הראשונים עמדו על סתירת הסוגיות:
בשופר פסקינן שמע תשע תקיעות בתשע שעות יצא,
דהיינו ששהה כלא"כ יצא,
וכן במגילה פסקינן שלסירוגין יצא אפילו בשהה כלא"כ,
ומאידך שנינו בברכות [כב-כג]:
תנו רבנן: היה עומד בתפלה ומים שותתין על ברכיו - פוסק עד שיכלו המים, וחוזר ומתפלל. להיכן חוזר? רב חסדא ורב המנונא, חד אמר: חוזר לראש; וחד אמר: למקום שפסק. לימא בהא קמיפלגי, מר סבר: אם שהה כדי לגמור את כולה - חוזר לראש; ומר סבר: למקום שפסק. אמר רב אשי: האי אם שהה אם לא שהה מיבעי ליה! - אלא, דכולי עלמא אם שהה כדי לגמור את כולה - חוזר לראש, והתם בדלא שהה קמיפלגי, דמר סבר: גברא דחויא הוא, ואין ראוי, ואין תפלתו תפלה; ומר סבר: גברא חזיא הוא, ותפלתו תפלה.
ובתוספות שם:
אלא דכולי עלמא חוזר לראש - וה"ה דהו"מ לאוקמי דכולי עלמא אין חוזר לראש ומדלא מוקי הכי ש"מ דהלכה דחוזר לראש.
הוכחת התוספות מבוססת על ההנחה, שהגמ' היתה יכולה לתרץ הפוך, דלכו"ע שהה כלא"כ יצא.
וא"כ הבחירה לתרץ באופן זה היא משום שסתמא דגמ' ס"ל שחוזר לראש.
והנה, הנחה זו של תוספות מבוססת על הנחה מוקדמת יותר, שהדכו"ע של הגמרא אינו עוסק במקרה דידן, שמים שותתים על ברכיו אלא בשאר דוכתי, דאל"כ כיצד ייתכן היה לומר, שלכו"ע מי שמים שותתין על ברכיו וגם שהה כלא"כ אינו חוזר ואילו מי שמים שותתין ולא שהה - יש מ"ד שחוזר.
ואכן כך כתב המהרש"א:
דכ"ע אין חוזר כו' עכ"ל פירוש לדבריהם וה"מ לאוקמא דבשאר דוכתין דכ"ע אין חוזר לראש אפילו בשהה
והכא פליגי בין בשהה ובין בשלא שהה ומשום גברא דלא חזי
ומדלא מוקמי הכי ש"מ דהלכה בשאר דוכתין בשהה חוזר לראש כו'
אלא שלפי כל זה לא מובן לי תירוצו של השר מקוצי לסתירה בין הסוגיות בשופר ובמגילה לסוגיין:
ואומר השר מקוצי דיש לחלק דשאני הכא דאין ראוי לקרות וכן לקמן (ד' כד:) דרבי אבהו אזל במבואות המטונפות דהתם כ"ע מודו דחוזר לראש
אבל היכא דגברא חזי כמו מגילה ושופר כולי עלמא מודו דאינו חוזר לראש אלא למקום שפסק
חילק השר בין שהייה מחמת שאין ראוי לקרות שאז חוזר לראש לבין שהייה שראוי לקרות, שאז אין חוזר לראש.
וקשה שהרי כעת הנחנו שהקביעה בסוגיין דלכו"ע שהה כלא"כ חוזר לראש, היינו בשאר דוכתי, שראוי לקרות, ורק מכח זה דייקו התוספות, שסתמא דגמרא פוסק כך, ואם נטען שהשר מקוצי לא מקבל את דיוק התוספות בתחילתו [למרות שלא משמע כך מהסגנון] וסובר שמדובר כאן במי שמים שותתין, שוב לא קשה כ"כ סתירת הסוגיות, שהרי לא ניתן היה לתרץ הפוך כמו שהתבאר לעיל, וכמו שסובר בסוף התוספות ר"י שירליאון.