באשכול אחר (אינני כבוצר על סלסלות ולא אדע להעביר האשכולות, אך אודיע מקומו בעניני בין המצרים) תמהתי על דברי הקינות שקרא ירמיהו לאבות 'עצמות חביבות' ואיך קרא להם עצמות והם במיתתם קרויים חיים, שוב ראיתי דברי חז"ל ביומא כב "נעניתי לכם עצמות שאול בן קיש" ובחגיגה כב "נעניתי לכם עצמות בית שמאי". וסברתי שאין בזה משום ביזוי, ועצמות הוא כינוי פשוט למת, ואין בזה בזיון. ואדרבה, אולי הוא לשבח שעצמותיו קיימות. (וכן בסוטה יג שיוסף נקרא עצמות בחייו על שלא מחה בכבוד אביו, משמע דרק בחיים יש בזה גנאי שנחשב כמת וכה"ג).
אמנם, ראיתי שהמהרש"א ביומא שם כתב:"נראה דנקט עצמות משום דיש לחשוב בו חטא גדול מה שרדף אחר דוד מצד הקנאה בו לפי ענינו, ואמרינן פרק שואל כל מי שיש בידו קנאה עצמותיו נרקבין, ע"כ אמר נעניתי לכם עצמות שאול דכמו שנקבר בעצמות כדכתיב ויקחו את עצמותיהם וגו' כן הן עדיין קיימין ולא נרקבין מצד קנאה לדוד.
ולהעיר באתי מה יפרש המהרש"א שם בחגיגה למה נקט לשון זו שם. ואולי אולי ע"ד אפשר, הנה, בחגיגה שם אמר ר' יהושוע 'בושני מדבריכם בית שמאי' ותמה עליהם מאוד, והיה מקום לחשוב שב"ש מקפידים עליו אחר מיתתם ומתקנאים בו שהוא חי ויכול להשיב, והם אינם כמותו, ע"כ כשחזר בו נקט כהאי לישנא. ודו"ק.
(וידוע מה שאמרו בנבות "צא ממחיצתי" על שרצה להסית לאחאב, ומצד מידה רעה של נקמה, הרי דיש ענין מידות רעות לאחר מיתה, ואכמ"ל, וכן שמעתי מגדולים)
אשמח אם יודיעו היודעים כהאי לישנא בש"ס ובמדרשים, כי לע"ע לא זכרתי עוד. ובלשון השו"ת נפוץ הביטוי "אחר המחילה מעצמותיהם הטהורות"..