בהן כדי להמית וצע"ק

אולי אשכול תמרים

בברכה המשולשת כתב:אולי אשכול תמרים

עי' שם בגמרא הלשון האי מאן דשדא פיסא לדיקלא אתר תמרי ואזול תמרי וקטול ומשמע בודדים, ואף לרבי הלשון ומחיה לכבאסא [לאשכול] ואתר תמרי ואזול תמרי, אמנם אפשר התכוונת לומר שדקל התמר הוא גבוה וכשהפיסא פוגע באשכול יורד כמות גדולה מהגובה וזה כדי להמית

שמואל דוד כתב: וקשה לחלק בין תמרים לתאנים

תאנה עם נפילתה נמאסת (כדאיתא בריש אלו מציאות) משא"כ תמרים טריים שהם יותר קשים.
וגם תאנים לא גדלות באשכולות כמו תמרים.