יומא ע"ה - קילל את האדמה הכל ניזונים ממנה

[שייף נפיק]

"א"ר יוסי בא וראה שלא כמידת הקב"ה מידת בשר ודם, מידת בשר ודם הקניטו יורד עמו לחייו, אבל הקב"ה אינו כן, קילל את הנחש עולה לגג מזונותיו עמו... קילל את כנען אוכל מה שרבו אוכל ושותה מה שרבו שותה, קילל את האשה הכל רצין אחריה, קילל את האדמה הכל ניזונין הימנה''.
ביאור פשוט, לכאורה כל המנויין למעלה הרי זה טובתם האישית, שלמרות שנתקללו יש להם טובה, אבל באדמה מה? ומבואר שלאדמה יש טובה שניזונים ממנה, ולא מיבעי צדיקים שהם עילוי לה, וכדבריו המפורסמים של המס"י בפרק א', אלא אף על כל בני האדם.
ובדרך אגב להעיר, למה הגמ' לא סדרה לפי הסדר הכרונולוגי, אדמה נחש חוה כנען.

[שמואל דוד]

עיין דק"ס

[אוצר החכמה]

או תירוץ פשוט שסידרו בסדר עולה של הטובה שיש להם. שנחש רק מצוי לו בכל מקום המזונות. עבד מקבל מרבו. אשה מעלתה יותר שרצים אחריה והאדמה שהכל ניזונים ממנה.