הכי תנן במתני' (פאה פ"ד מ"י): 'איזהו לקט הנושר בשעת הקצירה. היה קוצר, קצר מלא ידו תלש מלא קמצו כו' '. וכל רואה יראה שיש כאן כפל לשון, דהול"ל: 'הקצירה. קצר מלא ידו', וכן הוא בכמה נוסחאות, א"נ: 'היה קוצר מלא ידו', וכך באמת גרס בשנות אליהו, וכן בכמה כת"י חסר תיבת: 'קצר'. מיהו לקמן פ"ז מ"ג תנן כה"ג: 'איזהו פרט, הנושר בשעת הבצירה. היה בוצר, עקץ את האשכול כו' '. וגם כאן, יש כפל לשון, דהוי מצי למיתני: 'הבצירה. עקץ את האשכול'. וקשה לומר דתרוייהו הוי ט"ס.
ועל כן נראה לפרש, דמתני' אשמועינן פה חידוש דלקט ופרט לא הוי אלא בשעת קצירת השדה ובצירת הכרם דרך קבע, אבל אם באופן אקראי נכנס לשדה וקצר או בצר, אין כאן לקט או פרט. ומשום כך תנן: 'היה קוצר', דאי לא הוי תנן הכי ה"א, דכל שקצר או תלש בזמן הקצירה, ואפילו אם באופן עראי חייב בלקט, קמ"ל, דדוקא בשעה שהיה קוצר בדרך קבע. ויש לעיין.