ב"ב ד.: הורדוס נתחייב בבנין ביהמ"ק?

[אביר הרועים!]

בב"ב ד. מובא מעשה בניית הורדוס ביהמ"ק. ומקשה הגמ' ובבא בן בוטא היכי אסביה עיצה להורדוס וכו' ומתרץ שאני עבדא דמחייב במצוות.
וצ"ב שהרי אין בנין ביהמ"ק בלילה וא"כ הו"ל מצות עשה שהזמן גרמא ואשה ועבד פטורים?!

[בתבונה]

בב"ב ד. מובא מעשה בניית הורדוס ביהמ"ק. ומקשה הגמ' ובבא בן בוטא היכי אסביה עיצה להורדוס וכו' ומתרץ שאני עבדא דמחייב במצוות.
וצ"ב שהרי אין בנין ביהמ"ק בלילה וא"כ הו"ל מצות עשה שהזמן גרמא ואשה ועבד פטורים?!

בנוסף אפשר לפרש את דברי הגמרא שכוונת הגמרא שמותר להשיאו עצה בגלל שהוא חייב במצוות, לא במצוות בניית הבית דווקא
אמנם ראיתי שם בנו"כ בשם הרמב"ם שנשים חייבות בבנין בית הבחירה

אין בונין את המקדש בלילה שנאמר וביום הקים את המשכן ביום מקימין לא בלילה, ועוסקין בבנין מעלות השחר עד צאת הכוכבים, והכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם אנשים ונשים כמקדש המדבר

ושם

[יב] אין בונין את המקדש בלילה שנא' וביום הקים את המשכן ביום מקימין לא בלילה וכו' והכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם אנשים ונשים כמקדש המדבר. והקשה רב רחומאי עמיתנו בתורה הרב כמה"ר חיים יהודה אברהם דמתקרי בכור נר"ו (בעל ס' אחי וראש) דאיך כתב הרמב"ם תוך כדי דיבור ב' דינים דקשה לזווגן דמאחר דהלכה רווחת דכל מ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות ומ"ע זו דועשו לי מקדש הוא דוקא ביום ולא בלילה למה כתב אחריו דנשים חייבות. ואני השבתי לו דסיוע בגופם ובממונם לעשות הזמנה לבנין מותר בלילה דקרא קפיד וביום הקים את המשכן והיינו הקמתו דהוא בנין בנוי ובמשכן טוו הנשים אך בבנין גופיה אפילו הזכרים לאו כל יד האדם שוה בו כי אם הבנאים מי שהיה חרש חכם וברור. וכפי מאמרם ז"ל דהמשכן לכפרה על העגל א"כ הנשים שלא חטאו בעגל ולכך נתן להן ראשי חדשים מהיכן נתחייבו לסעד בעצמן ובממונן וי"ל לזה דהא מיהא אית להו קרבן יולדת וזבה וכיוצא והוא בית דהכל צריכין אליו ופשוט.

ואולי רוצה לומר שהמצווה היא כלל ההשתדלות שיהיה בית המקדש וזה נוהג גם בלילה, וכן מפצלין את האבנים מחוץ להר הבית גם בלילה ולכן חשיב מצווה שנוהגת בכל זמן (כולל הבנייה עצמה)

[בסדר]

פשטות כוונת הגמ' הוא כן, וא"א ללמוד כלל שהיה איזה חיוב על הורדוס. ואף שיהיה פטור, מ"מ מותר לו לעשות כן כדי לכפר על עוונו, מאחר והוא עבד המחויב במצוות.

[בתבונה]

[יב]דסיוע בגופם ובממונם לעשות הזמנה לבנין מותר בלילה דקרא קפיד וביום הקים את המשכן והיינו הקמתו דהוא בנין בנוי ובמשכן טוו הנשים אך בבנין גופיה אפילו הזכרים לאו כל יד האדם שוה בו כי אם הבנאים מי שהיה חרש חכם וברור.

ולפי זה אולי שייך גם בימינו קיום המצווה.

בסוכה מא, למ"ד שאיסור חדש ביום הנף בזה"ז הוא משום מהרה יבנה בית המקדש דאיבני בליליא. אי נמי, סמוך לשקיעת החמה
ורש"י שם נתקשה שאין בונים בית המקדש בלילה, ומתרץ ששייך איבני בלילה שירד משמים.

