נראה לבאר על דרך אפשר, כי במעמדות היו ג' ענינים שהעולם עומד עליהם, א. תורה. שהיו נכנסים לבית הכנסת וקורים במעשה בראשית. ב. עבודה. מה שבאו לעמוד על הקרבנות, ובזה נחשב הקרבן על כל ישראל. ג. גמ"ח. מה שבאו לעמוד על הקרבן הוא חסד שעל ידם מתקבל ברצון, וכן מה שהתפללו על כל ישראל כמבואר בגמ' סדר התפילות, ומה שהכינו מזון ומים לחבריהם. ועל כן 'אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ" , ועל כן חשש אברהם אבינו שלא תהא להם תקנה בזמן שחרב ביהמ"ק, עד שהקב"ה הניח דעתו במה שתיקן להם סדר אמירת הקרבנות, ולכאורה למה לא חשש אברהם לביטול הקרבנות גרידא? ולפמ"ש א"ש, כי כאן הוא ביטול ענין שנכללו בו כל הג' עמודים, ודו"ק.
ורק לעורר, שצריך לזכור כשאומרים קרבנות שהוא זכר למעמדות, ומקיים בזה בחינת 'ונשלמה פרים שפתינו'.