1. וקשה שאף אם המקדש יוכשר מאש, הרי למזבח צריך אבנים? ולכאורה גם את המזבח אין בונים בלילה ואם כן הדרא קושיא לדוכתיה?
2. בתוס' בסוכה מא. בד"ה דאשתקד- "ואפילו לרבי יהושע דאמר שמעתי שמקריבין אף על פי שאין בית בפ"ק דמגילה הני מילי כשיש מזבח בנוי" (ופליג על התוס' בזבחים נ"ט:)
ובתוס' זבחים נט ב ד"ה עד שלא נבנה חולק שכתב "א"נ בהעלאת מנחה וכו' דאזבחים דוקא בעי מזבח כדכתיב וזבחת עליו" ואם מזבח לא מעכב למנחות תחזור קושיית תוס' לר"י שמקריבים אע"פ שאין בית? ודוחק לומר שהיות ובעינן מזבח לכבש הבא עם העומר הוי מנחת העומר כאין ראוי לבילה שמשמע שהיא מצווה נפרדת
3. ואם נדחוק שאתיא כר"א שאין מקריבים אע"פ שאין בית שקדושה ראשונה לא קדשה לעת"ל. אלא שמזבח אינו מעכב למנחות יתיישב שיטת רש"י ג"כ
4. אמנם אם כר"א גם אם ירד בית משמים צריך לקדשו בשיירי מנחה, והמנחה אינה קרבה בלילה וכל עוד לא התקדש לא נחשב בית המקדש והוי כאין בית ולא יועיל שנבנה בלילה?
וכן בתוס' בסוכה הנ"ל שסבר שלרבי אליעזר שאין מקריבין כשאין בית ניחא והדבר תמוה שכל עוד שלא נתקדש אין ראוי להקרבה והוי כאין מזבח לר"י?

אמנם לגבי הקושיה ברש"י (1) שלמזבח צריך אבנים ברש"י לא כתוב שהמקדש ירד מאש אלא שירד משמים ואפשר לפרש שכוונתו שירד מאבנים. (ואין קשר וּבָאֵשׁ אַתָּה עָתִיד לִבְנוֹתָהּ. כָּאָמוּר וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְּתוֹכָהּ שזה הולך על ירושלים), ואתיא כמ"ד קדושה ראשונה קדשה לעת"ל אלא שבעינן מזבח אבל עדיין יקשה כל שאר הקושיות לתוס'
ומצאתי בחידושי הגרי"ז מסכת מנחות דף סח עמוד א

וכי תלוי זה במה שיש מקדש, דא"כ אם קדושת ירושלים קדשה לע"ל ג"כ יחשב המקדש קיים, ובפשוטו נראה דהאיר המזרח מתיר בכהאי גוונא שאין להם עומר דתלוי בעומר, ולא בבית המקדש קיים

וא"כ גם אם לא בעינן מזבח למנחות אם אין להם עומר (שלא עשו קצירת העומר) היאר המזרח מתיר, ומתורצת קושיא 2 (לתוס' בזבחים- שלא בעינן מזבח למנחות)
ואולי אם יש להם עומר גם אם אין מקדש האיר המזרח לא מתיר, ומתורצת קושיא 4 (שלר"א גם אם נבנה בלילה עדיין בעינן לקדש בשיירי מנחה ביום והווי כאין בית)
וכן גם אם אין להם מזבח _ומיושבת קושיא 1
ומצאתי בערול"נ בסוכה שם שהקשה את קושיא 2 הנ"ל לדעת תוס' בזבחים הנ"ל ותירץ כעין זה שלא קצרו את העומר בלילה ושם דעתו שאת המזבח כן בונים בלילה.
אמנם לשון הגמ' יקשה מהו דאיבני בלילה וכן מהו מהרה יבנה בית המקדש שנאמר כאן הרי לפי התוס' בזבחים הנ"ל לא בעינן לשום בניין אפילו לא למזבח,
וצ"ל שבאמת כוונת הגמ' שהיה להם עומר, אלא נקטה דוגמה שקצרו בלילה את העומר כי ביהמ"ק כבר נבנה בלילה.

וההסבר למ"ד זה שיש שני דינים 1) איסור לאו של חדש ו2) מצווה עשה להקדים מנחת העומר לאכילת החדש (והוא מצווה בקרבן)
ולגבי העשה שייך רק אם שייך לקיים את מצוות הקרבת העומר בפועל, ואם אין עומר שלא נקצר בלילה
אמנם בתוס' בסוכה הנ"ל משמע שגם בזמן שאין עומר אם המזבח בנוי גם למ"ד זה האיר המזרח לא מתיר ואמנם בערול"נ מבואר שהתוס' בסוכה סובר שאפשר לקיים קצירת העומר ביום ולכן לא נחשב שאין עומר, ועדיין צ"ב לפי"ז למה אם אין מזבח גרע הרי אפשר לבנותו באותו היום.